דעה: האם הפסקת האש והורדת הריבית יעבירו כספים מאפיקים סולידיים לבורסה לניירות ערך?

בימים האחרונים התרחשו שני אירועים משמעותיים שאמורים להשפיע על מעבר כספים מאפיקים סולידיים אל שוק ההון. הראשון הוא ההתקדמות במגעים להפסקת אש בין ארה"ב לאיראן, התפתחות המגבירה את התקווה ליציבות ביטחונית ופוליטית באזור. השני הוא החלטת נגיד בנק ישראל להפחית את הריבית במשק ברבע אחוז לרמה של 3.75%, ההפחתה השלישית בתוך כחצי שנה.

שני האירועים הללו מתקבלים בדרך כלל בחיוב על ידי השווקים הפיננסיים: הבורסות אוהבות יציבות, ודאי יותר מאשר אי ודאות ומלחמות, והן נוטות להגיב בחיוב גם לסביבת ריבית יורדת.

נשאלת השאלה: האם העליות שנרשמו בשווקים בתקופה האחרונה, בישראל ובעולם, מבשרות על תחילתה של מגמה ארוכת טווח שבמסגרתה נראה זרימת כספים משמעותית מהפיקדונות, הקרנות הכספיות ושאר האפיקים הסולידיים לעבר שוקי המניות והאג"ח, או שמא מדובר בעיקר בתגובה נקודתית לאירועים חיוביים, שטרם ברור אם יהפכו למציאות כלכלית וביטחונית יציבה.

ההיסטוריה מלמדת כי בתקופות של ירידת ריבית נוטים משקיעים פרטיים ומוסדיים כאחד להסיט כספים מאפיקים קצרים ונזילים לעבר השקעות ארוכות טווח יותר. הקרנות הכספיות, שהפכו בשנתיים האחרונות לאחד ממוצרי ההשקעה המבוקשים ביותר, נהנו מסביבת ריבית גבוהה שאפשרה לקבל תשואה נאה כמעט ללא סיכון. אולם ככל שהריבית יורדת, כך פוחתת האטרקטיביות של אותם אפיקים.

המשמעות היא שהמשקיעים נדרשים לבחון מחדש את מבנה תיק ההשקעות שלהם ואת חלוקת הנכסים בין מזומן, אג"ח ומניות. דוגמה מעניינת לכך ניתן למצוא בהתנהלותם של גופים מוסדיים אשר מימשו   ובשווקים בינלאומיים נוספים.S&Pבתקופה האחרונה רווחים משמעותיים מהשקעותיהם במדד ה־

חלק מהכספים הומרו במדד והוחזקו בעמדת המתנה, תהליך שתרם להתחזקות השקל מול הדולר. השאלה כעת היא האם אותם כספים, או לפחות חלק מהם, ימצאו את דרכם חזרה לשווקי ההון ובאיזה אפיק יבחרו המשקיעים להשקיע אותם.

כאן נכנסת לתמונה אחת הדילמות המרכזיות של התקופה הנוכחית: מלכודת הנזילות. משקיעים רבים מעדיפים להמשיך להחזיק כספים בקרנות כספיות ובפיקדונות מתוך תחושת ביטחון ומתוך ציפייה לרגע שבו התמונה הכלכלית והביטחונית תתבהר לחלוטין. אלא שהשווקים הפיננסיים מקדימים בדרך כלל את המציאות. כאשר תגיע הוודאות המלאה, ייתכן שהשווקים כבר יגלמו אותה במחירים. מי שימתין זמן רב מדי עלול לגלות כי התשואות באגרות החוב כבר ירדו וכי חלון ההזדמנויות להארכת המח"מ (משך חיים ממוצע) בתנאים אטרקטיביים הצטמצם משמעותית. מנגד, קיימים לא מעט גורמים המחייבים זהירות ומונעים אימוץ גישה אופטימית מדי.

ראשית, עדיין מוקדם לקבוע האם אכן מדובר בהפסקת אש יציבה וארוכת טווח ומה יהיו ההתפתחויות בזירות הביטחוניות השונות. שנית, הריבית בישראל אמנם ירדה שלוש פעמים בחודשים האחרונים, אך היא עדיין גבוהה יחסית, ואין ודאות שבנק ישראל ימשיך במסלול ההפחתות באותו קצב. שלישית, המשק הישראלי ממשיך להתמודד עם אתגרים משמעותיים, בהם גירעון תקציבי של כ־5.3%, האטה בקצב הצמיחה וצפי לצמיחה של כ־3% בלבד, לצד אי ודאות בשוק העבודה והשלכות המלחמה על הפעילות העסקית.

