גלעד בצרי: "השוק לא הפך למסוכן יותר, הוא פשוט הפך לפחות סלחני"

גלעד בצרי, בעלים משותף ומנכ"ל דיימונד פמילי אופיס, מנתח את תמונת השווקים לקראת הרבעון האחרון של 2026. לדבריו, העלייה בתשואות האג"ח אינה סיבה לברוח משוק המניות, אלא שינוי מהותי במשוואת ההשקעה. לצד התמחור בארה"ב וההשקעות האדירות בבינה מלאכותית, הוא מזהה בישראל סביבה כלכלית שונה, שעשויה לייצר הזדמנויות למשקיעים.

הרבעון האחרון של 2026 נפתח בסביבה יוצאת דופן. מצד אחד, מדד S&P 500 עלה בכ-13% מתחילת השנה ונמצא בסמוך לרמות השיא, כאשר רווחי החברות ממשיכים לספק תמיכה לשוק. מצד שני, תשואת אג"ח ממשלת ארה"ב ל-10 שנים טיפסה בתחילת אוקטובר לכ-5.34%, הרמה הגבוהה ביותר מאז 2002.

בישראל התמונה שונה. בנק ישראל הוריד בספטמבר את הריבית ב-0.25% לרמה של 3.25%, לאחר שהאינפלציה השנתית התמתנה ל-1.5%. המשמעות היא שהמשקיע הישראלי פועל כיום בתוך שתי סביבות השקעה שונות מאוד: ריבית גבוהה ותשואות אג"ח חריגות בארה"ב, מול תהליך מוניטרי מקל יותר בישראל.

לדברי גלעד בצרי, בעלים משותף ומנכ"ל דיימונד פמילי אופיס, השינוי הזה מחייב להסתכל אחרת על תיק ההשקעות.

"אנחנו לא בתקופה שבה צריך לברוח משוק המניות. אנחנו בתקופה שבה צריך לדרוש יותר מכל השקעה"

"אני חושב שהטעות היא להסתכל רק על רמת המדדים ולשאול אם השוק גבוה או נמוך. השאלה החשובה יותר היא מה המשקיע מקבל בתמורה לסיכון שהוא לוקח.

במשך שנים, כשהריבית הייתה אפסית, כמעט לא הייתה אלטרנטיבה לשוק המניות. היום אג"ח ממשלת ארה"ב ל-10 שנים נסחרת בתשואה של יותר מ-5%, ובאג"ח קונצרני בדירוג השקעה ניתן למצוא, בהתאם לדירוג ולמח"מ, גם תשואות שנעות סביב 6% ויותר. 

זה שינוי מהותי. מניה כבר לא מתחרה באפס. היא מתחרה באלטרנטיבה שמספקת תשואה שוטפת משמעותית ברמת סיכון נמוכה יותר.

לכן המסקנה מבחינתי היא לא לצאת ממניות. להפך. מניות צריכות להמשיך להיות מרכיב מרכזי בתיק ארוך טווח. אבל הרף שהן צריכות לעבור היום גבוה יותר, ולכן המחיר, איכות החברה, התזרים ורמת החוב הופכים משמעותיים יותר."

"חברה מצוינת אינה בהכרח השקעה מצוינת בכל מחיר"

אחד הגורמים המרכזיים שממשיכים לתמוך בשוק האמריקאי הוא עוצמת רווחי החברות. למרות העלייה החדה בתשואות האג"ח והוצאות ההון האדירות סביב תחומי הבינה המלאכותית ומרכזי הנתונים, התחזיות לרווחי החברות בארה"ב נותרו חזקות.

"זה אחד הדברים שמסבירים מדוע שוק המניות מצליח להתמודד עד עכשיו עם סביבת ריבית כל כך מאתגרת. אם הרווחים גדלים במהירות, החברות יכולות במידה מסוימת להצדיק גם תמחור גבוה יותר.

אבל צריך להפריד בין חברה טובה לבין השקעה טובה. חברה יכולה להיות יוצאת מן הכלל, להוביל את התחום שלה ולצמוח בקצב גבוה, ועדיין להיות השקעה פחות אטרקטיבית אם המחיר כבר מגלם חלק גדול מאוד מההצלחה העתידית שלה.

זה נכון במיוחד סביב הAI-. בעיניי, זו אינה אופנה חולפת אלא שינוי טכנולוגי וכלכלי אמיתי. אבל העובדה שהטכנולוגיה אמיתית אינה אומרת שכל חברה שקשורה אליה היא השקעה טובה בכל מחיר."

"השאלה הגדולה סביב ה- AIעוברת מההבטחה לתשואה על ההון"

לדברי בצרי, 2027 עשויה להיות שנה שבה המשקיעים יתחילו לבחון בצורה ביקורתית יותר את ההשקעות העצומות בתשתיותAI .

