
תמונה: Dreamstime
גרינלנד -פעם ראשונה
הנשיא טרומן ב-1946, לאחר מלחמת העולם השנייה, הציע סכום של 100 מיליון דולר אמריקאי בזהב עבור גרינלנד, הצעה שדנמרק דחתה בנימוס.
גרינלנד -פעם שנייה
כאשר טראמפ העלה את האפשרות לרכוש את גרינלנד ב־2019 בפעם השנייה. התגובה הדנית הייתה מידית וחדה. ממשלת דנמרק וממשלת גרינלנד הבהירו כי האי אינו למכירה.
טראמפ בתגובה, ביטל אז ביקור רשמי בקופנהגן, אך בפועל הסוגיה לא נעלמה. לאחר התקרית ב-2019, ממשל טראמפ עצמו פנה למסלול דיפלומטי: ארה"ב פתחה מחדש קונסוליה בנוק, בירת גרינלנד (לראשונה מאז 1953), והקצתה חבילת סיוע כלכלי של כ-12 מיליון דולר לפיתוח האי. צעדים אלה נועדו לבנות שותפות ולבסס נוכחות אמריקאית ללא עימות ישיר. גם בתקופת נשיאים אחרים, ארה"ב פעלה דרך ברית נאט"ו והפורומים הבינלאומיים (כמו המועצה הארקטית) כדי להשפיע באזור הקוטב, תוך כיבוד יחסי הידידות עם דנמרק.
גרינלנד - פעם שלישית ......(כנראה ימכר לטראמפ)
מתחילת הקדנציה השנייה ב 2025 טראמפ חוזר והדגיש כי גרינלנד היא אינטרס ביטחוני וכלכלי מהמעלה הראשונה, ואף מצהיר בפומבי כי מדינות שינסו לחסום או להתנגד למהלכים אמריקאים באזור כולל בעלות ברית אירופיות עלולות להיתקל בתגובה כלכלית חריפה.
במספר התבטאויות, טראמפ הבהיר כי הוא אינו פוסל שימוש בכלי מכסים ולחצי סחר כלפי מדינות שיפעלו נגד האינטרס האמריקאי בגרינלנד ובארקטי. ב־17.01.2026 דונלד טראמפ ,איים דרך הרשת החברתית שלו (Truth Social) כי ארה״ב תטיל מכסים על מדינות שיתנגדו למהלך האמריקאי סביב גרינלנד, והבהיר שהמהלך נועד להפעיל לחץ ישיר על אירופה. לדבריו, המכס שעומד על 10% יעלה ל־25% החל מ־01.06.2026 אם לא תושג עסקה.
כשהוא מצוטט: “These tariffs would take effect at 10 percent on February 1 on goods from Denmark, Norway, Sweden, France, Germany, the United Kingdom, the Netherlands and Finland — and would increase to 25 percent on June 1 if no deal is reached for the United States to purchase Greenland,”
מבחינתו, מדובר בהמשך ישיר למדיניות “America First” כלכלה, סחר וביטחון הם כלים משולבים וחשובים באותו מאבק. מאחורי ההתבטאויות הישירות של טראמפ מסתתרת תפיסה ברורה: גרינלנד היא נכס אסטרטגי קריטי, וארצות הברית לא תאפשר למעצמות יריבות או אפילו לבעלות ברית לעכב את האינטרסים שלה באזור. זהו סיפר הכיסוי. הסיפור העמוק יותר הינו אינטרס כלכלי תעשייתי וביטחוני להשתלט על מחצבי טבע שחסרים בארה"ב.
למה גרינלנד חשובה?
אמנם דלילת אוכלוסין (כ-57 אלף תושבים בלבד), אך חשיבותה חורגת מגודלה הדמוגרפי.

תמונה: Dreamstime
מיקום צבאי ומדיני: האי שוכן בנקודה אסטרטגית בין צפון אמריקה לאירופה, בקצה המעגל הארקטי. בשל מיקומו, גרינלנד מהווה עמדת צפייה ובסיס קדמי עבור ארה"ב ונאט"ו בצפון הרחוק. כבר מאז מלחמת העולם השנייה קיימת שם נוכחות אמריקאית; כיום פועל בצפון גרינלנד בסיס חיל האוויר האמריקאי ת'ולה, (Thule) המשמש כבסיס מכ"ם מתקדם להתראה מפני טילים בליסטיים ולניהול פעילויות חלל. שליטה מלאה או השפעה חזקה בגרינלנד הייתה מאפשרת לארה"ב להרחיב את פריסת הכוחות והמודיעין באזור הארקטי, ולחזק את ההגנה על צפון אמריקה ואירופה גם יחד.
