דעה: האמת הכלכלית הכואבת מאחורי סיפור גרינלנד

רבים רואים בהשתלחות של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ בנושא גרינלנד בבחינת גחמה נוספת של נשיא שיורה מן המותן חדשות לבקרים ושרוצה להותיר את חותמו בהיסטוריה בתור מי שהפך את גרינלנד, האי הגדול ביותר בעולם, למדינה ה-51 של ארצות הברית.

ובכן, מצד אחד זה נשמע הגיוני, שהרי כשני שלישים משטחה של ארצות הברית הינם בפועל אדמות שנקנו על ידי נשיאים במאה ה-19, בתוך זה לואיזיאנה שנקנתה מצרפת, אלסקה שנקנתה מרוסיה וקליפורניה, יוטה, אריזונה וניו מקסיקו שנקנו ממקסיקו.

כמו כן לא כדאי להמעיט בערכה האסטרטגי של גרינלנד, הממוקמת בקו התפר שבין צפון אמריקה ואירופה ואכן המעצמות המתחרות עם ארצות הברית, הן רוסיה והן סין לוטשות אליה עיניים גם כן.

כמו כן ברור כי לגרינלנד, ובמיוחד בעידן הגלובלי של התחממות כדור הארץ והפשרת הקרח, ערך בלתי נדלה גם מן ההיבט של היותו עתיר מחצבים.

אולם, וזה אולם גדול, הכיצד אפשר להסביר את ההתקפה של טראמפ בו זמנית גם על בנות בריתו באיחוד האירופי שחרגה מדרישתו המקורית מדנמרק להעביר לידיו את גרינלנד?

ובכן, לטעמי גרינלנד מהווה סוס טרויאני לבעיה כלכלית חמורה ביותר שמטרידה לא רק את טראמפ, אלא גם את כל קברניטי המשק האמריקאי.

החוב הלאומי של ארצות הברית זינק במהלך השנים האחרונות לרמה של 124 אחוזים מהתוצר(!) שה כ-3.6 טריליון דולר, סכום אסטרונומי בלתי נתפס.

יתרה מכך: על פי ההערכה שבוצעה לאחרונה בוועדות הכלכליות של הקונגרס, חוב זה אמור לזנק במהלך העשור הקרוב לרמה של כ-155 אחוזים מתוצר.

וכאן קבור הכלב: בעלי החוב שרובו הגדול מגולם באגרות חוב ממשלתיות, הינם בעיקר סין, רוסיה ו... מדינות אירופה ובמיוחד בריטניה.

ובמילים אחרות: הכותרת של טראמפ שהתביעה שלו על גרינלנד נובעת בראש וראשונה בשל ערכה האסטרטגי הינה כלכל הנראה ספין שמאחוריו עומדת הדאגה של יועציו הכלכליים ליציבות המשק האמריקאי במהלך העשורים הקרובים, זאת בשל החוב החיצוני ההולך ותופח.

על כן אין לי ספק כי לא ירחק היום והסיפור של גרינלנד ייזכר בתודעה האמריקאית בפרט והעולמית בכלל כסוס טרויאני שרשו מדבר על אסטרטגיה של בטחון אולם הגוף שלו חי ונושם כלכלה. הרבה מאוד כלכלה!

כותב המאמר ניר בבג׳ני הוא יועץ נדל"ן למשקיעים ומוסדיים ובעלי Nadlanir investments