מחקר JLL: עומסי החשמל וזמני ההמתנה הארוכים דוחפים את דאטה סנטרס לבחון פתרונות בחלל

דאטה סנטר בחלל כבר אינו מוצג רק כחזון עתידני, אלא כמודל תשתיתי שנבחן לפי שאלות כלכליות, הנדסיות ותפעוליות: כמה אנרגיה ניתן לחסוך, מה צריכה להיות עלות השיגור, אילו עומסי מחשוב מתאימים למסלול לווייני, ומהם הסיכונים שעלולים להפוך את המודל ללא ישים. מחקר Future Vision חדש של ענקית הנדל״ן הגלובלית JLL מצביע על כך שאשכול דאטה סנטר בהספק של 40 מגה-וואט, שיופעל במשך 10 שנים במסלול סביב כדור הארץ, עשוי לייצר חיסכון אנרגטי פוטנציאלי של כ-138 מיליון דולר לעומת הפעלה קרקעית, בהנחת מחיר חשמל של 0.04 דולר לקוט״ש.

עם זאת, המחקר מדגיש כי הדרך להפיכת מרכזי נתונים בחלל לתשתית מסחרית רחבה עדיין רצופה חסמים משמעותיים. לצד היתרון של חשיפה רציפה וצפויה יותר לקרינת שמש במסלול נמוך סביב כדור הארץ, מודל כזה תלוי בירידה דרמטית בעלויות השיגור, ביכולת לקרר ציוד מחשוב בתנאי ואקום, בתחזוקה של מערכות במסלול, בהתמודדות עם התיישנות מהירה של חומרה, ובניהול סיכוני פסולת חלל והתנגשויות.

ברקע הדברים עומד לחץ הולך וגובר על תשתיות הדאטה סנטרס הקרקעיות. לפי JLL, צריכת האנרגיה של מרכזי הנתונים בעולם הגיעה בשנת 2025 לכ-415 טרה-וואט שעה. הקיבולת המותקנת של תשתיות הדאטה סנטרס עומדת כיום על קרוב ל-100 ג׳יגה-וואט, כאשר כמעט 100 ג׳יגה-וואט נוספים צפויים להתווסף עד שנת 2030. המשמעות היא כמעט הכפלה של תשתיות המחשוב הגלובליות בתוך עשור.

המחקר מצביע גם על שינוי משמעותי בהרכב עומסי המחשוב. לפי JLL, כבר בשנת 2027 עומסי AI Inference, כלומר הפעלת מודלים לאחר אימונם, עשויים לעקוף את עומסי האימון ולהפוך לדרישת ה-AI המרכזית. עד 2030, לפי התחזית, עומסי AI Inference עשויים להוות כ-37% מכלל עומסי הדאטה סנטרס בעולם, לעומת כ-13% לאימון מודלי AI וכ-50% לעומסי מחשוב מסורתיים. שינוי זה צפוי להעמיק עוד יותר את הצורך בתשתיות מחשוב גדולות, יציבות ועתירות אנרגיה.

ב-JLL מציינים כי צוואר הבקבוק המרכזי של הענף כבר אינו רק מחיר החשמל, אלא עצם היכולת להתחבר אליו. לפי המחקר, זמני החיבור לרשת החשמל נעים מכשנתיים בשווקים מתפתחים כמו מומבאי ועד כ-10 שנים בשווקים מוגבלים וצפופים כמו אמסטרדם וטוקיו. במקביל, התחרות על קרקע, מגבלות תכנון, התנגדויות מקומיות, סוגיות ריבונות דאטה, סיכוני ביטחון מידע וריכוז גיאופוליטי של תשתיות, הופכים את הקמתם של דאטה סנטרס קרקעיים למורכבת יותר ויותר.

אחת האמירות המרכזיות במחקר היא כי מרכזי נתונים בחלל אינם צפויים להחליף את הדאטה סנטרס הקרקעיים, אלא ליצור חלוקה חדשה של עומסי המחשוב. לפי JLL, יישומים בזמן אמת, עסקאות פיננסיות, שירותים צרכניים ופעולות הרגישות לזמן תגובה ימשיכו להישען על דאטה סנטרס קרקעיים, הקרובים למשתמשים ולרשתות התקשורת. לעומת זאת, עומסי מחשוב כבדים, עתירי אנרגיה ופחות רגישים ל-latency, כמו אימון מודלי AI, סימולציות, עיבודי אצווה ודאטה שמיוצר כבר בחלל, עשויים להתאים בעתיד למרכזי נתונים במסלול לווייני.

היתרון המרכזי של תשתיות כאלה הוא משוואת האנרגיה. במסלול נמוך סביב כדור הארץ ניתן ליהנות מחשיפה רציפה וצפויה לקרינת שמש, ללא תלות ברשת חשמל קרקעית, ללא צורך בגנרטורים לגיבוי, ללא מגבלות קרקע וללא חלק ממחסומי הרישוי והתכנון שמאפיינים פרויקטים קרקעיים.