משאבים טבעיים: מתחת לקרח הגרינלנדי העצום טמונים אוצרות חשובים. האי עשיר במינרלים ומתכות נדירות (Rare Earth Elements) כמו ברזל , אבץ, עופרת, זהב החיוניות לטכנולוגיות מתקדמות . מלית'יום לסוללות רכב חשמלי ,נפט ועד ניאודימיום למגנטים במערכות אלקטרוניקה.
בעולם שבו סין שולטת ברוב שוק המתכות הנדירות, לגרינלנד יש פוטנציאל לשמש מקור חלופי יקר ערך. בנוסף, סקרים גיאולוגיים בעבר העריכו שבשטחי גרינלנד נמצאים מרבצים משמעותיים של נפט וגז טבעי מתחת לקרקעית הים. אמנם ממשלת גרינלנד הודיעה ב-2021 על הפסקת חיפושי נפט וגז מטעמי סביבה, אך הפוטנציאל האנרגטי לטווח ארוך מוסיף למשקל האסטרטגי של האי. טראמפ עצמו הדגיש את העושר הטבעי של גרינלנד כסיבה להתעניינותו, ולגישתו אם ארה"ב לא תחזק שם אחיזה – מעצמות יריבות כסין או רוסיה עלולות "להכניס רגל" ולנצל זאת.
הקוטב מתחמם ונתיבי שיט חדשים נפתחים.
מעבר למשאבים ולמיקום, גרינלנד נמצאת בלב שינוי גיאו-אסטרטגי הנובע ממשבר האקלים. ההתחממות הגלובלית גורמת להמסה מואצת של קרחוני הקוטב הצפוני. תופעה זו אינה רק עניין סביבתי , היא משנה את מפת הנתיבים הימיים בעולם ופותחת נתיבי סחר חדשים . ככל שהקרח בים הארקטי נסוג, נתיבי שיט צפוניים חדשים הופכים ברי-מעבר בחודשי הקיץ. המעבר הצפון-מזרחי לאורך חופי רוסיה והמעבר הצפון-מערבי דרך הארכיפלג הקנדי כבר ראו בשנים האחרונות שיאי תנועה של ספינות. נתיבים מקצרים משמעותית הפלגה בין אסיה, אירופה וצפון אמריקה. גרינלנד, הממוקמת בצומת האוקיינוס האטלנטי והארקטי, עשויה להפוך לנקודת עצירה או שער חשוב במסלולי המסחר החדשים הללו. פתיחת הים הצפוני גם מקלה על גישה לאוצרות הטבע באזור מקידוחי נפט וגז באוקיינוס הארקטי ועד דיג באזורים שבעבר היו קפואים כל השנה.
במילים אחרות, ההמסה באזור הקוטב מעלה את ערכו האסטרטגי של כל שטח באיזור וגרינלנד בראשם. מה שהיה פעם אי מושלג ונידח הופך כעת לשטח מרכזי במאבק על דרכי סחר, מחצבים ועמדות שליטה צבאיות בצפון הרחוק.
המעצמות בזירה: סין ורוסיה
העניין האמריקאי בגרינלנד אינו מתרחש בחלל ריק שתי המעצמות היריבות, סין ורוסיה, משחקות תפקיד מרכזי בהגברת התחרות הארקטית.
רוסיה מחזיקה כבר היום בנוכחות הגדולה ביותר באזור הארקטי: לחופיה הצפוניים הארוכים השקיפה היסטורית לכיוון הקוטב, והיא מנצלת זאת כדי לבסס שליטה. בשנים האחרונות רוסיה משקיעה בהקמת ובשדרוג בסיסים צבאיים באזורי הקוטב, מציבה מערכות הגנה חדשות ומפעילה צי של עשרות שוברת-קרח (הרבה יותר מארה"ב, שלה יש רק שוברות קרח בודדות). מוסקבה גם דוחפת להפיכת "הנתיב הימי הצפוני" שלאורך סיביר לנתיב סחר בינלאומי מרכזי בהובלתה, וגובה דמי מעבר מכלי שיט שחוצים את המים שהיא תובעת כריבונותה. מעבר לכך, העימות שיזמה רוסיה באוקראינה (2022) גרם למדינות שכנות כמו פינלנד ושוודיה להצטרף לנאט"ו, מה שהגביר עוד יותר את מתיחות ביטחון באזורי הצפון.
