"האלוקציה למזומן רק 3.9% - איתות מכירה מספר 1 של בנק אופ אמריקה"

Michael Hartnett ,BofA:

“Our sell signals have been triggered”

האלוקציה למזומן רק 3.9% - איתות מכירה מספר 1 של בנק אופ אמריקה.

המדדים  בשיא כל הזמנים, התרחבות העליות בנמוך כל הזמנים (כמות מינימלית של המניות מושכות את המדדים למעלה), מדד S&P 500 משקל שווה בנמוך של 22 שנה ביחס למדד הרגיל, מדד מניות הקטנות ראסל 2000 בנמוך של 25 שנה ביחס למדד S&P 500, מניות הערך הנמוך של 30 ביחס למניות הצמיחה.

כל הדברים מבחינת הבנק מצביעים על היחלשות בכלכלה ו/ או בועה במניות האמריקאיות.

מצד שני מציינים שבמניות הגלובליות המצב הוא הפוך , מניות הערך ומניות הקטנות עושות ביצועים יותר טובים בגלל הסנטימנט הרבה יותר נורמלי .

המלחמה בין טראמפ לפאוול, וההתעקשות היומיומית של הנשיא כעת שהנגיד יוריד ריבית מזכירה מאוד לתפיסתו של הארטנט את מה שקרה בשנות ה-70 המוקדמות. לדבריו, מדובר בהעתק כמעט מדויק של מה שקרה בשנת 1971, שהייתה לדברי הארטנט “המקרה הידוע ביותר של ‘הבית הלבן = הפד מוריד ריבית’” כפי שהוא מתאר במסמך שלו “The Biggest Picture”.

ב-15 באוגוסט 1971, הנשיא ניקסון הכריז על “המדיניות הכלכלית החדשה” שכללה סיום הסכם ברטון-וודס, הקפאה של מחירים ושכר, ומכסי יבוא של 10% כל זה כאשר האבטלה עמדה על 6% והאינפלציה על 4%. מי שהוסיף שמן למדורה היה יו”ר הפד דאז, ארתור ברנס, שהוביל להורדת ריבית חדה של 225 נקודות בסיס בין אוגוסט לדצמבר,  מהלך שהצית בום ואז התרסקות כלכלית.

בתגובה ראשונית, השוק דווקא “מכר”: הדולר ירד ב-5%, מדד S&P ירד ב-9%, והתשואות על אג”ח ממשלת ארה”ב ירדו ב-70 נקודות בסיס. אך שנה לאחר מכן, ב-1972, מדד S&P דווקא עלה ב-11%, בעוד הדולר איבד עוד 8% מערכו  הכול לקראת בחירתו מחדש של ניקסון בנובמבר 1972.

הארטנט מזהיר: אם פאוול יודח – יש לצפות לתרחיש חוזר.