כנס D&B  חגי בדש: "יש שינוי של כללי המשחק, חברה שלא יכולה לעמוד בהתחייבויותיה צריכה להחזיר את השליטה למוסדיים"

מנהלי 15 בתי ההשקעות הגדולים בישראל, התארחו היום לפורום בתי ההשקעות שאירח דן אנד ברדסטריט, בשיתוף עם גלובס. את הפורום הנחה חגי גולן עורך גלובס.

חגי גולן: האם צופים שתהליך הקונסולידציה יימשך גם בתקופה הקרובה?

אילן רביב – מנכ"ל מיטב-ד"ש: הסיבות לתהליך הקונסולידציה ברור, התהליך יימשך. הוצאות תפעול, תחרות בין בתי ההשקעות ועם הבנקים. הלקוחות דורשים התמקצעות והשקעת משאבים. לכן כל הכוחות שדחפו לקונסולידציה קיימים ואף חזקים יותר. גידול אורגני לא מצליח להביא ליתרונות לגודל, אלא דרך מיזוגים ורכישות.

עידו קוק – אי.בי.אי: מתפתחת בעיית ריכוזיות בשוק ההון. יש סתירה בין מערכת שרוצה לפזר את הכוח בין שחקנים של כלל השוק. לבין דינמקה שמקטינה את מספר השחקנים, זה בסוף פוגע בצרכן. יש פחות חברי בורסה, פחות שחקנים. המטוטלת היא להמשיך ולגדול, אבל יותר ויותר גופים רואים את הנזק של זה. צריך שיהיה מקום גם לשחקנים לא גדולים. שיהיה יותר עם מי לדבר.
חגי בדש – פסגות: תופעה אחת, החלה כבר מ-2008, הלקוחות מבקשים יותר ויותר לדעת איפה כספם. עלייה בתודעה הצרכנית. מאידך, עלויות ניהול הכסף גדלו – אנליזה, יציאה לחו"ל, טיפול בהסדרי חוב. כל התהליכים מובילים שרק גופים שינהלו מסה קריטית של עשרות מליארדים יוכלו לשרוד בתעשייה.

שמואל פרנקל אפסילון: לפני מספר שנים התחלנו עם 200-300 בתי השקעות, היום יש 120, נראה גם ירידה מתחת ל-100. ועדת בכר הפכה את הבנקים למשווקים, וזה דבר טוב. מאידך הריכוזיות עברה לחברות הביטוח. לנו בתי ההשקעות הקטנים, הבינוניים קשה להתחרות עם ערוצי ההפצה של חברות הביטוח, לכן התופעה תמשיך לקרות. מי שמסתכל על דוח בכר, הוא קיווה שלגב' כהן מחדרה יהיה יותר בתי השקעות. בפועל היום זה קורה אחרת. מתעסקים היום יותר ויותר ברגולציה. פעם במיליארד שקל בית השקעות יכל להרוויח. לא יהיו בתי השקעות מחו"ל. דווקא היום יו"ר הרשות מנסה ללכת אחורה וקצת להקל. זה בצעדים איטיים מדי.

קובי פלר, UBS: מצאנו עדין את השוק הישראלי כמתאים להשקעה. בתי השקעות נפגעו והמספרים מדברים בעד עצמם. גוף חיצוני שמגיע משוק מפוקח, יותר קל לו להשקיע סכומים ולפתח כאן פעילות. בתי השקעות בוטיק קיימים ומשגשגים באירופה ובארה"ב.

טל קינן – KCPS: אנחנו מדברים על שוק קטן במונחים בינלאומיים. בשוק כזה צריך רגולציה. כוחות השוק יטו לזה שיהיו מעט מאוד שחקנים, וזה דבר טבעי. ענף ניהול הכסף צריך להיות ענף ייצוא בישראל. כלומר גורמים בינלאומיים צריכים לבוא ולנהל את הכסף כאן. מי שצוחק על זה, שייזכר בעולם הטכנולוגיה בתחילת שנות ה-90', אז זה היה מוזר לבוא לישראל לקנות טכנולוגיה, שוק קטן ומסוכן. זה אנומליה שבמדינה שלנו אין ענף ייצוא של שירותים פיננסיים, אם מסתכלים על ההרכב העדתי בעולם (יהודים – ממ), ואפשר להבין שבזבזנו 100 שנות הסטוריה בענף הזה. זה מהווה פתרון גדול לרוב הנושאים שדיברנו עליהם.