"היקפי ההשקעה במרכזי נתונים, שבבים, אנרגיה ותשתיות מחשוב הם אדירים. כל עוד ההכנסות והרווחים ממשיכים לצמוח בהתאם, השוק יכול להצדיק חלק גדול מההשקעות האלה.

אבל בשלב מסוים השאלה תשתנה. פחות - כמה כסף מושקע ב- , AI ויותר - איזו תשואה החברות מצליחות לייצר על הכסף הזה.

בעיניי, זו אחת השאלות החשובות ביותר לשוק האמריקאי בשנה הקרובה. המעבר מהתלהבות מהיקף ההשקעות לבחינת התשואה שהן מייצרות יכול ליצור פערים גדולים מאוד בין החברות."

"האג"ח חזר להיות נכס השקעה אמיתי, ולא רק החלק הסולידי של התיק"

העלייה החדה בתשואות משנה גם את מקומו של שוק האג"ח בתיק.

"אנחנו נמצאים בנקודה שלא ראינו הרבה מאוד שנים. משקיע יכול לקבל יותר מ-5% באג"ח ממשלת ארה"ב ל-10 שנים, ובחלק מאגרות החוב הקונצרניות האיכותיות להגיע לאזור 6%.

זה לא אומר שאין סיכון. באג"ח קונצרני יש סיכון אשראי, ובאג"ח ארוך יש סיכון מח"מ משמעותי. אבל אחרי תקופה ארוכה שבה החלק הסולידי בתיק סיפק מעט מאוד תשואה, האג"ח חזר להיות נכס השקעה בפני עצמו.

זה מאפשר לבנות תיק מאוזן בצורה שלא הייתה אפשרית כשהריבית הייתה קרובה לאפס. היום לא כל התשואה העתידית של התיק חייבת להגיע משוק המניות."

עם זאת, בצרי מסתייג מרכישה אוטומטית של אג"ח ארוכות רק בגלל רמת התשואה.

 5%"או 6% נראים אטרקטיביים, אבל צריך לזכור איך הגענו לשם. יש בעולם גירעונות ממשלתיים גדולים, צורכי מימון משמעותיים, מחירי אנרגיה גבוהים וסביבת אינפלציה שעדיין מטרידה חלק מהבנקים המרכזיים. לכן גם באג"ח צריך לנהל מח"מ, אשראי ומטבע ולא רק להסתכל על המספר שמופיע בשורת התשואה."

ישראל: "אחרי מהלך משמעותי בשוק המקומי, הסיפור הישראלי לא הסתיים, אבל הוא משתנה"

בישראל, בניגוד לארה"ב, הריבית כבר ירדה ל-3.25%. בנק ישראל ציין בהחלטתו האחרונה כי האינפלציה התמתנה וכי פרמיית הסיכון של ישראל שהתה בתקופה הנסקרת ברמות הדומות לאלו שקדמו לאוקטובר 2023.

לדברי בצרי, השילוב בין ירידת ריבית, אינפלציה מתונה והתאוששות בפעילות הכלכלית עשוי להמשיך לתמוך בחלק מהנכסים המקומיים, אך אחרי העליות החדות של השנים האחרונות נדרשת בררנות גדולה יותר.

"השוק הישראלי עשה מהלך משמעותי מאוד, ולכן יהיה לא נכון לדבר עליו היום רק במונחים של שוק זול. חלק מההתאוששות וירידת פרמיית הסיכון כבר קיבלו ביטוי במחירים.

מצד שני, אם נראה המשך ירידה בסביבת הריבית, יציבות יחסית בשקל, ירידה נוספת בפרמיית הסיכון ושיפור בפעילות הכלכלית, עדיין קיימים מנועי צמיחה לשוק המקומי.

צריך גם לזכור שירידת ריבית אינה משפיעה באופן זהה על כל החברות. חברות עם מאזנים חזקים, עסקים שמייצרים תזרים וסקטורים שרגישים לעלות המימון יכולים ליהנות מהתהליך. חברה ממונפת מאוד, לעומת זאת, לא הופכת לחברה טובה רק משום שהריבית ירדה ברבע אחוז."

"המשקיע הישראלי לא צריך לבחור בין ישראל לארה"ב"

לדברי בצרי, אחת הטעויות היא להפוך את הדיון בהחלטות השקעה לשאלה בינארית של ישראל מול חו"ל.

"משקיע ישראלי צריך חשיפה לחו"ל. זו הדרך לקבל פיזור גיאוגרפי, מטבעי וסקטוריאלי ולהיחשף לחברות ולתחומים שכמעט אינם קיימים בשוק המקומי.

