כלכלת הדייטים

לפני שאני מתחיל, אז ראוי לציין שאני נשוי באושר, ועולם הדייטים רחוק ממני מאוד.
טוב, אולי לא כזה רחוק כי סביבי נמצאים לא מעט אנשים שעדין נמצאים בעולם זה, ומגלים על אזני רשמים מחיי היומיום של דייטים.
מן הסתם הזווית שאני מתאר מוטה קצת לעולם הגברי.
עוד משהו קטן,
אני מקווה שאני לא דורך כאן על פתח של בור. בכל זאת עולם עמוס וגדוש.
אבל בכל זאת, לא בטוח שהזווית שאני הולך להציג דוברה או נבחנה קודם.
אז הנה מתחילים...

הזווית שאני מציע היא זווית כלכלית לעולם הזה.
כן, כמו להרבה דברים בחיים יש זווית כלכלית, ומן הסתם גם לעולם הדייטים יש זווית ונלוות משמעויות כלכליות.
עוד מילה לפני כן (יש יותר מדי מילים מקדימות, מה שגורם לי לחשוב שוב על כל הכדאיות כאן...)
אין לי צל של ספק שלמעט הזווית הכלכלית, יש זוויות רבות לעולם הדייטים המודרני.
אבל בכל זאת, מזה זמן שאני בוחן כמסתכל מן הצד על עולם זה, ותוהה לגבי המוסכמות הכלכליות שנהוגות בו.

אז ככה, נהוג בדייטים ראשונים, שהגבר הוא המשלם. נעשה איזשהו טקס קטן עם הגעת החשבון
לשולחן, שבו האישה מושיטה יד אל התיק, הגבר אומר, עזבי זה בסדר, האישה כאקט של פשרה,
לאחר מחאה כלשהי, מציעה לפחות לשלם את הטיפ.
תקנו אותי אם אני טועה, אבל זה בגדול הנוהג.
טוב, לא טוב, זה מה יש.
אגב, במידה והגבר יציע לחלק את החשבון שווה בשווה, פעמים רבות זהו deal breaker כשלעצמו
וגברים ביודעם זאת, נמנעים וחוסכים מעצמם את אי-הנעמות הזו. אם תהיה דחייה לפחות שתהיה
עניינית, ברמת ה-"זה לא אתה זה אני", ולא חלילה בגלל קמצנות.

התוצאה היא שעיקר המעמסה הכלכלית לקיום עולם הדייטים נופל על הגברים.
ושוב, תקנו אותי אם אני טועה, אבל זה הרושם שקיבלתי.
העיסקה בעליל אינה בתנאים הוגנים. שכן מי שנהנה כאן מעודף מידע הוא הצד הנשי, וזה למה?
במידה והגבר אינו מעוניין, הוא מראש ינתב את הפגישה לסיום מהיר (ורצוי ללא עלויות מבחינתו),
בהיבט הזה הנזק לאישה הוא בכך שספגה דחייה, לא נעים אולם לא נורא.

בצד השני, במידה והגבר מעונין כי תהיה המשכיות, אולם האישה בשלב מוקדם של הדייט לא מעוניינת,
אין לגבר כל דרך לדעת זאת, ולכך קיימת עלות כלכלית.
אין כאן הבעת אי הערכה כלפי האישה, בכך שתהיה מוכנה לסבול ערב שלם רק כי אין כאן עלות של הבילוי.
זה לא המצב.
המצב הוא לדעתי בטווח הרבה יותר רחב מזה. אין איזושהי התלהבות, קיים סיכוי נמוך מאוד להמשכיות,
אבל,
וכאן לדעתי טמון המכשול - אין כאן עלויות - התלבשנו, אין תוכניות אחרות, אז נמשיך את הערב.

לדעתי,
אם המוסכמה תשתנה ותעבור למצב שבו שני הצדדים נושאים באופן שווה יותר בנטל,
התוצר הלאומי של משק כלכלת הדייטים יקטן לבלי היכר.
פשוט - כי במצב כזה, לכל צד יש מה להפסיד - כלכלית.
במצב כזה, כמות הדייטים הסתמיים תרד להפליא,
ודייטים יתבצעו רק לאחר בדיקה מקדימה מעמיקה יותר של הצדדים אחד את השני
בסביבה נטולת עלויות - הטלפון או האינטרנט.
בעולם העסקי קוראים לבדיקה כזו - בדיקת נאותות - או בשמה המקצועי - due diligence.

לאור זאת, הגעה לשלב הדייט תתבצע רק כששני בני הזוג מביעים עניין כנה יותר אחד בשני,
בצורה זו, כמות הדייטים - ועימה העלות הכלכלית, תקטן פלאים.