אלדד תמיר – תמיר פישמן: לא חושב שיש לנו יתרון בניהול כסף, אולי אפילו חסרון. בסוף כשיש שוק של 2 עגבניות ו-4 קונים, אין שוק. בשביל שוק צריך ריבוי שחקנים. בסופו של דבר צריך להסתכל מאוד ברור על מה שהולך לקרות, אם לא יהיה שינוי בחקיקה, יישארו 3-4 שחקנים. זה משפיע בצורה דרמטית על המון דברים – מגוון דעות, מחזורי מסחר. אין בעולם נתחי שוק כמו שיש היום בישראל. וזה רע גם בהיבט של ההשפעה שלו על הכלכלה הריאלית.

אמיר אייל – אינפיניטי: התהליך של הקונסולידציה ימשיך. יש כאן פער. השוק גדל ב-2 מיליארד שקל לחודש לקרנות הפנסיה. ישי גידול טבעי שמגיע לישראל, בעקבות רגולציה בעולם. היקף הנכסים שבידי הציבור הישראלי עולה. יש הרבה דם במערכת, אבל יש בעיה דווקא בשסתומים שמונעים מעבר של הדם הזה לגידים ולעורקים, דווקא הקטנים. אני ראיתי מבצע של חברת ביטוח על מענק של 25 א' שקל, על הפקדה של מליון שקל. בעצם שמו מחסומים למעבר של כסף, וזו דוגמה לחסם. אם רוצים לתת לשוק לצמוח מעצמו – תחרות. את החסים צריך להפר.

אסתר לבנון – מנכ"ל הבורסה: הבורסה מאוד בעד ריבוי שחקנים. קידמנו במשך שנים את חברי הבורסה שאינם בנקים. בכל מקרה לא כולם התמזגו. היו שבע שנים טובות, התחרות היתה מי נותן הנחות טובות יותר, התחרות היתה על כסף ולא על התמקצעות. צריך הרבה בתי השקעות, צריך כנראה סדר גודל מסויים. היום אי אפשר להתחרות על המחיר, צריך להתחרות על ערך מוסף, שיגרום ללקוח לעזוב את חשבון הבנק ולעבור אליכם.

 חגי גולן: מה יכולה אסתר לבנון כדי להגדיל את מחזורי המסחר בבורסה?

אילן פלטו – מנכ"ל איגוד החברות הציבוריות: יש היום אמנם דיבור על דה-רגולציה, ועל מדרג לחברות קטנות. עדין הדיבורים הם בגדר דיבורים, ועדין לא התקדם בעניין שום דבר, כלומר, עגלת הדה-רגולציה עובדת לאט, ועגלת הרגולציה היא שמושכת, ושמה מקלות בגלגלי הפעילות. בשלב הבא לא יירצו להירשם ולהיסחר בישראל כדי שחוק החברות וחוק ניירות ערך לא יחולו עליהם. בכלכלה אין ואקום, לוחצים בכיוון אחד, זה משתחרר בכיוון אחר.

זיו שמש – מנורה מבטחים: בהרבה בורסות בעולם המחזורים יורדים. אחת הסיבות – ירידה בסטיות התקן בעולם. יש בעולם תהליך של מיזוגים. כשיש פחות שחקנים, יש פחות מעברים מצד לצד. לגבי הזרים – הם לא בארץ, בעיקר בעיות גיאופוליטיות – משבר איראני וכיו"ב. הציבור – כן בבורסה, מ-2012, יש גידול של 40 מיליארד שקל במסורתיות. המוסדיים דווקא מסיטים כספים לחו"ל, יתכן בעקבות אלוקציה שהיתה בעבר שגויה, ונוטה קצת יותר מדי לארץ. יתכן וגם נראה חזרה של המוסדיים, לאור התמחור הנמוך בארץ, המכפילים הנמוכים, והמחירים היותר אטרקטיביים. 

קובי פלר – UBS: אנחנו מנסים להעלות את רמת המודעות של הבורסה המקומית למשקיעים זרים. התשואות שהשוק המקומי הניב, משנת 2000, שזה כולל את המשבר של 2000, אין מה להתבייש בתשואות שהשוק השיג, ולכן אנחנו מנסים להפנות את תשומת הלב של הזרים לבורסה הישראלית. התשואה, גם ביחס לסיכון בעשור האחרון, היא טובה. אפשר להיפגש עם מנהלי ההשקעות המובילים בעולם, ולהציע את הבורסה המקומית.