בנוסף, עלויות המלחמה חצו זה מכבר את רף 200 מיליארד השקלים, והמשך המתיחות הביטחונית מחייב הוצאות תקציביות משמעותיות נוספות. גם סוגיית האינפלציה רחוקה מלהיעלם. למרות הירידה שנרשמה בחודשים האחרונים, לא ניתן לשלול אפשרות של התחדשות לחצים אינפלציוניים, במיוחד על רקע עלייה בביקושים לצריכה, לתיירות ולחופשות במהלך חודשי הקיץ. במקביל, חלק ניכר ממדדי המניות רשמו עליות משמעותיות במהלך השנתיים האחרונות, ורמות התמחור בחלק מהחברות אינן נמוכות בהשוואה היסטורית. עונת הדוחות הקרובה תהווה מבחן חשוב ליכולת אותן החברות להצדיק את רמות המחירים הנוכחיות.

אולם גם אם נקבל את ההנחה שכספים אכן ימשיכו לצאת מהפיקדונות ומהקרנות הכספיות, כלל לא בטוח שהם יופנו בעיקר לשוק המקומי. למעשה, זו אולי שאלת מיליון הדולר של התקופה הנוכחית.

המשקיע הישראלי אינו בוחר כיום רק בין אפיק סולידי לבין שוק המניות, אלא גם בין השקעה בישראל לבין השקעה בשווקים הגלובליים.

בשנים האחרונות הגדילו הן המשקיעים הפרטיים והן הגופים המוסדיים את החשיפה לשווקים הבינלאומיים, ובמיוחד לשוק האמריקאי. העובדה שהדולר נסחר כיום ברמות נמוכות יחסית מול השקל מעלה אצל רבים את השאלה האם מדובר בהזדמנות לרכישת נכסים זרים במחירים אטרקטיביים יותר. מעבר לכך, השווקים הגלובליים מציעים פיזור רחב יותר וחשיפה לענפי צמיחה מובילים, בהם טכנולוגיה, בינה מלאכותית, בריאות, אנרגיה ותעשיות מתקדמות. לכן, להערכתנו, חלק מהכספים שייצאו מהאפיקים הסולידיים עשוי למצוא את דרכו דווקא למדדי מניות בינלאומיים ולאו דווקא לבורסה בתל אביב.

בסופו של דבר, נראה כי אנו נמצאים בנקודת מפנה מעניינת. מצד אחד, סביבת הריבית משתנה, האפיקים הסולידיים מאבדים בהדרגה את יתרונם היחסי, והיציבות הביטחונית, ככל שתתבסס, עשויה לתמוך בהגדלת החשיפה לנכסי סיכון. מצד שני, האתגרים המאקרו כלכליים, אי הוודאות הביטחונית והתמחור הנוכחי של חלק מהשווקים מחייבים זהירות ושיקול דעת.

חוסנה של מדינת ישראל הוכח פעם אחר פעם לאורך השנים. הכלכלה המקומית הצליחה להתמודד עם משברים מורכבים, וענפי הטכנולוגיה, הסייבר והתעשיות הביטחוניות ממשיכים להוות מנועי צמיחה משמעותיים. עובדות אלו מעניקות בסיס לאופטימיות זהירה גם לעתיד. אולם בתקופה הנוכחית אין מקום להחלטות אוטומטיות. המשקיעים נדרשים לבחון מחדש את מבנה תיק ההשקעות שלהם, את המח"מ, את רמת החשיפה למניות ואת הפיזור הגיאוגרפי המתאים להם.

הישיבה על הגדר בקרנות ובפיקדונות הופכת למסוכנת ומפסידה. ומנגד, הכניסה לשוק המניות המקומי רוויה באתגרי תמחור וסיכוני מאקרו. הניתוח שלנו מצביע על כך שכעת הזמן לפעול להארכת מח"מ וכי שילוב של מדדי חו"ל ברמת הדולר הנוכחית עשוי להוות את השילוב הנכון בין ניצול הזדמנויות לניהול סיכונים מושכל במציאות המשתנה.

לכן, השאלה אינה רק האם הכסף יעזוב את הפיקדונות והקרנות הכספיות, אלא לאן בדיוק הוא יבחר ללכת. התשובה לכך תקבע במידה רבה את כיוונם של שוקי ההון בחודשים הקרובים. יהיה מעניין לגלות.

כותב המאמר אלי פז הוא מומחה לתכנון פיננסי ושוק ההון ובעלי E.P Investments