הילד מדרום אפריקה שהפך לאחד האנשים המשפיעים בעולם מבטיח לחלק מניות SpaceX לכל ילד בארצות הברית

בגיל 12 מכר אילון מאסק משחק מחשב שכתב תמורת 500 דולר. ארבעה עשורים מאוחר יותר הוא מבטיח להעניק לילדי אמריקה חלק קטן מהחברה שבאמצעותה ביקש להגיע לחלל. בין שתי התחנות האלה נמצאים עסקי אינטרנט, טילים, מכוניות חשמליות והון שנבנה בעיקר מבעלות על חברות. כעת הוא מציע למיליוני ילדים טעימה מאותו מנגנון: להחזיק מניה ולהשתתף, לטוב ולרע, בעתידה של חברה.

ב-19 באוקטובר הודיע אילון מאסק ב-X כי בשנת 2027 יעניק לכל ילד באמריקה מניה אחת ממניותיו ב-SpaceX, והציג זאת כתחילתם של מהלכים נוספים. זו הבטחה אישית להעברת מניות, ולא הודעה שהחלוקה כבר התבצעה. גם הניסוח הרחב אינו מחליף תנאי זכאות מפורטים או הסדר ביצוע מחייב.

העיתוי חשוב: יום קודם הודיעה אנתרופיק, מפתחת Claude ומתחרה בפעילות הבינה המלאכותית של מאסק, על הקצאת מניות לקרן לתועלת הציבור. מאסק הגיב לה ישירות והמליץ להעביר את המניות לציבור עצמו. לכן הקשר בין המהלכים אינו רק סמיכות זמנים. יש כאן ויכוח גלוי על הדרך לחלוק עושר, וגם הזדמנות למאסק להציג את עצמו כמי שמציע לציבור מתנה פשוטה ומוחשית יותר.

הילד מפרטוריה והדרך החוצה

מאסק נולד ב-1971 בפרטוריה שבדרום אפריקה. אמו, מיי מאסק, היא דוגמנית ילידת קנדה; אביו, ארול מאסק, מהנדס. סיפור ילדותו כולל יכולת טכנולוגית מוקדמת לצד חוויות קשות. הביוגרף וולטר אייזקסון, שליווה אותו במשך שנתיים, תיאר בהרצאה באוניברסיטת העיר ניו יורק בריונות קשה בבית הספר, לרבות תקיפה שבעקבותיה אושפז, ויחסים פוגעניים עם אביו לפי עדויות מאסק ובני משפחתו.

אייזקסון ראה בחוויות האלה חלק מההסבר לנכונותו לקחת סיכונים ולאישיותו הקשה. זו פרשנות ביוגרפית, לא אבחון מרחוק, ובוודאי לא הוכחה שההבטחה הנוכחית לילדים נובעת מטראומה בילדות. קל לכתוב סיפור על הילד שנפגע וכעת מבקש להציל ילדים אחרים; החומר הפומבי אינו מאפשר לקבוע שזה המניע.

מה שאפשר לתאר הוא את המסלול שבנה לעצמו. מאסק עבר לקנדה ב-1989, למד באוניברסיטת קווינס ובהמשך עבר לאוניברסיטת פנסילבניה. השילוב בין לימודי פיזיקה לכלכלה התאים לעיסוק שילווה אותו: לקחת בעיה טכנולוגית גדולה ולנסות להפוך את פתרונה לעסק. ב-1995 הקים עם אחיו קימבל מאסק את Zip2, שסיפקה מפות ומדריכי עסקים לעיתונים באינטרנט.

ההון הראשון הפך לדלק של ההימור הבא

קומפאק רכשה את Zip2 ב-1999 תמורת 307 מיליון דולר. מאסק השקיע מכספו ב-X.com, מיזם פיננסי מקוון שהתמזג עם Confinity והפך בהמשך ל-PayPal. ב-2002 רכשה eBay את PayPal תמורת 1.5 מיליארד דולר במניות. באותה שנה הקים מאסק את SpaceX; ב-2004 השקיע בטסלה והפך לדמות מרכזית בה. טסלה כבר הוקמה לפני שהצטרף אליה.

הדרך לצמרת כללה סיכון ממשי. שלושת הניסיונות הראשונים לשגר את Falcon 1 נכשלו, ורק בספטמבר 2008 הצליח השיגור למסלול. באותה שנה גם טסלה התמודדה עם מצוקה פיננסית קשה. ההצלחה המאוחרת יכולה להשכיח עד כמה התוצאה הייתה אז לא מובטחת.

הפרק הזה בביוגרפיה מספק הקשר לבחירה במניה כמתנה. מאסק התעשר כאשר החברות שבהן החזיק נעשו בעלות ערך רב יותר. במתווה שהציג, הילדים יקבלו חלק מהבעלות הזו. זו יכולה להיות התחלה של היכרות עם השקעה ועם יזמות, אבל גם עם האפשרות שהשווי ירד. עצם העובדה שהמניה ניתנה בחינם אינה הופכת אותה לחיסכון מובטח.

מיליארדים בכותרת ומניה אחת בחשבון

לפי חישוב שפרסם Deseret News ב-19 באוקטובר, מחיר סגירה של כ-146 דולר למניה ב-16 באוקטובר, כפול כ-72 מיליון ילדים, נותן סדר גודל של 10.5 מיליארד דולר. זהו אומדן המבוסס על מחיר היסטורי ועל הנחת זכאות רחבה, לא סכום מזומן שהועבר. השווי בעת החלוקה, אם תבוצע, עשוי להיות אחר.