רונן טורם – מגדל שוקי הון: אני לא חושב שנצליח בקרוב להביא לכאן משקיעים זרים. אם מסתכלים על חברות שרוצים לגייס ולהנפיק בארץ. רק ברבעון הראשון של 2013, כ-25 חברות נמחקו מהבורסה הישראלית. זה משפיע על האטרקטיביות הישראלית. יש כאן בארץ כמה רגולטורים, וכל אחד משפיע בצד שלו. אין יד מכוונת, שמנסה למקסם, ולהסתכל על הבורסה כעל גורם שמשפר תחרות ומועיל למשק הישראלי. חלק מהרגולציה הרווחנו ביושר, אבל התהליך הכולל מביא למצב שאני לא רואה חברה רצינית שמנפיקה בבורסה הישראלית.

אלדד תמיר – תמיר פישמן: אסתר לבנון מדברת על ערך מוסף. איך אפשר לדבר על ערך מוסף כשיש כשל בכל הרמות. שוק ראשוני של הנפקות לא מעניין. אין הנפקות ודם חדש. אין מה לקנות. יש כמה חברות ערך, וזהו. מי רוצה להיות חתם? מי רוצה להנפיק?

אודי אלוני – יו"ר לשכת יועצי השקעות: הבורסה לא מייצגת את הכלכלה בישראל, אם אומרים למשקיע חוץ, בוא תשקיע בישראל, תל-אביב 25 לא מייצג את הכלכלה הישראלית.
יאיר לפידות – ילין לפידות: רוצה להזכיר שהצרות של העולם התחילו מהמוסדות הגדולים. אני חושב שגם לתקשורת יש צד בעניין. עשו מחקר שהשוו בין תוצאות הפנסיה בארה"ב לאלה של ישראל. התוצאות של קרנות הפנסיה הגרועות ביותר, היו עדיפות לאין שיעור, מאלה של הטובות והגדולות בארה"ב. את המחקר הזה לא פרסמו. כי זה סותר את האג'נדה של המוסדיים הישראלים "מזמברים" את עם ישראל, את זה אמר גיורא עופר מדיסקונט. אני יאיר לפידות מוכן לתת הרבה אשראי ללא בטוחונות, השאלה היא באיזה מחיר. מדברים על איך נתנו אשראי וכמה. במקום לבחון את התוצאות שהם טובות מאוד במונחים בינלאומיים.

חגי גולן: בואו נדבר על כך שהציבור, הרחוב, גרם לביטול ההסדר עם דנקנר. האם זה ראוי. היתה החלטה שנהפכה. עד כמה התקשורת משפיעה?

סמי בבקוב – הראל פיננסים: מי שמוביל את דעת הקהל זה העתונות, אנחנו בגדר חשודים, גם כלפי הרגולטור וגם כלפי הציבור. אני לא דובר של בנק לאומי, שעשה, סביר להניח, את ההתחשבנות שלו שהנזק מההסדר, יהיה גדול מביטולו. בהסדרי חוב צריך לתת לדברים להתנהל. הביקורת שאנחנו חיים בתוכה משפיעה על שיקול הדעת וההחלטות, קצת. היא צריכה להשפיע קצת. הדיון צריך להיות ענייני, על-מנת לטפל בעניינו של הציבור, לפי ראות עיננו.

אמיר אייל – אינפיניטי: ההחלטות שלנו הן פנימיות ומגיעה ממה שטוב לכספי הלקוחות. בהסדרי חוב לא היינו מעורבים כמעט. כסף צריך לחזור במלואו, ובזמן, אם לא מקבלים את הכסף, צריך לקבל את החברה, זה לא קשור למי החברה ומי הבעלים. לא הצלחת להחזיר כסף, תן למישהו אחר, אולי הוא יצליח לעשות עבודה טובה יותר. אבל יש בעיה אחרת, יש היום תחושה שאסור להרוויח כסף. כל פוליטיקאי חושב שצריך להתנקש בחברות, כדי שלא ירוויחו כל-כך הרבה. הסלולר אמנם היה קיצוני, אבל זה הבון-טון. איזה שוק אסור לחברות להרוויח כסף.

