עצרו - ראיתם בטלוויזיה שכדאי לאחד את קופת הגמל עם הפנסיה? זהירות לא כל כך מהר

בעקבות הסדרה "מתחת לבלטות" בכאן 11, עלתה לדיון שאלה שחוזרת לא מעט בעולם הפנסיוני: אם יש לנו קופת גמל ישנה לצד קרן הפנסיה, למה לא פשוט לאחד ביניהן? אלא ששני אנשים עם אותה יתרה בקופה יכולים להחזיק בזכויות שונות לחלוטין. לפני שמאחדים חסכונות, צריך להבין לא רק כמה כסף יש בקופה, אלא איזה כסף נמצא בה ומה יהיה מותר לעשות איתו אחרי המעבר.

על פניו, איחוד נשמע הגיוני: פחות חשבונות, מעקב פשוט יותר ולעיתים גם דמי ניהול טובים יותר. הבעיה מתחילה כשמתייחסים לכל החיסכון שנצבר לאורך השנים כאילו חלים עליו אותם כללים.

קופת גמל יכולה להכיל הפקדות מתקופות שונות, תגמולים ופיצויים, כסף שמיועד לקצבה ולצדו כסף שעשויות לחול עליו אפשרויות משיכה אחרות. ההבדלים האלה לא תמיד בולטים כשמסתכלים על היתרה בדוח, אבל הם יכולים להיות משמעותיים מאוד ברגע שרוצים להעביר או למשוך את הכסף.

לכן לפני ניוד השאלה אינה רק לאן הכסף עובר, אלא מה משתנה בדרך. והנקודה הראשונה שבה חשוב לעשות סדר היא ההבדל בין שני מוצרים ששמם דומה, אבל הכללים שחלים עליהם שונים מאוד: קופת גמל רגילה וקופת גמל להשקעה.

לפני שמאחדים קופות, צריך לשאול למה הכסף מיועד

קופת גמל להשקעה היא חיסכון נזיל. אפשר למשוך ממנה את הכסף בכל גיל, ובמשיכה רגילה משלמים מס רווחי הון בשיעור של 25% על הרווח הריאלי. מגיל 60 קיימת אפשרות להעביר את הכספים לקופה משלמת קצבה ולקבל אותם כקצבה בהתאם לכללים, תוך ניצול הטבת המס שנקבעה לכך.

לכן לא נכון להתייחס להעברה כזאת כאל איחוד טכני של שני חשבונות. הכסף בקופת הגמל להשקעה יכול להיות חלק מההון הנזיל של המשפחה, כסף שאולי נועד לדירה, לעזרה לילדים, לתקופה של ירידה בהכנסה או להוצאה גדולה ולא צפויה.

לנזילות הזאת יש ערך כלכלי, גם אם אין לה שורה נפרדת בדוח השנתי.

אם הכסף מיועד בסופו של דבר לקצבה, הטבת המס מגיל 60 יכולה להיות משמעותית. אבל אם ייתכן שנזדקק לכסף קודם, הנזילות היא חלק מהתכנון. לכן השאלה אינה רק איזה מוצר מציג תשואה טובה יותר או גובה פחות דמי ניהול, אלא מה התפקיד של הכסף בתוכנית הפיננסית שלנו.

בקופות גמל רגילות התמונה מורכבת יותר, בעיקר כאשר מדובר בקופות ותיקות

כדי להבין למה, צריך לחזור לשנת 2008, שהייתה נקודת מפנה בחיסכון הפנסיוני בישראל. בעקבות תיקון 3 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים, כספים שהופקדו בקופות גמל החל מ־1 בינואר 2008 מיועדים ככלל לקצבה. לעומת זאת, בקופות ותיקות עשויים להימצא כספים שהופקדו קודם לכן וחלים עליהם כללים אחרים, לרבות כספים שבכפוף לתנאים ניתן למשוך כסכום חד פעמי.

אבל חשוב לא להפוך את 2008 לכלל אצבע הפוך. לא כל כסף שהופקד לפני 2008 הוא בהכרח "כסף הוני", ולא שנת פתיחת הקופה לבדה קובעת את הזכויות. צריך לבדוק את מועד ההפקדות, סוג הכספים, מקורם והמעמד שנרשם להם.