סין, אף שאינה מדינת ארקטית גיאוגרפית, היא הכריזה על עצמה כ"מדינה קרובה לארקטיקה" ודורשת דריסת רגל בצפון. בייג'ינג רואה בהפשרת הקרח הזדמנות ומהדקת את מעורבותה: היא מחזיקה בצי גדל של שוברת-קרח משלה, מממנת מחקרים ותחנות מדעיות באזור, ודוחפת יוזמה שנקראת "דרך המשי הקוטבית" – חזון לסחר דרך הקוטב הצפוני וחיבורו ליוזמת "חגורה ודרך" הסינית. במקרה של גרינלנד, סין כבר ניסתה בעבר להיכנס כמשקיעה: חברות סיניות הביעו עניין בפרויקטי כריית מינרלים ומתכות באי, ואף הציעו לממן הקמת שדות תעופה חדשים בגרינלנד. מהלכים אלה הקפיצו גורמי ביטחון במערב, שחששו מהשפעה סינית על טריטוריה בעלת חשיבות אסטרטגית לארה"ב. בתגובה, דנמרק וארה"ב פעלו לעודד השקעות מערביות חלופיות בגרינלנד כדי לחסום את סין. התעצמות הנוכחות הסינית והרוסית באזור מספקת רקע חשוב להבנת הלחץ האמריקאי: וושינגטון רואה את גרינלנד כנקודה שאסור לה לאבד בהשפעה, בשל המרוץ המתחדש אחר השליטה בארקטי.
אירופה עונה לטראמפ בדרך שהוא מבין
צרפת כבר קוראת לאיחוד האירופי לפרוס את "הכלי נגד כפייה" שלה, שיכול להתמקד בהשקעות זרות ישירות ובמימון וכן בסחר. זאת לאחר שטראמפ הודיע על מכסים חדשים של ארה"ב על מדינות נאט"ו ששלחו חיילים לגרינלנד על רקע תוכניותיו להשתלט על השטח הדני האוטונומי למחצה.
לארה"ב יש פגיעות מרכזית שהאיחוד האירופי יכול לנצל, לדברי ג'ורג' סרבלוס, ראש מחקר מטבע חוץ בדויטשה בנק כפי שצוטט ביהו פייננס.
"אירופה מחזיקה בגרינלנד, היא גם מחזיקה בהרבה אג"ח ממשלתיות", כתב בפתק ביום ראשון.
"מדינות אירופה מחזיקות באג"ח ומניות אמריקאיות בשווי 8 טריליון דולר, כמעט כפול משאר העולם גם יחד", ציין סרבלוס. "בסביבה שבה היציבות הגיאו-כלכלית של הברית המערבית מופרעת מבחינה קיומית, לא ברור מדוע האירופאים יהיו מוכנים באותה מידה למלא את התפקיד הזה."
בתגובה לכך ב20/01/2026 אנו רואים שהתשואות של אג"ח ממשלת ארה"ב ל 10 שנים מטפסות ל4.27.
כתגובה לאיומי אירופה, החוזים בוול סטריט מגיבים בירידות.

קרדיט: יהו פייננס צילום מסך

CNBC צילום מסך
בסופו של דבר, הדגש של טראמפ על ביטחון אינו המטרה אלא האמצעי: מאחורי השיח על איומים, הפחד מהרוסים והסינים ,נאט״ו ויציבות עולמית עומדת תפיסה עסקית־אסטרטגית ברורה של שליטה במשאבים קריטיים, ובראשם מכרות ומתכות נדירות החיוניות לעתיד הצבאי, הטכנולוגי והכלכלי של ארצות הברית. ביטחון לאומי משמש כאן כמסגרת לגיטימציה שמאפשרת להצדיק מהלכים של כוח ושליטה, לעקוף דיונים משפטיים ומוסריים, ולמתג אינטרסים כלכליים עמוקים כהכרח קיומי בעולם תחרותי מול סין ורוסיה.
מרווחים שוקי הון בע"מ.
קובי אליסוף - מנכ"ל.
יאיר מור - כלכלן ואנליסט.
חלק מהנתונים נלקחו ממאגרי מידע באמצעות כלי AI.
מסמך זה הוכן על ידי חברת א.ב. מרווחים שוקי הון בע"מ, יתכן כי מטבע הדברים יאפשר והפרטים יהיו חסרים או בלתי מעודכנים. אשר על כן מופנה מסמך זה לגופים מוסדיים מקצועיים כחומר מסייע ואין לקבל על סמך המסמך החלטות השקעה. אין במסמך זה ובכל הכלול בו משום יעוץ או הזמנה לרכוש (ואו למכור) את ני"ע המוזכרים בו .ואין בו משום תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים או בצרכים המיוחדים של כל אדם. חברת א.ב. מרווחים שוקי הון בע"מ לא תהיה אחראית לכל נזק שיגרם , אם יגרם, למאן דהוא כתוצאה מהסתמכות על מסמך זה. חברת א.ב. מרווחים שוקי הון בע"מ מחזיקה עבור לקוחותיה ועבור עצמה, את ני"ע המוזכרים במסמך זה, כולם או חלקם, והיא עשויה למכור הן במגמת קניה והן במגמת מכירה.

קובי אליסוף, מנכ״ל מרווחים שוקי הון בע״מ, צילום: טל אליסוף


