המנהל המורשה של סלייס הגיש תביעה בסכום של כמעט-1 מיליארד שקל נגד משרד רואי החשבון דלויט

כתב תביעה בסך 987.2 מיליון ₪ הוגש היום לבית המשפט המחוזי בתל אביב הכלכלית) נגד דלויט ישראל ושות', משרד רואי החשבון שהוא חלק מרשת דלויט העולמית וכנגד שותפים ועובדים במשרד אשר שימשו כמבקרי הפנים של סלייס גמל בע"מ וכיועצי ה - SOX שלה. 

פרשת סלייס היא אחת הפרשות הכלכליות הגדולות והחמורות ביותר בתולדות המדינה, אשר במסגרתה נעלמו כספי עמיתים מגוף מוסדי בהיקף של כ-850 מיליון ₪ אשר חלקם טרם אותרו והושבו עד היום. 

על פי הנטען בתביעה, פרשה זו שיש בה כדי לפגוע באמון הציבור במכשירי חסכון פנסיוני ובגופים מוסדיים האמונים על ניהולם, לא הייתה מתרחשת מלכתחילה או נקטעת באיבה, לו דלויט ואנשיה, מבקרי הפנים של סלייס, אשר על פי חוק הם גם נאמנים של העמיתים ושל החברה עצמה - היו מבצעים את עבודתם. בתביעה נטען כי הנתבעים הזניחו את עבודתם ולא ביצעו כלל ביקורת פנים על הנושאים המרכזיים של פעילות סלייס גמל.

התנהלות רשלנית של כספי החוסכים

בתביעה, שהוגשה על ידי המנהל המורשה שמונה לחברה ע"י רשות שוק ההון, ביטוח וחסכון, רו"ח אפי סנדרוב, באמצעות עורכי הדין אופיר צברי ושירה מרקוביץ בוקעי ממשרד צברי פרקש ושות', נתבעים  דלויט ואנשיה, לשלם את מלוא הנזק שנגרם לאלפי העמיתים ולחברה כתוצאה מהתנהלותם הרשלנית, סך של כ-987.2 מיליון ₪.. 

הנתבעים הם דלויט ישראל ושות', פירמת ייעוץ וראיית חשבון, מהגדולות והמובילות בישראל, שהעניקה לחברה שירותי ביקורת פנים, החל משנת 2013; רוה"ח שלמה בן שימול, שמעון זבולוני, וניר זאוברר, שותפים בדלויט, שפעלו לאורך שנים כמבקרי הפנים של סלייס ו/או מטעמם, בתקופות שונות ו/או חופפות, ומר אורי נורי, עובד בדלויט, שכיהן כחבר בצוות הביקורת הפנימית, בחלק מהתקופה. דלויט ורוה"ח בן שימול וזבולוני גם העניקו לחברה, במקביל, שירותים מקצועיים נוספים ובהם שירותי ייעוץ ובחינה של אפקטיביות הבקרה הפנימית של החברה על דוחותיה הכספיים (SOX) וגם בכך התרשלו וכשלו.

בתביעה נטען כי פרשת סלייס - אחת הפרשות הכלכליות הגדולות והחמורות ביותר בתולדות המדינה, אשר במסגרתה נעלמו כספי עמיתים מגוף מוסדי בהיקף של כ-850 מיליון ש"ח, אשר חלקם טרם אותרו והושבו עד היום – "לא הייתה מתרחשת מלכתחילה או נקטעת באיבה, לו מבקרי הפנים של סלייס, אשר שימשו בהתאם לדין גם כנאמנים של העמיתים ושל החברה עצמה - היו מבצעים את עבודתם," נכתב בכתב התביעה. 

