
נוצר באמצעות AI
העולם לא נמצא בשלום ולא במלחמה אחת. הוא נמצא בין לבין
המלחמה באוקראינה נמצאת בשנה החמישית שלה.
במזרח התיכון ארצות הברית וישראל מתמודדות עם איראן , בעלות הברית שלה והשלכות העימות האזורי. ובמזרח אסיה המתיחות בין סין ויפן סביב טייוואן דורשת מוושינגטון קשב ומשאבים. כל חזית מושכת לכיוון אחר ומוסקבה בוחנת היכן נוצרים הסדקים.
ובתוך הרעש, פוטין אינו מסתפק בשיקום הצבא. הוא חוזר לדרישה ישנה: לשנות את כללי הביטחון באירופה ולהחזיר את פריסות נאט״ו לעידן שלפני התרחבות הברית מזרחה.
הוא רוצה את 1997 בחזרה. לא משום שהוא מתגעגע לשלום של אז, אלא משום שהוא מעוניין במאזן הכוחות שהיה אז.
ואירופה? בין הפטיש הרוסי לסדן הפוליטי מבית, היא נדרשת להוכיח שהצהרות על אחדות מגובות גם ביכולת לפעול.
1. הפטיש — רוסיה דורשת להחזיר את נאט״ו ל־1997.
27 במאי 1997: נאט״ו ורוסיה חותמות בפריז על מסמך יסוד ליחסיהן. המסמך נועד לעודד שיתוף פעולה ויציבות; הוא לא העניק למוסקבה זכות וטו על בחירת הבריתות של מדינות אחרות.
17 בדצמבר 2021: רוסיה מפרסמת טיוטות להסדרי ביטחון עם ארצות הברית ונאט״ו. היא דורשת לעצור את הרחבת הברית ולהגביל פריסות צבאיות במזרח אירופה לפי נקודת הייחוס של 27 במאי 1997 .26 בינואר 2022: נאט״ו משיבה בכתב, מציעה שיחות על שקיפות ובקרת נשק — אך אינה מקבלת פגיעה בזכות המדינות לבחור את בריתותיהן.
24 בפברואר 2022: רוסיה פולשת לאוקראינה.
10–11 בנובמבר 2026, אבו דאבי: לפי דיווחים ב־The Washington Post וב־The New York Times, מוסקבה שבה ומעלה מסמך עמדות הנושא את התאריך 10 בנובמבר. לפי הדיווחים, בין דרישותיה: נסיגה של פריסות נאט״ו במזרח היבשת למצב של 1997; עצירת ההתרחבות; הפסקת משלוחי נשק מערביים לאוקראינה; הגבלות על ההרתעה הגרעינית הבריטית והצרפתית; ומניעת השתתפות אוקראינית במדיניות ההגנה המשותפת של האיחוד, גם אם תצטרף אליו.
זהו נייר עמדות שדווח בתקשורת, ולא הסכם שהתקבל או אולטימטום רשמי חדש שנחתם. אבל המסר חד. מוסקבה אינה מבקשת רק הסדר באוקראינה; היא מבקשת לקבוע מחדש מי רשאי להגן על מזרח אירופה.
רוסיה מציעה לדבר על שלום — ומניחה על השולחן את ביטחונה של אירופה כולה.
2. דבלין — אירופה אומרת לא. האם תדע לעמוד מאחוריו?
12 בנובמבר 2026: מנהיגי היבשת נפגשים בפסגת הקהילה הפוליטית האירופית בדבלין. בהצהרת ביטחון משותפת מבהירים המדינות החתומות כי עתיד אוקראינה לא ייקבע בלי אוקראינה, וכי ביטחון אירופה לא ייקבע בלי האירופים. הן שבות ומאשרות את ריבונות המדינות, את שלמות הגבולות ואת הזכות לבחור בריתות. זו תגובה מדינית חשובה, אבל הפסגה אינה מייצרת מעצמה הסכם הגנה חדש. הצהרה אינה תוכנית מבצעית, וחתימה אינה מערכת הגנה אווירית.
בדבלין השיבו למוסקבה בעקרונות ביום המבחן הרוסים יבחנו יכולות.
