ארה"ב מקבלת שליטה על יותר מ־65 מיליארד חביות בוונצואלה ?

קרדיט: אילוסטרציה – AI

נשיא ארה"ב דונלד טראמפ הכריז בסוף השבוע על מה שהוא מכנה "עסקת הנפט הגדולה בהיסטוריה העולמית": הסכם בין ארה"ב לוונצואלה שבמסגרתו אמורים גורמים אמריקאיים לקבל שליטה ברוב הזכויות הקשורות ליותר מ־65 מיליארד חביות של עתודות נפט מוכחות בוונצואלה.

העסקה, שעליה הודיע טראמפ ביום שישי, 28 באוגוסט, גובשה לדבריו בהובלת מזכיר המדינה מרקו רוביו ופיט הגסת', בשיתוף נשיאת ונצואלה הזמנית דלסי רודריגס והמגזר הפרטי. טראמפ טען כי העסקה אינה כרוכה בעלות למשלם המסים האמריקאי וכי היא תגדיל באופן דרמטי את אספקת הנפט העומדת לרשות ארה"ב ותוביל לאורך זמן לירידה משמעותית במחירי הבנזין.

מדובר בכמות עצומה גם במונחים של שוק האנרגיה העולמי. לפי נתוני מינהל מידע האנרגיה האמריקאי, EIA, בוונצואלה נמצאות כ־303 מיליארד חביות של עתודות נפט מוכחות, כ־17% מהעתודות המוכחות בעולם. מכאן שהעסקה שעליה הכריז טראמפ מקיפה מעט יותר מחמישית מכלל העתודות המוכחות של ונצואלה.

איך בנויה העסקה?

הפרטים המלאים של ההסכם עדיין לא פורסמו לציבור, ולכן יש להבחין בין ההכרזה הפוליטית של טראמפ לבין המבנה המשפטי המדויק של העסקה.

לפי גורם אמריקאי שתדרך את AP, ההסכם מתייחס לפיתוח 17 שדות נפט ומאפשר הקמת חברה פרטית חדשה בשיתוף ארה"ב ומפעיל פרטי שטרם נחשף. לפי אותו דיווח, הזכויות לפיתוח השדות עשויות להינתן לתקופה של עד 100 שנה, ולארה"ב תהיה למעשה זכות לכ־55% מהתפוקה האפקטיבית, לצד זכויות לרכישת נפט במחיר עלות. חלק מהנפט עשוי לשמש בעתיד למילוי מחדש של עתודת הנפט האסטרטגית של ארה"ב ולצרכים ממשלתיים נוספים.

ממשלת ונצואלה מצידה הודיעה כי היא מעריכה שהמהלך עשוי להביא למדינה כ־100 מיליארד דולר של השקעות פרטיות ולהניב לאורך חיי הפרויקט יותר מ־209 מיליארד דולר בהכנסות ממסים.

האם טראמפ באמת "יותר ממכפיל את עתודות הנפט של ארה"ב"?

המשפט הזה דורש הסתייגות חשובה.

עתודות הנפט המוכחות הנמצאות פיזית בשטח ארה"ב הסתכמו בסוף 2024 בכ־46 מיליארד חביות, לפי הנתונים הרשמיים האחרונים של EIA. לכן, אם משווים 65 מיליארד חביות בוונצואלה ל־46 מיליארד חביות של עתודות אמריקאיות מוכחות, אכן מתקבלת כמות הגדולה יותר מכלל העתודות המוכחות של ארה"ב עצמה.

אבל הנפט בוונצואלה אינו הופך מבחינה גיאולוגית לעתודות אמריקאיות. הוא נשאר באדמת ונצואלה. מה שטראמפ מתאר הוא שליטה כלכלית וזכויות פיתוח ורכישה, ולא העברה פיזית של 65 מיליארד חביות לתוך ארה"ב.

גם אין לבלבל את המספר הזה עם עתודת הנפט האסטרטגית – SPR, שבה מוחזקות בפועל מאות מיליוני חביות בלבד.

זו הבחנה קריטית להבנת גודל ההכרזה.

למה ונצואלה כל כך חשובה?

ונצואלה מחזיקה בעתודות הנפט המוכחות הגדולות בעולם, אך במשך שנים הפער בין מה שנמצא מתחת לאדמה לבין מה שהמדינה מצליחה להפיק בפועל היה עצום.