אבל פיזור לא אומר שצריך לוותר על ישראל. דווקא העובדה שאנחנו נמצאים כרגע בסביבות ריבית שונות יכולה לייצר שילוב מעניין.

בארה"ב יש היום תשואות אג"ח גבוהות מאוד לצד חברות גלובליות איכותיות וצמיחה חזקה ברווחים. בישראל יש תהליך אחר, של ירידת ריבית והתאוששות כלכלית. אין סיבה שמשקיע ארוך טווח יצטרך לבחור רק באחד מהתרחישים."

"הטעות הגדולה ביותר היא לנסות לקבל החלטה בינארית: להיות בשוק או לצאת ממנו"

לדברי בצרי, התנודתיות בשווקים גורמת למשקיעים לחפש תשובה פשוטה לשאלה אם הגיע הזמן להקטין סיכון.

"בעיניי זו השאלה הלא נכונה.

ניהול הון אינו החלטה בין 100% מניות לבין מזומן. המטרה היא לבנות תיק שיודע להתמודד עם יותר מתרחיש אחד.

אם הכלכלה תמשיך לצמוח ורווחי החברות יעלו, אני רוצה מניות בתיק. אם הריבית בעולם תישאר גבוהה, אני רוצה ליהנות גם מהתשואות שקיימות היום בשוק האג"ח. אם בישראל תימשך ירידת הריבית, אני רוצה חשיפה לנכסים שיכולים ליהנות מכך. ואם יהיו הפתעות, אני רוצה מספיק פיזור ונזילות כדי שלא אצטרך לקבל החלטות תחת לחץ.

זה ההבדל בין לנסות לחזות את השוק לבין לנהל הון."

"מזומן הוא כבר לא בחינם, גם כשהוא נותן ריבית"

הריבית הגבוהה של השנים האחרונות החזירה משקיעים רבים לפיקדונות, לקרנות כספיות ולמכשירים קצרי טווח. אלא שבישראל, עם תחילת תהליך הפחתת הריבית, גם ההחלטה להישאר במזומן צריכה להיבחן מחדש.

"פיקדון או קרן כספית יכולים להיות פתרון מצוין לכסף שצריך בטווח הקצר. הבעיה מתחילה כאשר פתרון זמני הופך בלי כוונה לאסטרטגיית השקעה לעשר שנים.

למשקיע ארוך טווח השאלה אינה רק כמה ריבית הוא מקבל השנה, אלא מה תהיה התשואה הריאלית המצטברת על ההון שלו לאורך זמן.

כשהריבית מתחילה לרדת, מי שמחזיק סכומים גדולים מאוד במזומן צריך לפחות לבדוק מחדש אם הסיבה שבגללה עבר לשם עדיין קיימת."

אז מה נכון לעשות לקראת סוף 2026?

"אני לא חושב שצריך לבנות תיק השקעות לפי תחזית לרבעון הבא. הייתי בודק שלושה דברים: האם רמת הסיכון עדיין מתאימה לצרכים ולמטרות של המשקיע, האם החלוקה בין מניות לאג"ח עדיין נכונה לאור התשואות שנוצרו בשוק החוב, והאם החשיפה המנייתית באמת מפוזרת או שהיא נשענת בצורה מוגזמת על מספר קטן של חברות, מדינות או סקטורים.

אחרי תקופה ארוכה שבה כמעט כל הדיון היה כמה מניות להחזיק, אנחנו חוזרים לעולם שבו להקצאת הנכסים יש שוב משמעות גדולה."

"ניהול הון טוב לא נמדד ביכולת לנחש מה יעשה המדד בחודש הבא"

לסיכום, בצרי אינו רואה בתמונת השווקים הנוכחית סיבה לפחד, אך גם לא מקום לשאננות.

"יש חברות מצוינות, יש כלכלות שצומחות, יש הזדמנויות בישראל ובחו"ל, ולראשונה אחרי הרבה שנים יש גם אלטרנטיבות מעניינות מאוד בשוק האג"ח.

אבל כשהאג"ח הממשלתי בארה"ב נותן יותר מ-5%, הרף לכל השקעה אחרת עולה. כשהמדדים נמצאים קרוב לשיאים, המחיר חשוב יותר. וכשישראל וארה"ב נמצאות בתהליכים מוניטריים שונים, הפיזור חשוב יותר.

השוק של השנים הקרובות לא בהכרח יהיה שוק של פחות תשואה. הוא עשוי להיות שוק שבו יהיה הרבה יותר חשוב להבין מאיפה התשואה מגיעה וכמה סיכון נלקח כדי להשיג אותה.

בסופו של דבר, ניהול הון טוב לא נמדד ביכולת לנחש מה יעשה המדד בחודש הבא. הוא נמדד ביכולת לבנות תיק שלא צריך לנחש כדי לעבוד."