3. החלון של 2027–2029 — ומה עלול לקרות בנארבה.
רוסיה שילמה מחיר כבד במלחמה, אבל היא משקיעה בייצור תחמושת, כטב״מים וטילים. בצו מ־28 בספטמבר 2026 נקבע תקן של 1,550,500 אנשי צבא. זהו תקן, לא הוכחה שהכוחות כבר מאוישים ומוכנים לקרב.
המודיעין האסטוני העריך בראשית 2026 שרוסיה אינה מתכוונת לתקוף מדינת נאט״ו בשנה הקרובה. המודיעין הדני הזהיר בהמשך מפני סיכון נמוך אך גובר לעימות מוגבל. לכן 2027–2029 הן חלון סיכון אפשרי, לא תאריך פלישה ידוע.
דוגמה אפשרית היא נארבה, עיר אסטונית על גבול רוסיה, שרוב תושביה דוברי רוסית. תקרית גבול, חבלה בתשתית או פרובוקציה בשם ״הגנה על דוברי רוסית״ עלולות לכפות על נאט״ו החלטה מהירה. אין ראיה פומבית שמוסקבה החליטה לפעול שם; מדובר בתרחיש המחשה. השאלה אינה אם רוסיה מסוגלת לכבוש את אירופה. השאלה היא אם הברית תגיב במהירות ובאחדות למבחן מוגבל.
פוטין לא חייב להביס את נאט״ו מספיק לו לגרום לה להיראות מהוססת.
4. הסדן — הגירה, פליטים ומחיר הקיטוב הפנימי.
אירופה מתמודדת גם עם משבר אמון סביב הגבולות, הקליטה וההגירה. כדי להבין את ההיקף צריך להפריד בין פליטים, מבקשי מקלט ומהגרים ובין אזרחות לדת.
לפי מחקר Pew, בין אמצע 2010 לאמצע 2016 היגרו לאירופה כ־3.7 מיליון מוסלמים, מתוכם כ־1.3 מיליון קיבלו או היו צפויים לקבל מעמד של פליט. אלה נתוני עבר, ולא אומדן למספר הפליטים המוסלמים הכולל בשנת 2026. אין ספירה רשמית אחידה ועכשווית של פליטים באירופה לפי דת.
לפי Eurostat, בשנת 2025 הוגשו באיחוד כ־669,400 בקשות מקלט ראשונות, מהן כ־63,800 של אזרחי אפגניסטן וכ־40 אלף של אזרחי סוריה. מדובר בארץ אזרחות, לא בסיווג דתי, ובמבקשי מקלט לא בהכרח במי שקיבלו מעמד פליט.
המחיר הכלכלי: קליטה מהירה, בעיקר כשהדיור והשירותים הציבוריים כבר עמוסים, עלולה להעלות עלויות דיור, חינוך ורווחה ולחייב השקעה בשפה ובהכשרה מקצועית. מהגרים ופליטים המשתלבים בעבודה תורמים מנגד למסים ולשוק העבודה. התוצאה תלויה בניהול, בתעסוקה ובהיקף הקליטה — לא בדתו של האדם.
הסיכון הביטחוני: לפי דו״ח Europol לשנת 2026, בשנת 2025 נרשמו באיחוד 24 ניסיונות או פיגועים ג׳יהאדיסטיים, מהם תשעה בוצעו, ונעצרו 347 חשודים בעבירות טרור ג׳יהאדיסטי. אלה נתוני טרור, לא נתונים המראים שהמבצעים היו פליטים. מאבק בהקצנה, בהברחות ובתשתיות פשיעה מחייב אכיפה ובדיקות פרטניות — לא האשמה קולקטיבית של מיליוני אנשים. בנוסף, נכון לסוף ספטמבר 2026 חיו באיחוד כ־4.37 מיליון בני אדם שנמלטו מאוקראינה וקיבלו הגנה זמנית. גם כאן יש תרומה לעבודה לצד אתגרי קליטה ממשיים בערים מסוימות.
הגיס החמישי — מי מפעיל את הלחץ ומי משלם את המחיר?
