פרופ` עודד שריג
מירב ארלוזורוב
27/03/2012
עיוורונם של המפקחים על הביטוח בעשור וחצי האחרונים - שהתכוונו לברך, אבל מצאו את עצמם מקללים - הביא לכך שהענף הפיננסי הרגיש ביותר בישראל הוא גם מהריכוזיים ביותר. חמש חברות הביטוח בישראל שולטות ללא מיצרין בחיסכון הפנסיוני של כולנו: הן מחזיקות ב-97% מנתח השוק של ביטוחי המנהלים, 96% מנתח השוק של קרנות הפנסיה החדשות, ורק בקופות הגמל נתח השוק שלהן הוא 59%.
כמעט לא ניתן כיום לרכוש חיסכון פנסיוני בישראל שאינו מוחזק על ידי אחת מחמש חברות הביטוח הגדולות. לחמש החברות יש אמנם כמה מתחרים פרטיים קטנים יותר - כמו קבוצת פסגות, קבוצת דש שעומדת להתמזג עם מיטב, ועוד - אבל אלה גם קטנים בהרבה, גם חסרי נוכחות בענפי ביטוח החיים והפנסיה, וגם חסרי כוח שיווק.
השחקנים הקטנים אמנם משווקים את עצמם בעזרת סוכני ביטוח קטנים, אבל כוחם של אלה מתבטל ביחס לכוח העצום של סוכנויות ההסדרים - אותם מגה סוכני ביטוח שבפועל מניעים את זרימת הכספים בשוק החיסכון הפנסיוני, מכיוון שהם מעניקים למעסיק שירות כולל - הם דואגים לכל הצד התפעולי של הקצאת כספי הפנסיה של העובדים לחשבונות הפנסיה שלהם, לרבות ההקצאה המורכבת של רכישת רכיב חיסכון מול רכיב ביטוח לכל עובד בנפרד. המעסיק נפטר מכאב הראש של הדאגה להקצאת הכסף, וסוכן ההסדרים מקבל לידיו את הטיפול התפעולי בעובד, ובפועל, את השליטה היכן ישקיע העובד את כספי החיסכון הפנסיוני שלו.
אז נכון, לעובדים יש את הזכות לומר לסוכן ההסדרים להיכן הם רוצים שהכסף שלהם יופנה, אבל בעולם המורכב של החיסכון הפנסיוני בישראל, הרוב המוחלט של העובדים לא מנצל את זכותו לקבל החלטות בעצמו, פשוט כי הוא אינו יודע מה להחליט. הרוב המוחלט נסמך על הצעות שמציעים לו סוכני הביטוח, ואם כבר המעסיק בחר עבור העובד סוכן שהוא עובד דרכו - העובד שועה לעצותיו.
העיוורון של המפקחים על הביטוח היה כאן כפול. ראשית הם ביצעו שתי רפורמות נפרדות - הוציאו את קרנות הפנסיה החדשות מידי ההסתדרות ב-2003, ואת קופות הגמל מידי הבנקים ב-2005 - ובשני המקרים אישרו לחברות הביטוח להיות הרוכשות העיקריות. כך נהפכו חברות הביטוח למפלצות השולטות ביותר מ-90% מהחיסכון הפנסיוני בישראל. שנית, הם איפשרו לחברות הביטוח לרכוש את השליטה בסוכנויות ההסדרים, והן נהפכו לשולטות בערוצי ההפצה העיקריים בענף הפנסיה. חברו את שני הדברים, ותקבלו ריכוזיות הרסנית - דווקא בענף הרגיש מכל של החיסכון הפנסיוני.
פתרון התסבוכת הזו מוטל עתה לפתחו של עודד שריג. שריג מתלבט בין שני פתרונות קיצוניים. האחד, לעשות מעשה ועדת בכר, ולחייב את חברות הביטוח למכור את השליטה בסוכנויות ההסדרים - כדי שלפחות חברות הביטוח לא ישלטו בערוצי ההפצה בענף. השני, לעשות את ההיפך המוחלט, ולחזק את הקשר שבין סוכנויות ההסדרים לחברות הביטוח - בכך שסוכנויות ההסדרים יוכלו למכור ביטוחים של חברות האם שלהן בלבד.
