המרוויחה המפתיעה מסגירת מצר הורמוז: סוריה

בתחילת השבוע הבא ימלאו 3 חודשים למלחמת ארה"ב-ישראל-איראן. שלושה חודשים שבהם מצר הורמוז שבמפרץ הפרסי סגור לתנועת מיכליות נפט וגז, אירוע שגרם זעזוע עמוק לשוק האנרגיה העולמי.

משפט סיני עתיק אומר שבכל משבר טמונה תמיד הזדמנות. גם אם זו הזדמנות של מישהו אחר.

ובכן, מסתבר שהמשבר הנוכחי מייצר הזדמנויות כלכליות וגיאופוליטיות חדשות לאחת השכנות החשובות ביותר של ישראל – סוריה.

סוריה שהיתה נתונה תחת משטר בשאר אל אסד להשפעה איראנית עצומה, ניתקה את עצמה ממנה בסוף 2024, כאשר משטרו של אסד נפל.

חבורת המורדים של המנהיג החדש, אחמד א-שרע, בסיוע טורקי מאסיבי, ניתקה את הגשר היבשתי בין איראן לארגון חיזבאללה בלבנון שבו היא רואה אוייב.

תושבים איראנים רבים שמצאו בית בסוריה בזמן מלחמת האזרחים התבקשו לחזור למולדתם.

למרות הנתק והאיבה הלא מוסתרת ביניהן, איראן העדיפה לדלג על סוריה במלחמה הנוכחית.

מתקפות הטילים שלה ושל חיזבאללה התמקדו בישראל ובמדינות המפרץ הפרסי.

סוריה שסבלה ממלחמת אזרחים במשך 14 שנים ומיליוני פליטים עזבו אותה, הפכה לפתע ל'שווייץ של המזרח התיכון'.

היא הצליחה למצב את עצמה כ"נייטרלית", בסכסוך הנוכחי וכתוצאה מכך נפתחו בפניה אפשרויות כלכליות וגיאופוליטיות.

העיקרית שבהן נובעת ממיקומה הגיאוגרפי כציר שמחבר את מרכז אסיה עם הים התיכון.

חלקת הארץ שהיתה בעבר חלק מדרך המשי הופכת בימים אלה ל"דרך הנפט והגז" היבשתיים שמחברת את מדינות המפרץ עם נמלי הים התיכון ואירופה.

מהלך חודש מרץ קיבלה ממשלת סוריה פניה מעירק, לאפשר לה לייצא דרכה את הנפט שהיא שואבת ונאלצת לאגור בגלל סגירת מצר הורמוז.

הפנייה נענתה ובסוף מרץ שלחה עיראק שיירה ראשונה של משאיות עמוסות בנפט למשלוח דרך סוריה.

הנפט נועד לנמל באניאס ומשם ליצוא לאירופה.

נתיב המשלוחים הזה הפך לפעילות כמעט יומיומית. על פי דיווח של העיתון "ניו יורק טיימס", ישנם ימים שבהם חוצות את הגבול בין המדינות יותר מ-400 משאיות, שלכל אחת מהן קיבולת של כ-10,500 גלונים של נפט גולמי (כ-250 חביות).

כמובן, מדובר עדיין רק בטיפה בים בהשוואה לכ-20 מיליון חביות נפט גולמי שעברו מדי יום במפרץ ערב המלחמה.

אבל זו כמות שיכולה לגדול. היא תלויה רבות ביכולת של סוריה למשוך השקעות כדי לשקם את התשתיות האזרחיות הנחוצות כל כך לפיתוח הכלכלי שלה.

כיום היכולת של סוריה לקלוט כמות גדולה של נפט ליצוא מוגבלת מאחר וכושר האחסון שלה בנמל בניאס מוגבל.

בחודש אפריל הגיע לסוריה משלוח ראשון של 200 משאיות נפט מאיחוד האמירויות.

הן הגיעו אליה דרך היבשה, עברו בירדן, והמשיכו לנמל לדאקיה בצפון סוריה.

בסוריה סבורים שהמעבר היבשתי שבו נעשה שימוש עכשיו יישאר רלוונטי גם אחרי המלחמה.

זאת בעיקר על רקע הדרישה האיראנית לגבות דמי חסות מספינות ומיכליות העוברות במצר הורמוז.

גם במדינות המפרץ יודעים שסימני השאלה סביב המצר ייוותרו לאחר שהמלחמה תיגמר.

הן מבינות שהדרך להחליש את אחיזתה של איראן ואת תלותן בה היא לייצר אלטרנטיבות יצוא נוספות לנפט וגז שעוקפות את מצר המריבה.

נייטרליות נוסח סוריה: פגישות עם פוטין וגם עם זלנסקי

מעבר להפיכתה לציר אלטרנטיבי יבשתי וימי ליצוא נפט מעיראק וממדינות המפרץ, סוריה הפיקה עוד כמה רווחים אסטרטגיים וכלכליים מהמלחמה הנוכחית.

לצד הנייטראליות המופגנת שהיא הציגה (לא תומכת באף צד) טרחה סוריה להמשיך ולבלום את ההשפעה האיראנית על שטחה.

הכוחות הסוריים המשיכו לנקות את המדינה מתאי טרור ומנעו מאיראן להשתמש בה כפלטפורמה צבאית נגד ארה"ב וישראל.