מה שקרה בבנק לאומי הוא סמפטום קלאסי של נראות ולא של מהות. זה רוכב על גל הפופוליזם שהעיתונות מלבה. תוסיף לזה את טבלאות השכר, שאסור להיכנס אליהם. זה סביבה עסקית רעה, זה סביבה של הפוך מעסקים. אם רוצים סביבה שדברים יצליחו, צריך לרדת מהעליהום הזה.

חגי בדש – פסגות: התופעה שהצרכן מודע יותר. שלא מוחל על מחיקת חובות, לא בחדרי חדרים ולא בכלל. בשנה האחרונה הגופים המוסדיים הבהירו שלא עוברים לסדר היום אם מוחקים חוב, זה שינוי כללי משחק, וצריך שהרגולטור ייאפשר למוסדיים לשחק לפי הכללים הללו. השאלה המרכזית היא שאלת התשואה, ומה עושים אם חס וחלילה משהו משתבש, ויש היום לא מעט מקרים שדברים משתבשים.

חגי גולן: מה עשית בשישי לפנות בוקר?

חגי בדש – פסגות: ביום חמישי בלילה, חמישה גופים מוסדיים קיבלו החלטה אחראית, עניינית, לחבור יחד, ולהציע מתווה ללא בעל השליטה, שאומר שתהיה אי.די.בי חדשה, שבסופו של דבר תהיה מתופקדת, פחות ממונפת, תפעל לפי כללי משטר תאגידי חדש, זה הדרך להחיות ולהחזיר את הקונצרן לפסים של רווחיות, בלי קשר לחברות התפעוליות למטה. אם זה מה שיקרה, לא יזלזלו ביכולת של המוסדיים לנהל כסף, גם כשהדברים משתבשים.

זה מאוד נוח שמוסדיים יישבו על הגדר, ושייסגרו דברים במחשכים. לעניין החבירה לקרן זרה, גופים מוסדיים לא הולכים לנהל את אידיבי. החברה תהיה מבוזרת ללא גרעין שליטה. כל הנסיון המעוות, לחבר בין הקרן הזרה לגוף מוסדי, שמטרתו להחזיר חובות. זה מעוות, וזה מתאים לרצון של הצד השני לצייר תמונה כזו. צריך לזכור, זה שינוי של כללי המשחק. החברה לא יכולה לעמוד בתחייבויותיה, שנה נתנו להם, צריך להחזיר את השליטה למוסדיים, יש גם קרן זרה שיש לה 9%, גם לבנקים יש 9%. כל צעד שקורה באידיבי, הוא לטובת בעל השליטה. כל מה שהחברות עושות זה למשוך זמן, ולשמור על בעל השליטה. יהיה דירקטוריון עצמאי, מינוי של יו"ר ומנכ"ל והחברה תיצור ערך, ותוכל לחלץ עצמה. לא רק פסגות זה גם הפניקס, אקסלנס, גלעד.

אילן רביב – מיטב-ד"ש: אנחנו תומכים בהסדר. בנציגות הזו פסגות הובילו וזה בסדר. בשינוי נורמה מה שחשוב שפעלנו לפני שהיתה הערת עסק חי בדוחות, וזה חשוב מאוד. להנהלת אידיבי ניתן זמן רב מאוד, והם לא הצליחו. ההסדר המתגבש הוא חשוב.

עניין הקרן הזרה לא רלבנטי. גם המושג של "לעשות סיבוב" לא רלבנטי. יש שוק של קונים ומוכרים, בשום דבר מהדברים האלה אני לא רואה פסול.

חגי גולן: האם קיבלתם אור ירוק מהבעלים?

משה עמית – אקסלנס-נשואה: אני לא רוצה להתייחס לעניין אקסלנס. אני נמצא בשוק ההון מאז 1960, אני רואה מה קרה ולאן אנחנו מתגלגלים בכוונה או לא בכוונה. מהזמן שבו הכל, או כמעט הכל עבר דרך הבנקים, לטוב ולרע. היום התחילו לשנות את המרכיבים. המחוקק התיר את המושכות השקיעו קצת בבורסה ובחול. ואז הגיעה ועדת בכר שיצרה מהפכה. מרבית החוסכים בקופות הגמל לא ידעו איפה הכסף שלהם. הבנקים מכרו למרבה במחיר. לבנקים היה פיקוח, לטוב ולרע. היום הפיקוח עלה מדרגה. הבעיה המרכזית היא ועדת בכר שלא בנתה את הכלים לפני שהתחיל ללכת למוסדיים, עם דרישות. לבנקים היתה מסורת של אחריות. היו בעבר הסדרים גדולים מאידיבי. היו מושבים, קיבוצים, כור, הבנקים. מה שלי חסר זה שהמוסדיים, שהם הבנקים היום. הבנקים איבדו את כוחם כמממני השוק. השאלה מתי המוסדיים יפנימו את האחריות שלהם לא רק לכספי החוסך שלהם, אלא בכלל.

