האו״ם על סף קריסה פיננסית: אזהרה חסרת תקדים ממזכ״ל הארגון

האו״ם ניצב בפני אחת מנקודות השבר החמורות בתולדותיו, כשהמזכ״ל אנטוניו גוטרש מזהיר מפני „קריסה פיננסית מיידית” של המערכת הרב־צדדית שנועדה להבטיח יציבות, סיוע הומניטרי ושלום ברחבי העולם. לדבריו, אם מדינות החברות לא יסדירו את חובן ולא ישנו את כללי התקציב, הארגון עלול למצוא את עצמו ללא יכולת לממן משימות בסיסיות כבר בחודשים הקרובים.

שיא של חובות שלא שולמו

לפי מכתב רשמי ששלח גוטרש למדינות החברות, שנת 2025 הסתיימה עם חובות שיא של כ–1.57 מיליארד דולר בדמי החבר הרגילים שלא שולמו, מעבר לרמת החובות שנרשמה בשנים קודמות. מדובר בזינוק חד לעומת 2024, אז צבר הארגון מאות מיליוני דולרים של חובות בלבד, אך עדיין הצליח לשמור על תפקוד סביר בזכות קיצוצים והעברות פנימיות. גורמים דיפלומטיים מציינים כי מדובר לא רק במדינות קטנות או מתפתחות, אלא גם בחלק מהתורמות המרכזיות, שמעדיפות לעכב או לצמצם את השתתפותן התקציבית מסיבות פוליטיות ופנימיות.

נסיגה אמריקנית והלם למערכת הרב־צדדית

המשבר הוחרף משמעותית לאחר שהנשיא האמריקני דונלד טראמפ חתם בראשית 2025 על מזכר המורה על נסיגה שיטתית של וושינגטון מ–66 ארגונים בינלאומיים, בהם 31 גופים המשתייכים למערכת האו״ם, בטענה שהם „אינם משרתים את האינטרסים של ארצות הברית”. במשך שנים נשאה ארה״ב בכ–22% מתקציבו הרגיל של האו״ם והייתה גם תורמת מרכזית למימון פעילות שמירת השלום ברחבי העולם. הפסקת המימון האמריקני פערה חור מיידי של מאות מיליוני דולרים בתקציב, והותירה את הארגון כשהוא תלוי יותר מאי פעם בנכונותן של מדינות אחרות לסגור את הפער.

״מעגל קפקאי״ של כסף שלא הגיע

אחת הבעיות המבניות עליהן מצביע המזכ״ל קשורה לכללי התקציב הפנימיים של האו״ם: לפי הנהלים, על הארגון להשיב למדינות החברות זיכויים תקציביים שנוצרו כאשר בפועל לא נוצל מלוא התקציב שאושר. גוטרש מתאר זאת כ„מעגל קפקאי” – האו״ם נדרש להחזיר כסף שמעולם לא התקבל במלואו, משום שמדינות רבות לא שילמו את חלקן בזמן או בכלל. לפי התחזיות שהוצגו למדינות, אם הכללים לא ישתנו, הארגון עלול להיאלץ להשיב בשנים הקרובות מאות מיליוני דולרים בזיכויים – גם כאשר קופת המזומנים שלו ריקה – וכך להעמיק עוד יותר את משבר הנזילות.

קיצוצים עמוקים ופגיעה בשטח

על רקע אי הוודאות התקציבית, האו״ם כבר החל בתכנית קיצוצים רחבה במסגרת יוזמת רפורמה המכונה UN80, שמטרתה להקטין את מצבת כוח האדם ולהתאים את מבנה הארגון לעידן של „רזה יותר”. לפי הצעת התקציב המעודכנת ל–2026, התקציב הרגיל צפוי לעמוד על כ–3.24 מיליארד דולר – ירידה של כ–15% לעומת 2025 – תוך צמצום אלפי משרות וחתכים משמעותיים במשימות מדיניות מיוחדות. בשטח המשמעות כבר מורגשת: דחייה בהחזרי עלויות למדינות תורמות חיילים למשימות שמירת שלום, האטה בפרויקטים לפיתוח ובלימת מגפות, והפחתה במענה ההומניטרי באזורי סכסוך ומשבר.

אולטימטום למדינות: לשלם או לשנות את הכללים

בפנייה חריגה בנחרצותה, הציב גוטרש בפני המדינות החברות שתי אפשרויות ברורות: או שכל המדינות ימלאו במלואן ובמועד את התחייבויותיהן התקציביות, או שהן יידרשו לבצע שינוי עמוק בכללי המימון של הארגון כדי למנוע קריסה. הוא הדגיש כי „שלמות המערכת” תלויה באמון הדדי ובכיבוד העיקרון הבסיסי לפיו כל מדינה משלמת את חלקה כפי שנקבע על פי העוצמה הכלכלית והחוב שלה. נכון לסוף ינואר 2026, רק 36 מתוך 193 המדינות החברות סילקו במלואם את דמי החבר השנתיים לתקציב הרגיל – נתון שממחיש עד כמה רחוקה המערכת מאיזון פיננסי.

אלטרנטיבות חדשות וסכנת שחיקה ארוכת טווח

בעוד האו״ם נאבק על הישרדותו התקציבית, זירה חדשה של יוזמות רב־לאומיות מנסה לתפוס מקום לצד או במקום המערכת הקיימת. יוזמה בולטת היא „מועצת השלום” שהקים טראמפ סביב סוגיית עזה, אשר חלק ממבקריו רואים בה ניסיון להציב פלטפורמה מקבילה לזו של האו״ם ולהחליש עוד יותר את הלגיטימיות של המוסדות הקיימים. אם מגמה זו תימשך, מזהירים דיפלומטים ובכירים לשעבר, המערכת הרב־צדדית עלולה להיכנס לתקופה ממושכת של שחיקה, שבה משאבים מתפצלים בין גופים מתחרים והיכולת לייצר קונצנזוס בינלאומי סביב משברים תהיה מוגבלת עוד יותר.

2026: שנה של „כאוס והפתעות מתמשכות”

בדבריו לעיתונאים, תיאר גוטרש את 2026 כ״שנה המתפתחת לכאוס ולשרשרת אינסופית של הפתעות״, תוך שהוא קושר בין המשבר התקציבי לבין הידרדרות הומניטרית בזירות רבות. לדבריו, קיצוץ חד במימון הסיוע ההומניטרי אינו נשאר במישור החשבונאי בלבד, אלא מיתרגם ל״שרשרת תגובות של ייאוש, עקירה ומוות״ באזורים הפגיעים ביותר. מבחינת המזכ״ל, הוויכוח על „כמה עולה האו״ם” הפך למעשה לשאלה האם הקהילה הבין־לאומית מוכנה לשלם את המחיר הכלכלי עבור מניעת מלחמות, מגפות ומשברי פליטים בקנה מידה רחב.