חלק גדול מהנפט נמצא בחגורת אורינוקו והוא נפט כבד ואף כבד במיוחד, שדורש השקעות גדולות, טכנולוגיה, מתקני השבחה, צינורות, בתי זיקוק ותשתיות יצוא מתאימות. שנות מחסור בהשקעות, סנקציות, הזנחת תשתיות ובריחת כוח אדם מקצועי פגעו קשות בתעשייה.

ונצואלה מפיקה כיום כ־1.25 מיליון חביות ביום, לפי רויטרס – כמות קטנה מאוד ביחס לגודל העתודות שלה.

מבחינת וושינגטון, כאן בדיוק נמצאת ההזדמנות: הכנסת הון, ידע וחברות אנרגיה אמריקאיות עשויה לאורך שנים להחזיר חלק ניכר מכושר ההפקה שאבד.

האם מחיר הנפט עומד לצנוח?

לא בהכרח – ובוודאי לא מיד.

טראמפ מציג את ההסכם ככלי להורדת מחירי הבנזין בארה"ב, והעיתוי אינו מקרי. מחיר גלון בנזין רגיל בארה"ב עומד כעת על כ־4.08 דולר, לעומת כ־3.21 דולר בתקופה המקבילה אשתקד. AAA מעריך שאוגוסט 2026 צפוי להפוך לאוגוסט היקר ביותר שנרשם אי פעם בתחנות הדלק בארה"ב.

אולם נפט שנמצא במאגר אינו זהה לנפט המגיע לשוק.

הגדלה משמעותית של התפוקה בוונצואלה תדרוש השקעות של עשרות מיליארדי דולרים ושיקום תשתיות, ותהליך כזה יכול להימשך שנים. גם שאלות משפטיות, ביטחוניות ופוליטיות עדיין מרחפות מעל העסקה. רויטרס מציין כי המבנה המשפטי והמסחרי המדויק שלה טרם הובהר במלואו.

השוק עוד לא באמת הגיב

יש כאן גם נקודה חשובה למשקיעים: ההודעה המלאה של טראמפ פורסמה לאחר שהמסחר המרכזי בחוזי הנפט של יום שישי כבר הסתיים, ולכן עדיין לא התקבלה תגובת שוק מלאה לעסקה.

ביום שישי ננעל מחיר ה־WTI על 83.40 דולר לחבית, ירידה של 0.16%, ומחיר הברנט ננעל על 89.31 דולר, ירידה של 0.43%. בסיכום השבוע ירד ה־WTI ביותר מ־4% והברנט ביותר מ־5%.

התגובה המעניינת הראשונה להסכם צפויה לכן עם פתיחת המסחר בחוזים בתחילת השבוע.

הרבה יותר מעסקת נפט

אם ההסכם ימומש כפי שמציג אותו ממשל טראמפ, המשמעות שלו חורגת בהרבה ממחיר הדלק בתחנות.

הוא עשוי ליצור לארה"ב בסיס אספקת נפט עצום בחצי הכדור המערבי, לצמצם לאורך זמן את התלות באספקה מהמזרח התיכון, להעניק לבתי הזיקוק האמריקאיים גישה לנפט במחירים מועדפים ולהחזיר את ונצואלה בהדרגה למעמד של אחת מיצרניות הנפט החשובות בעולם.

מבחינה גיאו־פוליטית מדובר גם בשינוי דרמטי: אחת מעתודות האנרגיה האסטרטגיות הגדולות בעולם עוברת ממערכת שהייתה במשך שנים עוינת מאוד לוושינגטון למערכת שבה ארה"ב מקבלת השפעה ישירה על פיתוח השדות ועל זרימת הנפט.

65 מיליארד חביות הן לא 65 מיליארד חביות שנכנסות מחר לשוק. אבל אם ארה"ב אכן קיבלה שליטה כלכלית ארוכת טווח בכמות כזו של נפט – מדובר באחד השינויים האסטרטגיים הגדולים ביותר במפת האנרגיה העולמית זה עשרות שנים.

והמבחן הגדול מתחיל עכשיו: לא כמה נפט נמצא מתחת לאדמה בוונצואלה – אלא כמה מהר החברות האמריקאיות יצליחו להפוך אותו לחביות שמגיעות בפועל לשוק העולמי.