סוריה הצטרפה לגינוי נגד התוקפנות האיראנית באו"ם ושיתפה פעולה ביירוט איומים שנורו מעל שטחה. הצורך הדחוף בנתיבי סחר חלופיים האיץ את תהליך הסרת הסנקציות הכלכליות שהוטלו על המדינה במשך שנים. בכך נפתחה בפניה גישה לנכסים מוקפאים בשווי מיליארדי דולרים.

הצורך העיקרי והדחוף ביותר של סוריה הינו שיקום תשתיות מכל הסוגים.

ובפרט שיקום רשתות תקשורת, צירי תחבורה, תחנות כוח ותשתיות מים.

הכספים שהיא מקבלת מופנים ישירות לשיקום נמליה שעל הים התיכון, רשתות החשמל, התקשורת וצינורות נפט שהיו פעילים בעבר ומושבתים כבר שנים.

התמורות הפוליטיות באזור איפשרו לממשלה בדמשק לבסס מחדש את ריבונותה על שדות הנפט והגז הגדולים במדינה שהיו עד לא מכבר בשליטת הכוחות הכורדים.

הם עשויים להיות מקור הכנסה חשוב בשנים הקרובות.

הפעילות הדיפלומטית של א-שרע מתמקדת לא מעט במנהיגים אירופיים. שם, הוא סבור, מצוי הכסף הגדול שנחוץ להשקעות בסוריה.

הכל הכל מתחיל בכך שסוריה תקבל הכרה כמדינה שואפת שלום שכדאי לעשות עמה עסקים.

זו כנראה גם הסיבה שא-שרע אינו ממהר (עדיין) לדרוש מישראל לצאת מהשטחים שהיא מחזיקה בהם בדרום סוריה מאז דצמבר 24'.

קודם כל הוא זקוק להון פיזי והון מדיני.

בסוף מרץ קיים א-שרע פגישה רשמית והיסטורית עם נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, בקרמלין במוסקבה.

הפגישה התמקדה בהגדרת היחסים המחודשת בין המדינות לאחר נפילת משטר אסד, בהסדרת הנוכחות הצבאית הרוסית בנמלי סוריה, ובתמיכה הכלכלית ובמאבק המשותף בטרור.

אסד עצמו נמלט לאחר ההפיכה לרוסיה וקיבל ממנה חסות.

כמה ימים לאחר מכן, בתחילת אפריל, ארחה דמשק את נשיא אוקראינה, וולודימיר זלנסקי.

האחרון הגיע לסוריה לאחר שערך סיור במדינות המפרץ שכלל גם ייעוץ בנושא הגנה מפני איומי רחפנים וטילים.

שני הנשיאים דנו בכינון יחסים דיפלומטיים, בהחלפת ידע ביטחוני וטכנולוגי, וכן בשיתוף פעולה כלכלי.

בחלק מהפגישות השתתף גם שר החוץ הטורקי, האקאן פידאן. טורקיה ממלאת תפקיד כמתווכת וכפטרונית פוליטית וכלכלית עיקרית של הממשל הסורי החדש.

במהלך חודשי המלחמה קיים א-שרע מספר שיחות בעלות אופי דיפלומטי וכלכלי עם מדינות המפרץ.

הוא נועד גם עם נציגים בכירים באיחוד האירופי. הפגישות נועדו לקדם חתימה על הסכמי הבנות כלכליים לצורך הזרמת השקעות זרות לסוריה, בעיקר עבור שיקום תשתיות.

זקוקה בדחיפות להשקעות זרות

עלויות השיקום של סוריה עצומות. לפי אחת ההערכות הן עשויות להגיע ליותר מ-200 מיליארד דולר.

על פי דו"ח של הבנק העולמי, יותר מ-80 מיליארד דולר דרושים לסוריה רק לתשתיות.

ארה"ב אמנם הסירה את רוב הסנקציות על סוריה אבל היא נותרה אצלה ברשימת המדינות המממנות טרור. בשנה שעברה, דיווח "ניו יורק טיימס", ביצעה סוריה את ההעברה האלקטרונית הראשונה שלה מזה 14 שנים עם בנק מערבי. זהו צעד מפתח לקראת הצטרפות מחודשת למערכת הבנקאות העולמית. על אף זאת, גם היום סוריה עדיין אינה מחוברת למערכת SWIFT המאפשרת העברות בנקאיות בינלאומיות. עבור משקיעים זהו מכשול מרכזי.

למרות אתגרים אלה, סוריה ממשיכה לפעול כדי למשוך השקעות זרות.

רשות הנמלים שלה מנסה להכין אזורי סחר חופשי בצמידות לאתרי הייצור והמחסנים שמצוים ליד הנמלים ושדות התעופה.

"סוריה תמיד היתה נתיב סחר חשוב, עוד מימיה כתחנה על דרך המשי", הסביר חאזם אלסבתי, דובר הרשות לאזורי הסחר החופשיים של סוריה.

"משקיע ששוקל לבוא רוצה לדעת שהתשתיות קיימות כדי לשרת אותו. הוא לא יבוא אם הוא יגלה שבנקודת המפגש אין חשמל ואין מים זורמים".