מיזמים משותפים בין שותפים ישראלים ואמריקאים מתפרקים לעיתים קרובות לא בגלל שהרעיון העסקי היה פגום, אלא בגלל שהצדדים הביאו הנחות יסוד שונות לחלוטין לגבי אופן פעולת מערכת היחסים. שותפים ישראלים מסתמכים לעיתים קרובות על הבנות מתפתחות, התאמות פרקטיות וציפייה ששיתוף הפעולה יימשך גם כשהנסיבות משתנות. החוק האמריקאי אינו שותף להנחה זו.
בתי המשפט בארה"ב אוכפים הסכמים כפי שנכתבו, ולא כפי שהצדדים מאחלים מאוחר יותר שהיו נכתבים. העיקרון בוטא בבירור בפסק הדין JA Apparel Corp. v. Abboud, שבו צד אחד דחק בבית המשפט לשקול למה הצדדים "באמת התכוונו" וכיצד מערכת היחסים שלהם התפתחה לאורך זמן. בית המשפט דחה גישה זו לחלוטין וקבע כי כאשר צדדים מתוחכמים מעגנים את ההסכם בחוזה כתוב וברור, בתי המשפט לא ישלימו תנאים חסרים ולא יכתבו מחדש את העסקה כדי לשקף ציפיות שלא נאמרו. השאלה היחידה שחשובה היא האם הזכות הנטענת הופיעה בחוזה עצמו.
הדוקטרינה הזו באה לידי ביטוי שוב ושוב בסכסוכי מיזמים משותפים. שותפים ישראלים יכולים לטעון כי זכויות ווטו מסוימות היו משתמעות, שתנאי היציאה לא נועדו להיות מופעלים בצורה אגרסיבית, או ששיתוף פעולה היה הנחת יסוד מסחרית. בתי המשפט בארה"ב יגיבו בפתיחת ההסכם ובשאלה מכרעת אחת: איפה זה בא לידי ביטוי בחוזה? אם התשובה היא בשום מקום, הטיעון בדרך כלל מסתיים שם.
הלקח המעשי אינו ששותפים אמריקאים הם לא גמישים או שבתי המשפט עוינים. הלקח הוא שהחוק האמריקאי מתייחס למיזמים משותפים כאל תרגילים בהקצאת סיכונים, ולא כאל
הצהרת כוונות המבוססת על אמון. הסכמים נאכפים כמסמכי ממשל, לא כביטויים של אמון. חברות ישראליות שנכשלות בתיעוד מדויק של זכויות החלטה, מנגנוני קיפאון (Deadlock) ותנאי יציאה, מגלות מאוחר מדי שגמישות ומהירות אינן תחליף לבהירות חוזית בבית משפט אמריקאי.
עו"ד מייקל ארנשטיין הוא שותף מייסד בפירמת עורכי הדין האמריקאית Ehrenstein|Sager, המתמחה במשפט מסחרי, ליטיגציה מורכבת ובוררות בינלאומית בסיכון גבוה.
הבהרה משפטית: מאמר זה אינו מהווה ייעוץ משפטי או מיסויי. מטרתו להעלות את המודעות לסוגיות ציות בארה"ב. עסקים ישראליים צריכים להיוועץ באנשי מקצוע מוסמכים למשפט ולמיסוי בארה"ב לצורך קבלת ייעוץ מותאם לפעילותם.

עו״ד מייקל ארנשטיין, צילום: רמי זרנגר


