"עיריית גג תחבורתית"

גוש דן, הליבה הכלכלית של מדינת ישראל, שבה מרוכזים 80 אחוזים בקירוב מחברות ההייטק ושוק ההון, כמו גם רוב רובם של מקומות העבודה המובילים, מצוי על סף קריסה תחבורתית, עובדה שעלולה להיות בעלת משמעות כלכלית מרחיקת לכת על המשק.

כבר היום הולכים לאיבוד מידי שנה עשרות מיליארדים של פקקים מתארכים והולכים, בזבוז של שעות יקרות מפז מידי יום ביומו, עובדה שהינה בעלת השפעה מרחיקת לכת הן על בזבוז בדלק ומשאבי אנרגיה בכלל, הן זיהום אוויר הולך וגובר והן השפעה מרחיקת לכת גם בפן הבריאותי והנפשי של הציבור הרחב.

הנתון אולי הדרמטי ביותר טמון בכך שככל שחולפים השנים, אחוז תושבי גוש דן המורחב שמתגוררים מחוץ לעיר תל אביב הולך וגדל ועומד כיום על יחס של כ-9 תושבים בערי הלווין לעומת תל אביב אחד ויחיד.  בסך הכול מדובר בכ-4.5 מיליון תושבים ברדיוס שבין חדרה-חריש בצפון לבין גדרה-אשדוד בדרום, שרובם הגדול עובדים, קונים ומבלים במרחב הזה שהולך והופך להיות עיר מטרופולין אחת.

רק לשם השוואה: לונדון רבתי, בה מתגוררים כיום כ-16 מיליון תושבים, כלומר פי 4 בקירוב, ועל פני אותו תא שטח, כ-1500 קילומטרים רבועים, למרות גודל האוכלוסייה של הבירה הבריטית, זמן הנסיעה הממוצע בה מהבית לעבודה נמוך בכ-50 אחוזים לעומת זמן הנסיעה הממוצע אצלנו, כ-40 דקות בלבד, זאת לעומת כ-80 דקות לכיוון אחד בגוש דן.

הסיבה לכך הינה פשוטה בתכלית: בלונדון, כמו בערים מערביות מתקדמות רבות נוספות, יש מערכת היסעים המונית משוכללת ומתקדמת, שנהנית משילוב וחיבור מושלם בין כל המערכות, הרכבת הכבדה, הרכבת התחתית, האוטובוסים וכל היתר.

ואילו אצלנו, דומה שהזמן עצר מלכת ומערכת ההיסעים ההמונית שלנו הינה בבחינת חזון אחרית הימים, זאת למרות שעל פי כל התחזיות האוכלוסייה בגוש דן המורחב תוכפל(!) תוך כ-30 שנה בלבד לכ-9 מיליון ואם נשקלל בתוכה את העלייה ברמת המינוע, מספר כלי הרכבת ל-1000 תושבים, אנו צפויים לעלייה פי 3 לפחות במספר כלי הרכבת, עובדה שתשתק את המטרופולין הראשי של מדינת ישראל לחלוטין ויהיו לה משמעויות כלכליות וביטחוניות מרחיקות לכת ואולי אף הרות אסון.

על כן, ועל מנת להימנע מתרחיש זה, ועד שתהיה לנו מערכת מטרו, הצפויה במקרה הטוב להיות בעוד 20 שנה לפחות, שומה על מקבלי ההחלטות, הן ברמה המוניציפאלית והן ברמה הלאומי, להתייחס לנושא זה כאל אתגר לאומי מהמעלה הראשונה ולא רק מוניציפאלי גרידא.

לשם כך, הצעתי, הינה כי כל אותן 30 עיריות ורשויות מקומיות הנכללות בתוך גוש דן המורחב, יתאגדו יחדיו ל"עיריית גג תחבורתית", כלומר כל הפתרונות התחבורתיים יתקבלו לא במסגרת כל עיר ורשות מקומית לחוד, אלא במסגרת משותפת מתוך ראייה כוללת של הצרכים.

לדוגמא, אם בשתי ערי קצה, אשדוד מדרום ונתניה מצפון, מתוכננים מתחמי הייטק גדולים, שאמורים להביא תעסוקה לרבבות עובדים, הפתרון לא יהיה של עיריית אשדוד או נתניה, אלא פתרון מטרופוליני כולל.

ראייה שכזו תאפשר אופטימיזציה של כלי התחבורה הקיימים, בהם רכבת כבדה, רכבת קלה, אוטובוסים, נת"צים וכו', וכן "זום אאוט" של יצירת כלים שלובים שמטרתם תהיה להקטין ככל האפשר את הבעיה, לייעל ולפשט אותה.

בד בבד יש מקום לשקול ברצינות הגבלה משמעותית של הכנסת כלי רכב פרטיים לעיר תל אביב, להוציא את תושבי העיר עצמה, זאת גם באמצעות ייעול התחבורה הציבורית והקמת מסופי חנייה גדולים בכניסות לעיר הגדולה.

אין לי צל של ספק כי פעולות אלה, ונוספות, לא רק שיתרמו לאיכות החיים של האזרח הישראלי, אלא תהיה להם גם מהשפעה משמעותית על צמיחת המשק הישראלי, יציבותה וחוסנה הביטחוני של מדינת ישראל בדורות הבאים!

כותב המאמר אמיר רוזנבלום הוא יועץ ניהול ואחזקת מבנים ונכסי משקיעים ובעלי עידן (ש.נ.י)