למשק הבית הבודד, מניה אחת במחיר הזה אינה מממנת תואר אקדמי או פותרת עוני. ערכה האפשרי הוא בהענקת נכס התחלתי וביצירת עניין בחיסכון. אם יבואו בעקבותיה הפקדות נוספות וחינוך פיננסי, ההשפעה עשויה לגדול. אם תישאר מתנה חד-פעמית, הפער בין המספר הארצי המרשים לבין השינוי בחייו של כל ילד יהיה גדול.

קיימת כבר תשתית אפשרית לחלוקה: חשבונות הילדים המכונים Trump Accounts. תקנות זמניות של משרד האוצר האמריקאי ורשות המסים, שנכנסו לתוקף ב-30 בספטמבר, מאפשרות תרומות מניות מתאימות באמצעות גופים זכאים והסכם עם האוצר. הן כוללות בדרך כלל החזקה לחמש שנים, בכפוף לחריגים. קיומו של מסלול רגולטורי אינו אישור לכך שמאסק השלים את ההסכמים וההעברות הנדרשים.

במסמך התקנות עצמו מצוין הסיכון שבריכוז השקעה במניה בודדת לעומת תיק מפוזר. לצד זאת, האוצר מסביר שתורמים עשויים להעדיף מניות מפני שהן יוצרות אצל המשפחות תחושת שותפות בגורל החברה. התועלת הציבורית והאינטרס התדמיתי מופיעים כאן באותו מסמך רשמי.

אנתרופיק מקצה מניות ומשאירה את ההחלטות אצלה

אנתרופיק הודיעה ב-18 באוקטובר על הקצאת 5% ממניותיה לקרן לתועלת הציבור, בכפוף לאישור בעלי המניות. הדירקטוריון יוכל להוסיף 2% עבור כל עלייה של 50% בשווי החברה מעל בסיס שייקבע. התוספת נתונה לשיקול דעתו, ואינה מנגנון אוטומטי.

הקרן תוקם כ-LLC בבעלות מלאה של החברה, ולא כארגון צדקה אמריקאי פטור ממס. החברה ציינה אפשרות לתרומות לארגונים, לחלוקה ישירה לאוכלוסיות ולמענה לפגיעה אפשרית של AI בתעסוקה. היא התחייבה שהמניות בקרן לא ישמשו ללובינג או לתרומות פוליטיות, והבטיחה לפרסם בהמשך פרטים על הממשל ועל אבני הדרך.

הנתון של כ-20% ממניות החברה לתועלת הציבור כולל גם התחייבויות קודמות של מייסדים ועובדים. אין מדובר בתרומה חדשה של 20%, ואין פירושו שכל ההון הזה כבר הגיע למוטבים.

המבנה שבחרה אנתרופיק מעניק גמישות, אך משאיר פתוחה שאלת האחריות: מי יחליט מי יקבל כסף, מי יפקח על ההחלטות ומה הציבור יוכל לבדוק. גוף בשליטת חברה יכול לממן פעילות מועילה מאוד. הבעלות כשלעצמה אינה הוכחה לתרגיל, בדיוק כפי שהמילים ״תועלת הציבור״ אינן הוכחה להשפעה חברתית שכבר הושגה.

המאבק הוא גם על הזכות להגדיר נדיבות

הביקורת של מאסק מציעה הבדל שקל להסביר: אדם שמקבל מניה הופך לבעל נכס, בעוד שמוטב של קרן תלוי בהחלטות מנהליה. עם זאת, גם הבטחה לחלוקה ישירה זקוקה לגופים שינהלו אותה ולכללי זכאות. השאלה החשובה היא כמה חופש כלכלי מגיע בסוף למקבל, ולא רק כמה קצרה ההודעה ברשת.

למאסק יש רווח אפשרי ברור מהמהלך. מיליוני משפחות עשויות לקשור את הצלחת ילדיהן להצלחת SpaceX, ומותג של חברה יכול ליהנות מבעלי מניות שמרגישים חלק מהסיפור שלה. זו הערכה של התמריץ, לא קביעה שהילדים הם רק כלי שיווקי. העברת נכסים אמיתית יכולה להיטיב עם המקבל וגם עם תדמית הנותן.

גם השאלה אם זו תגובה לאנתרופיק אינה מחייבת לבחור בין תחרות לנדיבות. התגובה הישירה מוכיחה שהתחרות הייתה חלק מההקשר. היא אינה מוכיחה שזה המניע היחיד. תחרות בין בעלי הון על נדיבות עשויה להועיל לציבור, בתנאי שההתחייבויות מתורגמות להעברות שניתן לבדוק.

המבחן של מאסק יהיה פרסום תנאים ברורים, קביעת היקף הזכאים והעברת המניות בפועל. המבחן של אנתרופיק יהיה אישור ההקצאה, שקיפות בניהול ודיווח על כסף או נכסים שהגיעו למוטבים. בשני המקרים צריך להפריד בין שווי שהוקצה על הנייר לבין תוצאה בחיי אנשים.

נכון לעכשיו, אפשר לקבוע שהבטחת מאסק היא גם מהלך תחרותי ותדמיתי, שיש בו פוטנציאל לתרומה ממשית. מוקדם להציג אותה כהוכחה לדאגה יוצאת דופן לילדי ארצות הברית, ומוקדם לפטור אותה כגימיק ריק. הילד שמכר משחק מחשב גדל לאדם שיודע היטב מה יכולה להיות שווה בעלות בחברה. כעת עליו להראות שהוא מוכן להעביר חלק מהבעלות הזו לדור הבא.