המעורבות של בעלי עניין, של יצחק תשובה, אני לא חושב, בידיעה ברורה לכל מה שקשור לאקסלנס, לא באמצעות פניקס, לא היתה שום מעורבות ושום פנייה.

בעניין מחזורי המסחר של הבורסה – יש התעללות בבעלים של החברות. דבר שני, המעבר ממניות לאג"חים, וזה לא נספר במחזורי המסחר. אם לא יימצא גם פה האיזון, תהיה בעיה.

סמי בבקוב – הראל: עצם השאלה היא לא לעניין. יש חומות סיניות מלאות. אנחנו גופים מוסדיים, שכפופים לרגולציה כל-כך כבדה. כך שעצם השאלה היא בעייתית כלפינו. אני רוצה להגיד שאנחנו כגוף מוסדי, ואני לא מייצג את החסכון ארוך הטווח של הראל, בעניין הזה דח"צים מקבלים איתנו את ההחלטה. אנחנו באים לשרת את מטרות בעלי היחידות. השורה התחתונה של ההסדר, בהיבט של מחזיקי האג"ח של אידיבי אחזקות – יש שם תספורת של 50%. אם תגיע הצעה אחרת, צריך לשקול לגופה.

חגי גולן: חלק גדול מהכעס של הציבור מופנה לטייקונים. פחות מופנה אליכם כמי שנתן את הכסף, האם זה מוצדק, חלוקת האחריות הזו? 

אמיר אייל – אינפיניטי: דווקא מהמקום של מי שלא מעורב בהסדרים. אין כאן טייקונים במדינה הזו. נקרא להם אנשי עסקים בכירים, שנתנו להם הרבה כסף לעשות עסקים. תפקידם להרוויח. זה לגיטימי. האם זה היה שערוריה, מחדל? כן. זו היתה סביבה אחרת. אני 30 שנה בשוק ההון. עלינו יש לחץ של תחרות, שבה אתה צריך לתת מוצרים בכמעט חינם. כל המחיקות הם אפס קצהו, ואת זה הציבור אמור להבין. העיתונות היא גורם מוביל ודומיננטי בעניין. ואין מה לבוא בטענות למי שבשנים האחרונות הביא תשואות ריאליות יפות ביותר.

עשינו כאן צילום קבוצתי, ורציתי להביא את התמונה של שנה שעברה, שליש מהאנשים שהיו בתמונה שנה שעברה, אינם כאן היום. אין בכלל על מי לכעוס, עי אולי הוא לא יהיה כאן שנה הבאה.

חגי גולן: הציבור לא כועס על דנקנר בגלל התשואה בפנסיה. הכעס הוא ערכי.

אלדד תמיר – תמיר-פישמן: אם כל אגרות החוב ישלמו, איזה תשואה הם ישיאו. צריך ללמוד שיעור, ולמדנו את השיעור. הכעס על הטייקונים נובע מהתנהלות רהבתנית, ללא צניעות. אנחנו מבינים, כאנשי מקצוע, שהסדרי חוב זה חלק מהעניין. ויהיו עוד הסדרי חוב.

רונן טורם – מגדל שוקי הון: היום יש סדר גודל של 30 הסדרי חוב. רק בודדים מסוקרים בעיתונות. אנחנו מאוד אקטיביים בהסדרים הללו. יש לא מעט מקרים שבהם אנחנו קולטים את המצב לפני שמגיע להסדר חוב. לפעמים האינטרס שלנו הוא דווקא להשאיר את בעל השליטה, כדי להגיע להסדר שייטיב עם העמיתים. אין תשואה בלי סיכון, וצריך לשאול כמה אנחנו מכמתים את הסיכון הזה. הלקחים של 2008 הופקו. לא צריך לשפוך את התינוק עם המים. מנהלי ההשקעות עושים עבודה טובה, גם בהיבט של תשואה, וגם בהיבט של שמירה על האינטרסים של הלקוחות.

