מנכ"לית EDI אנרגיה: "האנרגיה הסולארית קבורה ברגולציה"

בימים האחרונים, על רקע גל חום כבד, ישראל שוב שברה את שיאי צריכת החשמל – 15,806 מגה־ואט בשעת שיא. מתוכם, כ־4,310 מגה־ואט הגיעו ממקורות מתחדשים. הנתון הזה בהחלט מעודד, אבל אסור לנו לתת למספרים האלו לסנוור אותנו: בלי אגירה מספקת ובלי ניצול חכם של השטחים שכבר עומדים לרשותנו, הפוטנציאל הזה פשוט הולך לאיבוד ברגע שהשמש שוקעת.

בימים האחרונים נתקלתי במכתב שנשלח לרשות החשמל, על ידי גורם בכיר בענף האנרגיה, אשר הגיע לתקשורת. במכתב הוא התריע שישראל אינה יכולה להרשות לעצמה להמשיך לפעול כ"אי אנרגטי" מבודד, שתלוי בכמה תחנות כוח גדולות ובמאגרי גז הולכים ומתכלים. הדברים שלו משתלבים ישירות עם מה שאני רואה בשטח: הפתרון אינו רק בהוספת עוד תחנה או עוד צינור גז, אלא בהקמת מערך רחב של ייצור מבוזר ואגירה,  כזה שמבוסס על ניצול חכם של שטחים קיימים. אם נחבר את פוטנציאל הדו־שימוש עם תשתיות אגירה מתקדמות, נוכל לא רק למנוע את משבר החשמל, אלא גם לבנות מערכת חסינה, עצמאית ובת־קיימא לשנים קדימה.

דו שימוש: מקור הכנסה נוסף ואינטרס ביטחוני

ישראל היא אחת המדינות בעלות קצב הגידול באוכלוסייה הגבוה ביותר בעולם המערבי: כ־2% בשנה. בשילוב שטח קטן והשלכות משבר האקלים, שעלול להפוך אזורים שלמים למדבר בעתיד, ברור שקרקע פנויה היא משאב נדיר והולך ומצטמצם. במציאות כזו, אסור לבזבז אף דונם, והפתרון המתבקש הוא "דו־שימוש" – הפקה של חשמל נקי על שטחים שכבר נמצאים בשימוש, מבלי לפגוע בייעוד המקורי שלהם.

המשמעות פשוטה: חשוב לנצל את גגות המבנים המסחריים, חניונים, מאגרי מים, רפתות, חממות ושדות חקלאיים לייצור חשמל נקי. כבר היום ניתן לשלב מערכות פוטו־וולטאיות על מבנים מסחריים, מעל חממות לולים, מבלי להפריע לפעילות החקלאית. דו"ח של המשרד להגנת הסביבה ממחיש את הפוטנציאל: על גגות חניונים, המשתרעים על כ־21,364 דונם, ניתן לייצר כ־2,136 מגה־ואט; בשטחי תעשייה - עוד כ־1,396 מגה־ואט; על גגות מאגרי מים ובריכות דגים – 6,883 מגה־ואט; ועל חממות – 1,186 מגה־ואט נוספים, לפי דו"ח שפירסם המשרד להגנת הסביבה ב-2023.

היתרון הוא כפול: מצד אחד, חיזוק הביטחון האנרגטי באמצעות פיזור ייצור החשמל על פני מאות ואלפי נקודות קטנות, מה שמקטין את הפגיעות מפני טילים, כטב"מים או אסונות טבע. מצד שני, יצירת מקור הכנסה לבעלי מפעלים, מוסדות ציבוריים וחקלאים - לעיתים מקור הכנסה קריטי עבורם.

מעבר לכך, מערכות אלו מנצלות את אנרגיית השמש, מקור אנרגיה נקי ומתחדש ומצמצמות את התלות בדלקים פוסיליים מזהמים. ככל שיותר מערכות יחוברו לרשת, במיוחד אם ישולבו עם מתקני אגירה, כך ניתן יהיה לספק חשמל זול, ירוק ויציב יותר לכלל אזרחי המדינה. האגירה היא מרכיב קריטי במשוואה הזו, שכן היא מאפשרת להשתמש בחשמל המיוצר בשעות היום גם בשעות הערב ובימים מעוננים, ובכך מגבירה את העצמאות האנרגטית של ישראל.

אבל יש כאן תנאי אחד שלא ניתן לדלג עליו - האגירה. השמש כידוע לא זורחת בערב, והחשמל שאנחנו צריכים בשעות האפלה חייב להגיע ממקום אחר. אם לא נשכיל לאגור את עודפי הייצור של הצהריים, נישאר תלויים בגז ובדלקים מזהמים בשעות השיא.

כיום, בישראל יש יכולת אגירה של כ־800 מגה־ואט בלבד, וזה מעט מאוד למדינה בגודל שלנו. לשם השוואה, בגרמניה יש מעל מיליון וחצי מתקני אגירה ביתיים, ובארה"ב הותקנו בשנה אחת בלבד - 2024, כ־12.3 גיגה־ואט של אגירה. הפערים עצומים, והמשמעות ברורה: אם לא נתחיל עכשיו, לא נגיע בזמן.

30% ייצור חשמל באנרגיה מתחדשת? רק דרך הקלה ברגולציה ושינוי תפיסה 

כדי לממש את הפוטנציאל, חייבים לשלב בין החלטות רגולטוריות נועזות לבין יוזמה פרטית. זה אומר לקדם אישורים מהירים להתקנת מערכות דו־שימושיות בכל נכס מתאים, להסיר את החסמים הבירוקרטיים, לאפשר למתקנים סולאריים להמשיך לפעול גם בעת הפסקות חשמל, ולפתוח את שוק חלוקת החשמל לתחרות.

מדו"ח של משרד האנרגיה והתשתיות שפורסם לאחרונה עולה כי יזם המעוניין להקים מתקן לאנרגיה מתחדשת נדרש לעבור דרך 23 תהליכים נפרדים מול 14 רגולטורים שונים - כל אחד עם טפסים, נהלים ומערכות משלו, ללא תיאום וללא גורם מתכלל. התוצאה היא לוחות זמנים ארוכים, עלויות גבוהות ואובדן עניין מצד יזמים ומשקיעים.

ריבוי הגופים, הפיצול המוסדי והיעדר מנגנון תכלול יוצרים תהליך רישוי שמאריך לוחות זמנים, מייקר פרויקטים ופוגע ביכולת של ישראל לעמוד ביעדי האנרגיה המתחדשת שלה. רגולציה חכמה צריכה להגן על אינטרסים ציבוריים - אך לא לחנוק יוזמות. אם המדינה רוצה לעמוד ביעד של 30% אנרגיה מתחדשת עד 2030, עליה להקים גוף מתכלל עם סמכות ואחריות, לאחד מערכות דיגיטליות, ולפעול בתפיסה של "תשתית לאומית אחת אחידה", למען כולנו.

הטכנולוגיה קיימת, המודלים הכלכליים מוכחים, והפוטנציאל מונח על השולחן. נדרש להסיר חסמים רגולטורים ולבצע שינוי תפיסה - לראות כל גג, כל חניה וכל מאגר מים לא רק כשטח פיזי, אלא כתחנת כוח קטנה שמחזקת את המשק כולו.

הכותבת היא מנכ"לית EDI אנרגיה