קריסת ממשלת צרפת מדגישה את ההתמכרות לחוב - התפתחות יחס חוב תוצר בכלכלות הגדולות של העולם

צרפת, המדינה בעלת הכלכלה השלישית בגודלה באירופה (אחרי גרמניה ובריטניה) נכנסה השבוע לעוד סיבוב של סחרור פוליטי. הנשיא, עמנואל מקרון, מינה אתמול (יום ג') את שר ההגנה שלו, סבסטיאן לקורנו בן ה-39, לראש הממשלה החדש. זה קרה לאחר שראש הממשלה הקודם, פרנסואה ביירו, שכיהן במשך 9 חודשים בלבד, הודח בהצבעת אי-אמון בפרלמנט. 

לקורנו הוא ראש הממשלה החמישי שממנה מקרון בתוך פחות משנתיים. בימים הקרובים צפויות ברחבי צרפת הפגנות נרחבות, שרובן יכוונו כנגד הנשיא והמערכת הפוליטית המשותקת.

המשבר הפוליטי בצרפת פרץ לתודעה ביוני 2024 כאשר מקרון החליט להקדים את הבחירות לאספה הלאומית. הוא קיווה בכך לחזק את גוש מפלגות המרכז. התוצאה היתה שונה בתכלית. גוש המרכז נחלש והמפלגות בקצוות המפה הפוליטית התחזקו. מאז הסתמך מקרון על ממשלות מיעוט שהתקשו להעביר בפרלמנט החלטות קשות, בעיקר בתחומי הכלכלה.

ראשי הממשלה שמינה מקרון ניסו להוביל רפורמות דחופות שנדרשות לשיקום הכלכלה הצרפתית. הסיבה: צרפת מתמודדת עם חוב ציבורי אדיר של 3.3 טריליון יורו, סכום שמשתווה לכ-113% מהתמ"ג שלה. הצרה היא שהחוב שלה רק הולך ותופח. היעדר יכולת פוליטית לקצץ הוצאות הוביל לכך שהגרעון בתקציב המדינה  עומד על כמעט 6%. זהו שיעור כפול מהיעד של האיחוד האירופי וגוש היורו שעומדים על 3%. למעשה, ביירו יזם את הצבעת האמון בו (שהובילה להתפטרותו) אחרי שסיעות האופוזיציה דחו את הצעותיו לקיצוצי תקציב נרחבים.

בנאום בפני פרלמנט בחודש יולי אמר ביירו כי החוב התופח של צרפת מהווה איום משמעותי.  הוא הבהיר שהפחתת החוב תדרוש הקפאת הוצאות ממשלתיות שאינן צבאיות ועידוד הצרפתים לעבוד יותר. "זוהי נקודת העצירה האחרונה לפני הצוק, לפני שנימחץ על ידי החוב", הזהיר. 

ביירו הציע בין השאר קיצוץ משמעותי במספר עובדי המדינה וביטול סוכנויות ממשלתיות לא פרודוקטיביות. הוא גם הציע לצמצם את הסובסידיות של צרפת לתרופות מרשם. הצעה שהקימה נגדו מתנגדים רבים קראה לבטל 2 מתוך 11 החגים הלאומיים של המדינה: יום שני של חג הפסחא, וה-8 במאי שמציין את סיום מלחמת העולם השנייה באירופה. הצעותיו נדחו בבוז על ידי מתנגדיו. 

המחלוקת בצרפת היא לא רק פוליטית אלא גם בין דורית. היא גרמה לצעירים רבים ברפובליקה להתקומם כנגד ההטבות המפליגות שלהן זוכים עובדים מבוגרים ופנסיונרים, במיוחד של עובדי המדינה. בתקשורת הצרפתית מכנים אותה "המילניאלס נגד דור הבייבי בום". 

רבים מבני דור ה"בייבי בום" בצרפת (ילידי 1945 עד 1964) מצויים בימים אלו בפנסיה ונהנים מקצבאות נדיבות, רובן במימון ממשלתי. צרפת ואיטליה הן שתי המדינות הנדיבות ביותר כלפי פנסיונרים בקרב קבוצת המדינות המפותחות (OECD). עול תשלומי הפנסיה בצרפת עומד על כ-12.4% מהתמ"ג שלה, הרבה מעל הממוצע במדינות OECD שעומד על כ-7.5%. באיטליה השיעור הוא 13.4%. 

בקרב בני הדור הצעיר בצרפת – שיוקר המחיה מקשה עליהם מאוד - רוחשת בשבועות האחרונים תרעומת רבה כלפי דור הקשישים. התרעומת הזו מוצאת כמובן את דרכה לרשתות החברתיות, ובמיוחד דרך חשבון חדש ופופולארי ברשת X (טוויטר) שנקרא "Nicolas foots the bill" – כלומר: "ניקולא משלם את החשבון". המבוגרים בצרפת סבורים כמובן אחרת. "את החינוך שקיבל ניקולא אנחנו שילמנו", הם אומרים. 

