הכלכלן הראשי מזהיר: התייצבות על רמת חוב של 69% תעלה למשק באובדן של עד 3% תוצר

המלחמה וההאטה הכלכלית שהגיעה בעקבותיה הובילו לעלייה ביחס החוב–תוצר הציבורי מרמה של כ־60% לכ-69%. התפתחות זו מייצרת השלכות על הפעילות הכלכלית שכן היא מחייבת גיוסי הון ממשלתיים גבוהים יותר באופן קבוע לצורך מחזור החוב. התייצבות ברמת חוב גבוהה צפויה לעגן סביבת ריבית גבוהה יותר, לייקר את עלויות המימון במגזר העסקי ובכך ולפגוע בהיקף ההשקעות ובצמיחת המשק.

הסקירה של אגף הכלכלן הראשי המשלבת ניתוח אמפירי ומסגרת תיאורטית, מראה כי התייצבות יחס החוב–תוצר ברמתו הנוכחית, לעומת הפחתתו, צפויה להביא בטווח הארוך לאובדן שנתי של כ־2 עד 3 אחוזי תוצר, וכן להגביל את מרחב התמרון של הממשלה בעת האטה כלכלית, ובכך להקשות על ההתמודדות עם המשבר הבא.

לעומת זאת, אימוץ תוואי של הפחתה הדרגתית ביחס החוב–תוצר, בהיקף של כ־10 נקודות אחוז לאורך עשור, תתמוך בהרחבת ההשקעות ובהגדלת מלאי ההון לעובד, ובכך צפויה לתרום להאצה של כ־10 עד 20 נקודות בסיס בקצב הצמיחה השנתי במהלך העשור הקרוב.

הניתוח מראה עוד כי בתנאי הרקע הנוכחיים, ההשפעה המרסנת של צעדי התכנסות פיסקלית צפויה להיות מתונה, כל עוד צעדים אלו אינם כרוכים בפגיעה משמעותית בתמריצי העבודה או ההשקעה. כך, אם יוחלט להפחית את החוב לאורך העשור הקרוב, באמצעות העלאות מסים בעלי השפעה מעוותת נמוכה (כגון מס רכוש על קרקעות פנויות) צפויה תרומה חיובית נטו לצמיחה. 

כמו כן, מצביע הניתוח על כך שההסתברות לשחיקה מהירה של יחס החוב–תוצר באמצעות צמיחה מואצת, כפי שנרשמה לאחר משבר הקורונה, נמוכה בתנאי הרקע הנוכחיים. לפיכך, מומלץ לאמץ תוואי מדיניות אקטיבי של הפחתה הדרגתית ביחס החוב–תוצר. תוואי כזה צפוי לחזק את עמידות המשק בפני משברים עתידיים ולתמוך בפעילות הכלכלית בטווח הארוך.

לסקירה המלאה