פוטין אינו צריך לשלוט בפליטים כדי להפוך את ההגירה לכלי לחץ. ב־1 במרץ 2016 האשים מפקד כוחות נאט״ו באירופה, הגנרל פיליפ ברידלאב, את רוסיה ומשטר אסד בשימוש בהגירה מסוריה כדי להעמיס על מערכות הקליטה ולפגוע באחדות המערב. זו עדות להערכתו של בכיר צבאי, לא הוכחה שמוסקבה שלטה בגלי הפליטים כולם.
ב־2021 הופעלו דרך בלארוס נתיבי הגירה לעבר פולין והמדינות הבלטיות; הנציבות האירופית קבעה ב־11 בדצמבר 2024 כי רוסיה תמכה במהלך, והצביעה גם על הפעלת לחץ דומה בגבול פינלנד ב־2023. אין הוכחות שפוטין מנהל את כלל המהומות באירופה. אבל גורמי השפעה עוינים יכולים להעצים מתחים, בזמן שעלויות האבטחה, בקרת הגבולות והקליטה נופלות על הציבור. הגיס החמישי אינו הפליטים כקבוצה, אלא מי שמנצל אותם ואת המשבר כדי לערער את אירופה מבפנים.
12 בנובמבר 2026, דבלין: לצד ההצהרה הביטחונית, 41 מנהיגים מאשרים הצהרה נפרדת נגד הגירה בלתי חוקית; היא מתפרסמת ב־13 בנובמבר וקוראת לשיתוף מידע, מאבק במבריחים והחזרה חוקית של מי שאינם זכאים להישאר.
הסדן האמיתי אינו הפליטים עצמם, הוא השילוב בין מדיניות קליטה לא עקבית, קיטוב פוליטי ואובדן אמון של הציבור ביכולת המדינה לנהל את הגבול ואת השירותים.
5. כשאמריקה עסוקה — החשבון מגיע לאירופה.
ארצות הברית מפצלת קשב בין אירופה, המזרח התיכון והאוקיינוס השקט. סין עוקבת אחר המהירות והנחישות שבהן המערב מגיב למשברים. ישראל ממוקדת באיומים האזוריים שלה. בתוך מציאות כזאת, אירופה אינה יכולה להסתפק בציפייה שאמריקה תפתור הכול.
אירופה דווקא מתחמשת: מדינות נאט״ו התחייבו ליעד של %5 מהתוצר עד 2035 — לפחות 3.5% לצורכי ביטחון מרכזיים ועד %1.5 לצרכים נלווים. כלי SAFE של האיחוד מאפשר הלוואות עד 150 מיליארד אירו לרכש ביטחוני משותף. אלה מסגרות והתחייבויות, לא יכולות צבאיות שהושלמו.
תקציב אינו טנק, הצהרה אינה תחמושת ופסגת חירום אינה חטיבה שמגיעה לגבול.
6. המחיר הכלכלי — יותר ביטחון, יוקר מחיה ויורו בדרך לשוויון.
ככל שהמתיחות בין רוסיה לנאט”ו תימשך, אירופה תיאלץ להזרים עוד ועוד כסף לתקציבי הביטחון. החשבון לא ייעלם: יותר חוב, יותר מסים או פחות משאבים לצרכים אזרחיים. תעשיות הנשק עשויות ליהנות — אבל שאר הכלכלה עלולה לשלם.
נפט, גז ואינפלציה: אי־ודאות ביטחונית ושיבושים אפשריים באספקה עלולים להשאיר את מחירי הנפט והגז גבוהים ותנודתיים. אנרגיה יקרה מעלה עלויות ייצור ותחבורה, מכרסמת בכוח הקנייה ומקשה על ירידת האינפלציה.
הריביות: אם האינפלציה תישאר עיקשת, הבנק המרכזי האירופי עלול להשאיר את הריבית גבוהה לאורך זמן — ואף להעלותה שוב בתרחיש של התלקחות מחירים. זה ייקר את האשראי דווקא כשהצמיחה זקוקה לחמצן.