וזה לא הבדל סמנטי. אם בקופה קיימים כספים שניתן למשוך כדין בסכום חד פעמי, צריך לבדוק היטב מה יקרה לאפשרות הזאת אם מעבירים אותם לקרן פנסיה, שהיא מוצר קצבתי. לא נכון להניח שהזכויות נשמרות רק מפני שהניוד עצמו אינו אירוע מס.

גם היתרה הכוללת יכולה להטעות. בקופה של 400 אלף שקל יכולים להימצא כספים מתקופות שונות, ולצדם תגמולים ופיצויים בעלי כללים שונים. מבחינת החוסך זו יתרה אחת, אבל מבחינת משיכה ומיסוי יכולים להיות בתוכה כמה רבדים שונים.

לכן לפני ניוד השאלה אינה רק "האם אפשר להעביר את הקופה?", אלא "מה מעמדו של כל חלק מהכסף היום, ומה יהיה מעמדו לאחר המעבר?"

פער של כמה עשיריות האחוז בדמי הניהול בהחלט יכול להצטבר לסכום משמעותי לאורך שנים. אבל את החישוב הזה צריך לעשות רק אחרי שבודקים שהחיסכון בדמי הניהול אינו בא על חשבון אפשרות משיכה או זכות אחרת ששווה לחוסך הרבה יותר.

ויש עוד כמה דברים שצריך לבדוק

גם תגמולים ופיצויים אינם בהכרח זהים מבחינת תכנון הפרישה והמיסוי. החלטות לגבי משיכת פיצויים במהלך שנות העבודה, למשל, עשויות להשפיע בהמשך על הטבות המס בפרישה. לכן חשוב לדעת מה מקור הכספים ומה נעשה בהם לאורך השנים.

בנוסף, כדאי לבדוק אם קיימת הלוואה כנגד הקופה, שעשויה להשפיע על הניוד, ומה קורה להיבט הביטוחי אם המעבר כרוך גם בשינוי המוצר הפנסיוני. קרן פנסיה אינה רק תיק השקעות. היא כוללת גם כיסויים למקרה של נכות ומוות בהתאם לתקנון ולמסלול, ולכן גם אותם צריך להביא בחשבון.

מתי איחוד קופות יכול להיות צעד נכון?

יש בהחלט מקרים שבהם איחוד קופות הוא מהלך הגיוני. הוא יכול לפשט את ניהול החיסכון, לצמצם חשבונות לא פעילים, לשפר את השליטה בתיק ולעיתים גם להביא לדמי ניהול טובים יותר או למסלול השקעה שמתאים יותר לחוסך.

אבל לפני שמסתכלים על תשואה ודמי ניהול, צריך לבדוק מאילו שנים הכספים, מה מקורם, אילו זכויות משיכה קיימות ומה צפוי להשתנות לאחר המעבר. רק אז אפשר לדעת אם האיחוד באמת משפר את מצבו של החוסך.

וזו גם הסיבה שהמלצה שניתנה לאדם מסוים בתוכנית טלוויזיה יכולה להיות נכונה לחלוטין עבורו, ועדיין להיות החלטה לא נכונה עבור אדם אחר. המערכת הפנסיונית בישראל השתנתה לאורך השנים, ולכן אפילו אנשים בני אותו גיל ועם אותה יתרה בקופה יכולים להחזיק בזכויות שונות.

המטרה אינה לשמור על כל קופה ישנה רק מפני שהיא ישנה, וגם לא לפחד מניוד. לפעמים נכון לאחד ולפעמים נכון להשאיר את הכספים בנפרד.

כי בחיסכון שנצבר במשך עשרים, שלושים או ארבעים שנה, המספר שמופיע בדוח מספר לנו כמה כסף יש לנו. הוא לא בהכרח מספר לנו אילו זכויות קיימות, וזה הדבר שצריך לברר לפני שלוחצים על "ניוד".

הכותבת, אדוה חנקין, היא מתכננת פיננסית וסוכנת ביטוח