Love me, ואתרי היכרויות נוספים רבים,
מקשטים את עולם הדייטים ומשפיעים על צד כלכלי נוסף
של עולם זה.
עצם העובדה שהאתרים הללו
מפרסמים בלי הכרה,
יכולה ללמד על הכסף הרב שמתגלגל לפתחם של היזמים הנמרצים
שתפקידם הוא לעזור לנו להיפרד מכספנו.

אחת התצורות שמסייעת בכך היא האפשרות של כל גולש
לצפות בחינם במשתתפים האחרים באתר.
אולם, כדי לשלוח הודעות, ליצור קשר באופן פעיל,
לצורך כך נדרש תשלום של מנוי.
הגולש האקראי, חווה שפע בלתי נדלה של בני/בנות המין השני,
ומרגיש שהנה שפע זה מגיע אוטוטו אליו, רק מרחק של דמי המנוי.

מהצד הגברי, אני יכול לעדכן (כפי שמסרו לי חברים...)
שההשתתפות באתר מתצבעת בערך כך:
שולחים הודעה לכ-50 נשים,
מקווים לקבל הודעה חוזרת בערך מ-20 נשים,
משם ממשיכים לטלפון לבערך 5, ומתוך אלה דייט יוצא
עם אחת או שתיים. יתכן ואני מגזים במספרים,
אבל זה בערך הכיוון.

המשמעות של המספרים הללו, היא שגברים מחוייבים לשלוח
הודעות גם לנשים שבימים רגילים...איך נאמר...לא היו זוכות למבט חטוף שני.
אותן נשים, שבימים טרום האינטרנט, המדד שלהן בשוק
לא היה גבוה, הרי שהמספרים האמורים,
יוצאים אינפלציה בביקוש אליהן,
מה שמעלה את המחיר שהן דורשות
(הכל באופן מטאפורי כמובן)

ההתנהלות באמצעות אתרי ההיכרויות,
דומה להדפסת כסף שמעלה את מחירי המוצרים,
לאור אשליה של שפע אמיתי.
העניין הוא שאשליה זו מונעת קבלת החלטה בקשר לרצון להתחייב,
כי...אוקיינוס של הזדמנויות מחכה בצד השני,
ואולי אפשר להשיג משהו טוב יותר.

אם מוסיפים לעניין זה, את העבודה שהדייטים לא עולים כסף
(לפחות מהצד הנשי, כפי שציינתי בפוסט הראשון)
הרי שהאינפלציה הזו גם לא עולה כסף,
ורק מעודדת עוד ועוד נסיונות
שבמצב  הנוכחי, אין סיכוי שיובילו לזוגיות משמעותית.

הפתרון?
אם בכלכלה הריאלית, הנגיד יכל לייקר את הכסף,
על-ידי העלאת הריבית המוניטארית,
הרי שכאן, אף אחד מהצדדים לא יכול לצמצם את האינפלציה הזו,
כי מדובר בכשל שחל על כל השוק.
אבל השינוי אולי צריך להגיע בראש?


משה מימון- עורך עיתון פאנדר

מרצה לשוק ההון, ניתוח טכני, מימון: מכללת מיטב, המסלול האקדמי - מכללה למנהל
מנהל בלוג המחלקה למימון: finance.colman.ac.il
בלוג אנרגיה כחולבן: blog.tapuz.co.il/israelenergy
בלוג אישי: www.maimonolog.com







הנתונים, המידע, הדעות והתחזיות המתפרסמות באתר זה מסופקים כשרות לגולשים. אין לראות בהם המלצה או תחליף לשיקול דעתו העצמאי של הקורא, או הצעה או  או שיווק השקעות או ייעוץ השקעות ב: קרנות נאמנות, תעודות סל, קופות גמל, קרנות פנסיה, קרנות השתלמות או כל נייר ערך אחר או נדל"ן– בין באופן כללי וביןבהתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל קורא – לרכישה ו/או ביצוע השקעות ו/או פעולות או עסקאות כלשהן. במידע עלולות ליפול טעויות ועשויים לחול בו שינויי שוק ושינויים אחרים. כמו כן עלולות להתגלות סטיות בין התחזיות המובאות בסקירה זו לתוצאות בפועל. לכותב עשוי להיות עניין אישי במאמר זה, לרבות החזקה ו/או ביצוע עסקה עבור עצמו ו/או עבור אחרים בניירות ערך ו/או במוצרים פיננסיים אחרים הנזכרים במסמך זה. פאנדר אינה מתחייבת להודיע לקוראים בדרך כלשהי על שינויים כאמור, מראש או בדיעבד. פאנדר לא תהיה אחראית בכל צורה שהיא לנזק או הפסד שיגרמו משימוש במאמר/ראיון זה, אם יגרמו, ואינה מתחייבת כי שימוש במידע זה עשוי ליצור רווחים בידי המשתמש.