יש היגיון בהצעה השנייה, מאחר שהיא קורעת את מעטפת הצביעות מעל פניהן של סוכנויות ההסדרים, המציגות את עצמן כמי שדואגות לטובת המבוטחים. מעכשיו ידעו המבוטחים שסוכנויות ההסדרים דואגות לאינטרס של עצמן ושל חברת האם שלהן, ולא לאינטרס של המבוטח - ועכשיו גם יש לכך גושפנקא רשמית של המפקח.
עם זאת, המשמעות העיקרית של הצעה זו היא הכשרת השרץ - העובדים עדיין זקוקים ליועץ פנסיוני שידאג להם, וישיא להם עצות טובות באמת, ואת זה ההצעה השנייה אינה מקדמת כלל. זה שהעובד יודע כי סוכן ההסדרים המוטה לא עוזר לו אם אין לו כתובת אחרת, אוביקטיבית ומקצועית, שתדאג לו.
הכשרת השרץ, לכן, אינה הפתרון. הפתרון היחיד חייב להיות חיסול השרץ בכך שסוכני הביטוח יחדלו להיות סוכנים, ויהפכו ליועצים. סוכני ההסדרים, ביחד עם כל סוכני הביטוח (אין סיבה לבצע הבחנה בין סוכנות ביטוח גדולה, כמו סוכנות הסדרים, ובין סוכנות ביטוח קטנה יותר), יהפכו ליועצים, המחויבים בטובת הלקוח בלבד.
לשם כך הם יקבלו את שכרם ישירות מהלקוח (האפשרות העדיפה) או שימשיכו לקבל את שכרם מחברות הביטוח, אבל לפי הכללים שקבעה ועדת בכר - עמלה אחידה וקבועה לכולם, כך שלא תיווצר העדפה של חברת ביטוח מסוימת. מדובר בהצעת פשרה, שנובעת מההערכה כי הישראלים לא יסכימו לשלם ליועצי פנסיה אחרי שהתרגלו כל השנים לקבל עצות אחיתופל חינם מסוכני הביטוח. זהו הפתרון היחיד שיכול לקדם באמת את טובת החוסכים לפנסיה בישראל.
פורסם לראשונה ב- TheMarker
הנתונים, המידע, הדעות והתחזיות המתפרסמות באתר זה מסופקים כשרות לגולשים. אין לראות בהם המלצה או תחליף לשיקול דעתו העצמאי של הקורא, או הצעה או או שיווק השקעות או ייעוץ השקעות ב: קרנות נאמנות, תעודות סל, קופות גמל, קרנות פנסיה, קרנות השתלמות או כל נייר ערך אחר או נדל"ן– בין באופן כללי ובין בהתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל קורא – לרכישה ו/או ביצוע השקעות ו/או פעולות או עסקאות כלשהן. במידע עלולות ליפול טעויות ועשויים לחול בו שינויי שוק ושינויים אחרים. כמו כן עלולות להתגלות סטיות בין התחזיות המובאות בסקירה זו לתוצאות בפועל. לכותב עשוי להיות עניין אישי במאמר זה, לרבות החזקה ו/או ביצוע עסקה עבור עצמו ו/או עבור אחרים בניירות ערך ו/או במוצרים פיננסיים אחרים הנזכרים במסמך זה. פאנדר אינה מתחייבת להודיע לקוראים בדרך כלשהי על שינויים כאמור, מראש או בדיעבד. פאנדר לא תהיה אחראית בכל צורה שהיא לנזק או הפסד שיגרמו משימוש במאמר/ראיון זה, אם יגרמו, ואינה מתחייבת כי שימוש במידע זה עשוי ליצור רווחים בידי המשתמש.