שוק המניות נותר מאחור, תשואת האג"ח גבוהה משל יוון

הצרות הכלכליות והפוליטיות של צרפת מתגלגלות כמובן גם לשוק ההון שלה. עד 2012 עוד קיבלה צרפת דירוג אשראי מושלם של AAA  מסוכנות S&P. בינואר 2012, בעיצומו של משבר החובות של מדינות PIIGS באירופה הופחת הדירוג שלה ל-AA פלוס עם אופק שלילי. בנובמבר 2013 הוא הופחת ל-AA, בסוף 24' הוא הופחת ל-AA מינוס עם אופק "יציב", ובפברואר 25' הופחת שוב אופק הדירוג ל"שלילי". גם סוכנויות הדירוג מודי'ס ו-DBRS הפחיתו את דירוגן לצרפת. 

הפחתות הדירוג ניכרות היטב באג"ח הממשלתיות של צרפת. האג"ח ל-10 שנים למשל – שבין 2020 ל-2022 נסחרו בתשואות שליליות – נסחרות כיום בתשואה לפדיון של כ-3.5%. רק לשם השוואה: אג"ח דומות של ממשלת יוון שלפני מעט יותר מעשור נקלעה לחדלות פירעון נסחרות כיום סביב תשואה לפדיון של 3.4%. ליוון יש אמנם רמות חוב גבוהות יותר (ביחס לתמ"ג שלה) אבל הרפורמות שהיא אימצה מצליחות לקצץ את החוב עם הזמן באופן ניכר. בין 2020 ל-2024 הצליחה יוון לקצץ את רמת החוב שלה מ-210% מהתוצר ל-153% מהתוצר.  

גם שוק המניות הצרפתי מבטא את המשבר. בעוד שמדד דאקס של בורסת פרנקפורט זינק תוך שנה בכ-30%, ומדד פוטסי 100 הבריטי טיפס ב-13% - כששניהם קובעים שיאים חדשים - מדד קאק 40 של בורסת פאריס הסתפק בעליה של 5% בלבד בשנה האחרונה.

הנקודה החשובה יותר היא שצרפת היא רק סימפטום למחלה שפשתה ברוב כלכלות העולם המערבי. קוראים לזה "התמכרות לחוב". בשנות ה-90' הרחוקות, כאשר אדריכלי גוש היורו תכננו את הפאזל המורכב של כלכלות אירופה השונות, הם הכניסו למשוואה שלהם שני תנאים קשוחים. הראשון הוא שמירה על משמעת תקציבית כך שהגירעון הממשלתי לא יעבור את הרף של 3% מהתמ"ג. השני הוא שמירה על יחס חוב תוצר של כ-60% בטווח הארוך. 

בפועל, איש לא אוכף את הכללים הללו. ב-25 השנים האחרונות נקלעו כלכלות המערב לכמה משברי ענק שאילצו אותן לכופף את הכללים: התפוצצות בועת הדוט.קום (2000-2002), התפוצצות בועת האשראי והסאבפריים (2008), משבר החובות הסוברניים באירופה וקריסת יוון (2011-2012), משבר הקורונה (2020-2021). כמעט לכל המשברים נמצאה תרופה אחת: הגדלת גירעונות ונטילת עוד ועוד חוב ממשלתי. 

הטבלה המצורפת כאן מראה עד כמה תפחו החובות הממשלתיים של הכלכלות הגדולות בעולם בעשור האחרון. אפילו סין, שלפני כעשור עוד נהנתה מיחסי חוב נוחים מאוד כבר לא רחוקה מרמות חוב תלת ספרתיות. גם אצלה, כך נראה, הזרז לכך בשנים האחרונות הוא ניסיון לבלום את הנזק של פיצוץ בועת הנדל"ן.

צרפת היא לא היחידה שמתמודדת עם בעיות כלכליות ופוליטיות. בשנה האחרונה התקיימו בחירות מוקדמות גם בבריטניה ובגרמניה. בארה"ב אושר לאחרונה תקציב לשנת 2025 שכולל גירעון עצום של 6% תוצר. הממשל האמריקאי מקווה למלא את הבור עם גבייה מואצת של מכסים, אלא שגם סוגיית המכסים עדיין תלויה בסימן שאלה ובפסיקות בית משפט. וכמובן, גם בארה"ב הקיטוב הפוליטי גובר, ואיתו הקושי לקצץ בתקציבי הממשל.

למרבה ההפתעה כל ההתרחשויות הללו אינן מזיזות כהוא זה למשקיעים בבורסות ולמדדים שמזנקים לשיאים חדשים. האם איתותי האזהרה מפאריס ייקלטו גם במקומות אחרים בעולם? נותר רק להמתין ולראות.
 

התפתחות יחס חוב תוצר בכלכלות הגדולות של העולם 

נתונים: Tradingeconomics.com

תמונה: Dreamstime