היורו: כשהכלכלה נחלשת והמשקיעים מחפשים מפלט בדולר, גם המטבע האירופי עלול להישחק. בתרחיש הסלמה מתמשך עשוי היורו להתקרב לשוויון מול הדולר — 1:1. זהו תרחיש סיכון, לא שער חליפין מובטח.
רווחיות החברות: אנרגיה יקרה, מימון יקר וצרכן מוחלש עלולים לצמצם את שולי הרווח של חברות תעשייה, קמעונאות, תיירות ונדל”ן. מניות ביטחון, סייבר ואנרגיה עשויות ליהנות מביקוש מוגבר, אך גם הן אינן חסינות מפני תמחור יתר.
בשורה התחתונה: אירופה עלולה לשלם מחיר מצטבר — תקציבי ביטחון תופחים, אינפלציה עיקשת, ריבית גבוהה, יורו חלש ורווחיות נשחקת. המלחמה הכלכלית עלולה להתחיל הרבה לפני שצבא רוסי חוצה גבול.
השאלה אינה אם פוטין יתקוף דווקא ב־2027.
השאלה היא כמה תשלם אירופה כדי להוכיח לו שאין טעם לנסות.
כי אם ההרתעה לא תעבוד, אירופה עלולה לשלם פעמיים: פעם אחת על ההתחמשות, ופעם נוספת על המחיר הכלכלי של פחד מתמשך.
מרווחים שוקי הון בע"מ.
קובי אליסוף – מנכ"ל.
יאיר מור – כלכלן ואנליסט.
מקורות – מחלקת מחקר א.ב. מרווחים שוקי הון
1. The Moscow Times – Putin Orders Russian Army to Increase Troop Size to 1.55M, 29 September 2026. קישור למקור
2. Estonian Foreign Intelligence Service (Välisluureamet) – International Security and Estonia 2026, 10 February 2026. קישור למקור
3. Danish Defence Intelligence Service (FE) – Assessment of the Threat from Russia, 24 September 2026. קישור למקור
4. Eurostat – Temporary Protection for 4.37 Million in September 2026, 10 November 2026. קישור למקור
5. European Commission – Pact on Migration and Asylum Enters into Application on 12 June, 10 June 2026. קישור למקור
6. NATO – Defence Investment and NATO's 5% Commitment, 29 June 2026. קישור למקור
7. Council of the European Union – SAFE: Council Adopts €150 Billion Boost for Joint Procurement on European Security and Defence. קישור למקור
8. European Central Bank (ECB) – Euro Foreign Exchange Reference Rates (EUR/USD). קישור למקור
מקור נוסף: U.S. European Command – Gen. Breedlove, House Armed Services Committee hearing, 25 February 2016 (transcript). קישור למקור:
European Commission – Countering the weaponisation of migration, 11 December 2024. קישור למקור
חלק מהנתונים נלקחו באמצעות כלי AI.
מאמר זה הינו פרשנות גיאופוליטית וכלכלית. התרחישים אינם תחזיות ודאיות ואינם מהווים ייעוץ או המלצת השקעה. הנתונים נבדקו מול המקורות המפורטים. מסמך זה הוכן על ידי חברת א.ב. מרווחים שוקי הון בע"מ למטרות אינפורמטיביות והעשרה כללית בלבד. אין לראות במסמך זה, כולו או חלקו, משום ייעוץ השקעות, שיווק השקעות, המלצה או הזמנה לרכוש או למכור ניירות ערך או נכסים פיננסיים כלשהם. הנתונים והמידע המובאים במסמך אינם מהווים תחליף לייעוץ או ניהול השקעות אישי המתחשב בצרכיו, מטרותיו, מצבו הפיננסי ופרופיל הסיכון של כל אדם. א.ב. מרווחים שוקי הון בע"מ ומי מטעמה אינם אחראים לכל נזק, הפסד או הוצאה שייגרמו עקב הסתמכות על האמור במסמך זה. החברה מנהלת תיקי השקעות ועשויה להחזיק, לקנות או למכור עבור לקוחותיה או עבור עצמה את ניירות הערך והנכסים המוזכרים במסמך זה מעת לעת.

קובי אליסוף, מנכ״ל מרווחים שוקי הון בע״מ, צילום: יאיר מור