חגי גולן: איך זה יבוא לידי ביטוי הלקח הזה בעתיד?

רבקה אלגריסי – פעילים: שוק אגרות החוב עדין חי ובועט למרות כל ההסדרים. השוק עדין מתפתח, והוא ימשיך להיות חלק לא מבוטל מתיק הנכסים של הציבור.

חיים כהן – מנכ"ל דן אנד ברדסטריט: אחד ההיבטים של שוק הון בריא הוא הנפקות אג"חים בריאות. האם הלקחים הופקו.

אלו אגושביץ – אנליסט: אין ספק. היום המוסדיים, יש חודק. בודקים הנפקות, דורשים ריביות גבוהות יותר, ואם באמת כל ההנפקות היו עם בטחונות מלאים וללא חשש, התשואות היו אפס.
אודי אלוני – יו"ר לשכת יועצי השקעות: בלי תקשורת, בלי שקיפות, בלי מחאה חברתית לא היינו רואים את ההסדרים שרואים היום. מה שנותן את האומץ לעשות הסדרים יותר אגרסיביים זה התקשורת. אם הדברים היו נשארים במחשכים, ההצבעות בהסדרים היו נראים אחרת. ההיתממות של אנחנו עושים תשואה פנטסטית היא בעייתית, כי הציבור צריך לקבל את המקסימום, ואם אפשר להשיא תשואה גבוהה יותר, אז למה לא.

סמי בבקוב – הראל פיננסים: אני לא מקבל את העמדה של אודי. חושבים שהמוסדיים לא נועדו לא לשרת את האינטרסים של הציבור, אלא אינטרס אחר. אני מביע מחאה, כי היינו עושים את זה גם בלי שהתקשורת תתייחס לזה. 

חגי גולן: האם ההלוואות הפרטיות מייצרות את המשבר הבא?

יאיר לפידות – ילין-לפידות: יש סכנה אם השיעור של ההלוואות הפרטיות מסך הנכסים ייגבר. כשהנכסים לא משוערכים לפי השוק זה יוצר בעייה. כי נכס אחד מוצג לפי שווי הוגן, ונכס אחר מוצג לפי mark-tomarket. זה ייצור פער בין השערוכים הללו, וזה יוצר חשש למעבר של כספים לכיוון הנכסים הלא משוערכים.

זיו שמש – מנורה מבטחים: צריך לזכור שעד 2005 לא היו כמעט אגרות חוב קונצרניות. היום יש הרבה מאוד סדרות. היום כל משקיע יכול למצוא רמת סיכון ואיגרת מתאימה. ובאמת בתחום הקונצרני יש עלייה במחזורים, והבורסה פורחת. גם בעתיד נמשיך לראות גיוסים של אג"חים, ומחזורי חובות, במיוחד כשהריבית נמוכה.

מאת: משה מימון 

הנתונים, המידע, הדעות והתחזיות המתפרסמות באתר זה מסופקים כשרות לגולשים. אין לראות בהם המלצה או תחליף לשיקול דעתו העצמאי של הקורא, או הצעה או  או שיווק השקעות או ייעוץ השקעות ב: קרנות נאמנות, תעודות סל, קופות גמל, קרנות פנסיה, קרנות השתלמות או כל נייר ערך אחר או נדל"ן– בין באופן כללי וביןבהתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל קורא – לרכישה ו/או ביצוע השקעות ו/או פעולות או עסקאות כלשהן. במידע עלולות ליפול טעויות ועשויים לחול בו שינויי שוק ושינויים אחרים. כמו כן עלולות להתגלות סטיות בין התחזיות המובאות בסקירה זו לתוצאות בפועל. לכותב עשוי להיות עניין אישי במאמר זה, לרבות החזקה ו/או ביצוע עסקה עבור עצמו ו/או עבור אחרים בניירות ערך ו/או במוצרים פיננסיים אחרים הנזכרים במסמך זה. פאנדר אינה מתחייבת להודיע לקוראים בדרך כלשהי על שינויים כאמור, מראש או בדיעבד. פאנדר לא תהיה אחראית בכל צורה שהיא לנזק או הפסד שיגרמו משימוש במאמר/ראיון זה, אם יגרמו, ואינה מתחייבת כי שימוש במידע זה עשוי ליצור רווחים בידי המשתמש.