עוד מציינים בכתב התביעה כי "במהלך תקופה של כשלוש שנים, מקיץ 2020 ועד סוף שנת 2023, הפכו קופות הגמל בניהול אישי (IRA) להיות המוצר הצומח והמשמעותי ביותר של סלייס. במהלך תקופה זו הועברו כספי החסכון והפנסיה של כ-7,500 חוסכים, בהיקף של כ-850 מיליון ₪, מקופות הגמל בניהול אישי שבניהולה של סלייס, לגופים שאסור היה להעבירם אליהם - גופים זרים, מפוקפקים ו/או פיקטיביים; והעברות הכספים נעשו באמצעות סוכנים עלומים, חסרי ניסיון ומוניטין (חלקם בעלי מוניטין שלילי - עבריינים מורשעים).

כל זאת אירע בשעה שהנתבעים, אשר אמורים היו להיות בעלי מקצוע מהשורה הראשונה, העניקו לסלייס - גוף מוסדי, חברה מנהלת של קופות גמל - שירותים מקצועיים של ביקורת פנים וייעוץ SOX,  מבלי שעמדו בסטנדרטים מינימליים של מקצועיות, נאמנות וזהירות, המתחייבים על פי דין". 

"לא ביצעו את עבודת הביקורת הפנימית הנדרשת"

על פי התביעה, הנתבעים לא ביצעו את עבודת הביקורת הפנימית הנדרשת; הם נמנעו מלבצע את המשימות הבסיסיות והמרכזיות בעבודת הביקורת, ובמיוחד באשר לפעילות המרכזית של החברה בתחום קופות הגמל בניהול אישי, תוך שהם מתעלמים ועוצמים עיניים מהסיכונים המרכזיים אשר נבעו ממנה לכספי העמיתים; ואת המעט אשר ביצעו הנתבעים, הם ביצעו באופן רשלני מאין כמותו, תוך שהם פועלים בניגוד לחובות הנאמנות והזהירות המוטלות עליהם, בניגוד לדין ותוך הפרת הפרקטיקה הנוהגת, באדישות גמורה לזכויות העמיתים ותוך התעלמות מסיכונים מהותיים לחסכונותיהם. 

עוד נטען, כי "הנתבעים אפשרו ברשלנותם לסלייס להתנהל, ללא בקרה וביקורת, בריכוזיות קיצונית ובלתי חוקית, ובחוסר איזונים ובלמים תוך התעלמות גמורה מהשלכות הדבר על כספי העמיתים ועל טיב הבקרה על הדוחות הכספיים של החברה ויכולתה לעמוד בהוראות ה-SOX. הם עמדו מנגד ולא עשו דבר, אף שהחברה, לה העניקו שירותי ביקורת פנים וייעוץ SOX, פעלה בניגוד לדין ולניהול תקין של כספי ציבור. אף שהנתבעים היו ערים לכך שהמערכת התאגידית של החברה הייתה מקולקלת, עד כדי סכנה לשחיתות או רשלנות רבתי או מעילות והונאות, הם לא ביצעו פעולות ביקורת מינימליות ולא התריעו על דבר. הם אפשרו לפעול בכספי העמיתים, משך שנים ארוכות, בכאוס אדיר, ללא בקרה ופיקוח מינימליים.

בהתנהלותם, אפשרו הנתבעים את הנזק האדיר שנגרם לעמיתים, שכן לו היו מתבצעות, במועדן, ביקורות פנימיות נדרשות, שמבקר פנים סביר היה מבצען אילו היה בנעלי הנתבעים, היו הכשלים המרכזיים והחמורים בהתנהלות בחברה ובכספי העמיתים נחשפים בשלב מוקדם, טרם קרות הנזקים הנתבעים בתביעה, והם היו נמנעים (ולמצער, היו קטנים משמעותית)".

כתב התביעה מייחס לכל אחד מהנתבעים, שהעניקו שירותים מקצועיים כאמור, אחריות ישירה לכשלים ולנזקים שנגרמו לעמיתים (ולחברה), מכוח דיני הנאמנות ו/או השומרים ו/או הנזיקין ו/או הביקורת הפנימית ו/או הפיקוח ו/או התאגידים ו/או החוזים.