אולם הקירור בחלל מציב את אחד האתגרים המרכזיים של המודל. בעוד שבחלל אין כמעט עלויות קירור שוטפות ואין שימוש במים, הוואקום אינו מאפשר לפנות חום באמצעות אוויר. לכן מתקנים כאלה יידרשו לרדיאטורים פסיביים גדולים, שטח פנים רחב, יותר חומר, יותר מסה לשיגור והשקעה הונית גבוהה משמעותית בשלב ההקמה. במילים אחרות, המודל עשוי להפחית הוצאות תפעוליות על אנרגיה וקירור, אך להגדיל משמעותית את ההשקעה ההונית הראשונית.

גם עלות השיגור היא נקודת מבחן מרכזית. לפי ניתוח של McKinsey למודל של Starcloud, רף של כ-500 דולר לק״ג עשוי להיות הנקודה שבה מחשוב בחלל הופך לתחרותי כלכלית מול אלטרנטיבות קרקעיות. לשם השוואה, עלויות השיגור הנוכחיות של Falcon 9 מוערכות בכ-2,700 דולר לק״ג, בעוד תוכנית Starship של SpaceX מכוונת לעלות של כ-200 דולר לק״ג, ירידה פוטנציאלית של כ-93%.

לפי המחקר, תשתית החלל המסחרית כבר מתפתחת במהירות. בשנת 2025 נרשמו בעולם 324 שיגורים למסלול, יותר מפי 2 לעומת 5 שנים קודם לכן ועלייה של 25% בתוך שנה. במקביל, חברות הטכנולוגיה והחלל הגדולות כבר בוחנות את המרחב הזה: SpaceX הגישה בקשה ל-FCC לאישור קונסטלציה של מיליון לווייני דאטה סנטר; AWS Ground Station מספקת תשתית satellite-as-a-service; Microsoft Azure Orbital כבר מציעה שירותי קישוריות ענן ללוויינים; ו-Google מקדמת את Project Suncatcher, שבמסגרתו מתוכננים שיגורי ניסוי ב-2027 לבחינת היתכנות של אימון מודלי AI בחלל.

לדברי יניב לוטרינגר, מנכ״ל JLL ישראל, השלוחה המקומית של ענקית הנדל״ן הגלובלית:

״המחקר הזה משנה את האופן שבו צריך לחשוב על דאטה סנטרס. השאלה כבר אינה רק איפה ניתן להקים אותם, אלא אילו עומסי מחשוב באמת חייבים להישאר על הקרקע ואילו עומסים יכולים לעבור בעתיד לתשתית אחרת. מרכזי נתונים בחלל לא צפויים להחליף את הדאטה סנטרס הקרקעיים, אלא עשויים לשמש שכבת מחשוב ייעודית לעומסי AI כבדים, עתירי אנרגיה ופחות רגישים לזמן תגובה״.

לצד ההזדמנות, JLL מדגישה כי הדרך לדאטה סנטרס בחלל תלויה במספר מבחנים שיכריעו אם מדובר בניסוי טכנולוגי או בתשתית מסחרית רחבה: המשך ירידה בעלויות השיגור, הצלחת פיילוטים של ענקיות הטכנולוגיה בשנים 2027-2028, יכולת מוכחת לניהול פסולת חלל ומניעת התנגשויות, וכן המשך ההחמרה או לחלופין פתרון של מגבלות הקרקע, החשמל והתכנון בכדור הארץ.

ב-JLL מציינים כי כיום פועלים בחלל יותר מ-17 אלף לוויינים, יותר ממחציתם במסלול נמוך סביב כדור הארץ. בנוסף, כ-44 אלף עצמים גדולים מ-10 ס״מ נמצאים במעקב ומהווים סיכון ממשי ללוויינים ולתשתיות חלל. אחד הסיכונים המרכזיים הוא תרחיש המכונה ״תסמונת קסלר״, שבו התנגשויות חוזרות יוצרות שרשרת של פסולת חלל שעלולה להפוך אזורים מסוימים במסלול לבלתי שמישים.

לפי JLL, השורה התחתונה אינה שהדאטה סנטרס עוברים לחלל, אלא שהענף עשוי להתפצל. הדאטה סנטרס הקרקעיים ימשיכו לשמש את היישומים המיידיים והרגישים לזמן תגובה, בעוד שהחלל עשוי להפוך בעתיד לשכבת תשתית ייעודית לעיבודים כבדים, עתירי אנרגיה ופחות תלויים בקרבה למשתמשים. עבור שוק הנדל״ן והתשתיות, מדובר באחד הביטויים הקיצוניים ביותר לכך שדאטה סנטרס כבר אינם רק נכס נדל״ני, אלא מפגש בין קרקע, אנרגיה, טכנולוגיה, רגולציה וגיאופוליטיקה.