לידיעת עומר אדם ושמואל ינאי: לא כל השקעה בבינה מלאכותית היא מכרה זהב

בשבועות האחרונים נדמה שכל מי שמחזיק הון פנוי רוצה חתיכה מעוגת הבינה המלאכותית. יזמים, משקיעים, גופים מוסדיים וגם ידוענים מחפשים את ההזדמנות הבאה בתחום הלוהט ביותר בעולם הטכנולוגיה. אחת ההשקעות הפופולריות ביותר היא הקמת חוות שרתים (Data Centers) – התשתית שעליה נשענת מהפכת ה-AI.

קל להבין למה. הפוטנציאל של הבינה המלאכותית הוא עצום. מדובר בטכנולוגיה שמבטיחה לבצע חלק גדל והולך מהמשימות שאנשי מקצוע מבצעים כיום – מהר יותר, בזול יותר ולעיתים גם בצורה מדויקת יותר. אם התחזיות האופטימיות יתממשו, ה-AI ישנה את שוק העבודה, את עולם העסקים ואולי אפילו את המבנה הכלכלי כפי שאנחנו מכירים אותו.

מאחורי כל שאילתה לצ'אטבוט, כל יצירת תמונה וכל ניתוח מידע מתקדם, מסתתרת תשתית פיזית יקרה ומורכבת: אלפי מעבדים גרפיים, מערכות אחסון, תקשורת, קירור וצריכת חשמל אדירה. לכן רבים מניחים שהשקעה בדאטה סנטרים היא למעשה הימור בטוח על עתיד הטכנולוגיה.

אלא שכאן בדיוק מתחילה הבעיה.

היסטוריית ההשקעות מלאה בטרנדים שנראו בלתי מנוצחים  עד שהתברר שהמציאות מורכבת יותר. לפני קצת יותר מעשור משקיעים רצו לקנות כל מניית קנאביס רפואי שנסחרה בבורסה. הסיפורים היו מדהימים, התחזיות נשמעו הגיוניות והכסף זרם מכל כיוון. בסופו של דבר, חלק גדול מהחברות התרסקו והמשקיעים גילו שהפוטנציאל האדיר לא תמיד מתורגם לרווחים אמיתיים.

גם בתחום הבינה המלאכותית קיים פער משמעותי בין החזון לבין היישום בפועל. נכון להיום, רוב הארגונים עדיין נמצאים בשלבי ניסוי, פיילוטים והטמעות ראשוניות. אף אחד עדיין לא יודע בוודאות כמה משרות יוחלפו, אילו תהליכים יאומצו בקנה מידה רחב ומה יהיה היקף הביקוש האמיתי לעוצמות המחשוב האדירות שנבנות כיום.

יתרה מכך, המודל העסקי שעליו נשענת כיום תעשיית ה-AI עשוי להשתנות במהירות. ארגונים גדולים – בנקים, חברות ביטוח, גופי ביטחון וארגונים ממשלתיים – עלולים להעדיף בעתיד להריץ מודלים קטנים וממוקדים בתוך מערכות פנימיות ומאובטחות, במקום לשלם באופן קבוע לספקי ענן חיצוניים עבור כל פעולה וכל שאילתה.

אם התרחיש הזה יתממש, חלק מהביקוש האדיר לדאטה סנטרים ענקיים עלול להתכווץ משמעותית.

גם הטכנולוגיה עצמה עלולה לשנות את כללי המשחק. בעולם שבו חומרה מתחלפת בקצב מסחרר ואלגוריתמים הופכים יעילים יותר מדי שנה, ציוד שנרכש במאות מיליוני דולרים עלול לאבד מערכו הרבה לפני שההשקעה תחזיר את עצמה. מה שנראה היום כפסגת הקדמה עלול להפוך בתוך שנים ספורות למערכת מיושנת ויקרה לתחזוקה.

ומעל הכול מרחפת שאלת החשמל.

דאטה סנטרים הם צרכני אנרגיה עצומים. ללא הרחבה משמעותית של תשתיות החשמל, תחנות כוח חדשות ויכולת הולכה מתאימה, יהיה קשה מאוד להצדיק את היקפי ההקמה שעליהם מדברים כיום. בישראל האתגר גדול אף יותר, משום שהניסיון המקומי בתחום מוגבל יחסית והיצע התשתיות קטן משמעותית בהשוואה למעצמות כמו ארצות הברית.

חשוב להבהיר: אין כאן טענה שהבינה המלאכותית היא בועה, או שהתחום לא ישנה את העולם. להפך. סביר מאוד שה-AI יהיה אחד ממנועי הצמיחה הגדולים של העשורים הקרובים. אבל בין האמונה במהפכה הטכנולוגית לבין ההנחה שכל השקעה הקשורה אליה היא השקעה בטוחה – קיים מרחק עצום.

משקיעים רבים נוטים להתבלבל בין פוטנציאל של שוק לבין כדאיות של השקעה ספציפית. אלו שני דברים שונים לחלוטין.

לכן, לפני שרצים להשקיע בעוד חוות שרתים נוצצת או בעוד מיזם שמציג מצגת עם המילים "AI" ו"דאטה סנטר", כדאי לזכור שגם מהפכות אמיתיות מייצרות לא מעט מפסידים בדרך.

הבינה המלאכותית כנראה כאן כדי להישאר.

השאלה היא לא אם התחום יצליח.

השאלה היא מי יישאר לעמוד על הרגליים כשהאבק ישקע.