תקיפות הסייבר במערכות הבנקאות באיראן - התייחסות הלשכה לטכנולוגיות המידע בישראל

התייחסותה של הדס תמם בן אברהם, חברת נשיאות ופורום הסייבר בלשכה לטכנולוגיה המידע בישראל לתקיפות הסייבר במערכות הבנקאות באיראן:

כשהבנקים נסגרים – השלב הבא במלחמות של המאה ה־21 השבוע דיווחו אזרחים באיראן על סגירה פתאומית של סניפי בנקים, השבתה של כרטיסי חיוב וחסימה מוחלטת של גישה לחשבונות. תגובה רשמית לא נמסרה – אך בעולם שבו בנקאות דיגיטלית היא תשתית לאומית, השתקה כזו מדברת בעד עצמה.

במבט מקצועי, קשה לראות באירוע הזה "תקלה" בלבד. הוא מתרחש בשיאו של גל חדש במלחמת הסייבר האזורית – גל שבו תשתיות אזרחיות הופכות לחזית, ושחקנים מדינתיים ושאינם מדינתיים מתכתבים בזירת הצללים הדיגיטלית.

גם בחזית הסייבר המונופול נשבר: שדה ההאקטיביזם כבר לא נשלט בידי איראן מניתוח עדכני של פעילות ברשתות הפתוחות – ובעיקר בטלגרם ופלטפורמות דליפה – עולה כי מאז תחילת סבב הלחימה האחרון בין ישראל לאיראן, נרשמה תופעה חדשה בממד התודעתי: ריבוי קבוצות אנטי-איראניות, חלקן מוצהרות וחלקן אנונימיות, אשר תוקפות תשתיות ממשלתיות, אתרים צבאיים ומערכות מידע המזוהות עם המשטר בטהראן.

רובן אינן מזוהות כפרו-ישראליות, ולעיתים אף שומרות על דימוי אזרחי או בינלאומי כללי – אך עצם העובדה שפעולתן ממוקדת בחתירה תחת מוסדות שלטון איראניים, ממוססת את הדיכוטומיה הישנה של "האקטיביסטים הפרו-איראניים נגד ישראל".

הנרטיב מתפרק – ובמקומו מופיע שדה רב-קולי, בלתי היררכי, ולעיתים בלתי ניתן לקטלוג אידיאולוגי.

זהו שינוי עומק. אם בעבר שלטה איראן בזירה הדיגיטלית בזכות רשת נאמנים אידיאולוגית (ולעיתים מדינתית), הרי שכיום אנחנו רואים תופעה של "האקטיביזם נגד הרודנות" – תנועה גלובלית, לא תמיד מאורגנת, אך ממוקדת.

במובן זה, המשטר האיראני מאבד אחיזה לא רק במערכות המידע – אלא גם במעמדו כנרטיב קורבן. ברגע שאנשים מסביב לעולם – גם כאלו שאינם תומכים מובהקים של ישראל – בוחרים לפעול נגד איראן, אנו עדים להתרחבות רעיונית של שדה הקרב:  מהקוד – לרגש. מהתשתית – לסמל. וככל שפעילות זו מתגברת, היא מערערת לא רק את התפקוד הטכני של מוסדות איראניים, אלא את לגיטימיות הריבונות של המשטר בעיני דעת הקהל העולמית.

בין טכנולוגיה לאמון

האירוע בבנקים הוא לכן לא רק תקרית טכנולוגית – הוא סימפטום לתחרות אסטרטגית חדשה, שבה הלחץ מופעל לא על גבולות פיזיים – אלא על עצבי האמון של החברה. כמומחית לניהול משברי סייבר, אני סבורה שזו קריאת השכמה. לא רק לשיפור הגנת הסייבר – אלא להבנה עמוקה יותר של תפקידה של התודעה הציבורית בעיצוב מצבי קיצון. בעולם דיגיטלי, האויב לא תמיד נראה – אבל ההשפעה שלו מוחשית, יומיומית, ובלתי ניתנת להכחשה.