בנק ישראל מפרסם קטע מתוך דו"ח בנק ישראל שיפורסם בסוף החודש: מעמד הביניים בישראל

ההתרחבות הנמשכת של הפערים הכלכליים והחברתיים בישראל, יחד עם עידן של שינויים פוליטיים וכלכליים בארצות העולם, הציפה את תחושת חוסר שביעות הרצון מתנאי החיים של ליבת החברה והמשק הישראלי – מעמד הביניים; אלו שנהוג לומר עליהם כי הם נושאים בעיקר הנטל –  החברתי, הכלכלי והביטחוני – אך חשים כי רמת החיים שלהם ואיכות השירותים שהם מקבלים מהמדינה הולכים ויורדים.

א. מי שייך למעמד הביניים?

שאלת זיהויו של מעמד הביניים פרנסה ספרות מחקרית ענפה בארץ ובעולם, הן בכלכלה והן בתחומים אחרים של מדעי החברה, בעיקר סוציולוגיה. לשם חישוב הנתונים שיובאו להלן, בחרנו להשתמש בהגדרה יחסית, על פיה ייכלל במעמד הביניים חלק האוכלוסייה שהכנסתו בין 75 אחוזים ל-125 אחוזים מההכנסה החציונית, ובמעמד הבינוני הגבוה החלק שהכנסתו בין 125 אחוזים ל-200 אחוזים מהחציון. השימוש ברמת ההכנסה כפרמטר יחידי לקביעת ההשתייכות למעמדות נועד לפשט את החישובים ואת הניתוח; השימוש בהגדרה היחסית מאפשר להתייחס לשינויים בהתפלגות ההכנסה שאינם משתקפים בהכנסת החמישונים השונים, למשל כאשר התפלגות ההכנסות הופכת להיות מרוכזת יותר סביב החציון.

איור 1 מציג את חלוקת האוכלוסייה למעמדות על פי ההכנסה נטו. ניתן לראות כי חלקם של המעמד הבינוני והמעמד הבינוני הגבוה בכלל האוכלוסייה הצטמצם מאז 1997,  בעיקר עקב גידול חלקו של המעמד הנמוך. זאת בדומה להתפתחויות במדינות המפותחות האחרות.

אפיון מעמד הביניים מבחינה דמוגרפית מראה כי הרוב המכריע של הנמנים עמו וכן עם המעמד הבינוני-גבוה, הם יהודים לא-חרדים (במעמד הביניים 90 אחוזים יהודים לא חרדים, ובמעמד הבינוני-גבוה יותר מ-95 אחוזים); כמחציתם חיים במשקי בית הכוללים זוג וילדים, וכרבע נוסף – במשקי בית של זוגות ללא ילדים. מבין משקי הבית שיש בהם ילדים, הרוב הם משקי בית בהם יש ילד אחד או שניים. רק בכ-2 אחוזים ממשקי הבית במעמד הביניים יש חמישה ילדים ויותר, ובמעמד הבינוני-גבוה מספרם של משקי בית כאלו הוא אפסי. הרכב הגילים של ראשי משק הבית השתנה בשני העשורים האחרונים כך ששני המעמדות האמצעיים כוללים יותר מבוגרים, והגיל הממוצע עלה. עם זאת, חלקם של בני 65+ ירד במעמד הביניים ועלה במעמד הבינוני-גבוה.

ב.  מאפייני התעסוקה של מעמד הביניים

ביותר מ-40 אחוזים ממשקי הבית המשתייכים למעמד הביניים וביותר ממחצית ממשקי הבית המשתייכים למעמד הבינוני-גבוה יש שני מפרנסים במשרה מלאה. ברוב משקי הבית האחרים יש לפחות מפרנס אחד במשרה מלאה או ראש משק בית עצמאי. חלקם של משקי הבית בהם אין מפרנסים כלל או שיש בהם רק מפרנסים העובדים במשרה חלקית נמוך מאוד, ואינו עולה על 10 אחוזים. תשומת העבודה של משקי הבית במעמד הביניים ובמעמד הבינוני-גבוה גדלה משמעותית מאז 1997.

ג. צד ההוצאות ומחירי המוצרים והשירותים

אחת הטענות המרכזיות שעלו בדיון הציבורי על מצבו של מעמד הביניים בישראל נגעה לשחיקת ההכנסות של מעמד זה, לעומת העלייה הניכרת בהוצאותיהם על מוצרים ושירותים. במקביל גדל בעשורים האחרונים חלקה של ההוצאה הפרטית בסך ההוצאה על שירותים כגון חינוך ובריאות. מנגד, ההוצאות הציבוריות על חינוך ובריאות בישראל נמוכות יחסית למדינות המפותחות.
מניתוח הוצאותיהם של המשתייכים למעמד הביניים בחלוקה למספר קבוצות אופייניות בולטים מספר סעיפי הוצאה המהווים חלק גדול מהכנסתם של משקי הבית: הוצאות הקשורות לדיור- תשלומי שכר דירה ומשכנתא, הוצאות תחבורה- החזקת רכב ותחבורה ציבורית, והוצאות חינוך לגיל הרך מהוות נטל נכבד על אלו המשלמים אותן, ומגיעות לאחוזים ניכרים מהכנסה הפנויה.

ההכנסה הפנויה של משקי בית ממעמד הביניים ומהמעמד הבינוני גבוה עלתה מאז 1997 בקצב מהיר יותר מקצב עליית המחירים, הן בממוצע (המבוטא על ידי מדד המחירים לצרכן) והן במרבית סעיפי ההוצאה (למעט ביטוח בריאות והוצאות על חשמל מים וגז). מאז 2007 חלה האצה בקצב עליית המחירים. ההכנסה הממוצעת למשק בית אמנם שמרה על ערכה הריאלי ביחס למדד המחירים לצרכן, אולם מחיריהם של מוצרים ושירותים שהיו בבסיס המחאה – דיור, מזון, חשמל גז ומים, עלו בשיעור גבוה משיעור עליית ההכנסה.