נְגִישׁוּת

גודל טקסט

גדול קטן רגיל

ניגודיות גבוהה במיוחד

הפעל רגיל

גופן קריא

הפעל רגיל

טקסט מודגש

הדגש רגיל

הדגשת קישורים

הפעל בטל
דווח

עבודה אחרי גיל 65 >> האם אין ברירה ?

 

 
דן דוברי יור איגוד המתכננים הפיננסיםדן דוברי יור איגוד המתכננים הפיננסים
 

דן דוברי
LinkedinFacebookTwitter Whatsapp
21/01/2014

We are all faced with a series of great opportunities brilliantly disguised as impossible situations.”

 לכולנו סדרה של הזדמנויות ענקיות שמחופשים במצבים בלתי אפשריים

מחקר חדש באנגליה (2013 Labor Force Survey of the Government office) גילה שבשנת 2013 יותר ממיליון אנשים עבדו באנגליה והם בני 65 ומעלה. זהו סימן דרך מכוון שזה הפעם הראשונה בהסיטוריה שיש יותר ממיליון עובדים בכח העבודה של אנגליה בגיל הפרישה המסורתי.
כאשר המספר מיליון זו בהחלט בשורה ועמוד דרך, המשמעות זה שאחד מכל עשר אנגלים בגיל הפרישה בחרו (או שלא היה להם ברירה) להמשיך לעבוד.

זו בהחלט מגמה שמתפתח בקצב שהולך וגובר מאז תחילת המאה. לשם השוואה ב2001 לפי אותה מחקר עבדו רק אחד מכל עשרים אנשים מעבר לגיל 65 (5%).

כאשר גם לוקחים בחשבון את הבעיות הרבות שהיו במשק האנגלי בחמש עשרה השנים האחרונות והטענה שגם צעירים בהרבה נפלטים מכח העבודה בלי סיכוי לחזור עליה הסטטיסטיקה בהחלט הפתיעה את כולם.

אותה מחקר מנתח גם מי אותם אנשים שנשארים בכח העבודה וכאן יש הפתעה קטנה. רק שליש מבני גיל הפרישה המסורתי הם עצמאיים. הרי לעצמאי אין מעביד שמחליט בשבילו מתי צריך להפסיק לעבוד. גם בנתח אוכלוסייה זה מספר המועסקים מעבר לגיל 65 הכפיל את עצמו.
אותה מחקר זה חוזה את העתיד ומנבא שהמגמה הזו תמשיך באותה קצב והשנת 2030 נמצא את עצמנו במציאות שבו 20% מכל בני גיל הפרישה יעבדו.

המחקר מציין שמעל שליש מבני ה 55 לא מצפים לפרוש בגיל 65 ומעוניינים להמשיך לעבוד שנים רבות נוספות.

השאלה שנשאלת זה "למה זה קורה" ולמה הנבואה שהמגמה הזו תמשיך בתנופה זה לא נבואה של שוטים?

המספר האבסולוטי של מיליון עובדים בגיל הפרישה נובע גם בגידול משמעותי בכמות האנשיםשנמצאים בגילאי הפרישה באנגליה, הרי בשנים האחרונות הצטרפו דור ה"בייבי בומרס" לגיל הפרישה בכמויות שאין להם תקדים בהיסטוריה של העולם.

אך הגידול באחוז של הפורשים זה הסטיסטיקה המעניינת ביותר עם ההשלכות המשמעותיות ביותר על הקהילה העולמית. הסיבה הראשונה זה  שלאחרונה הממשלה האנגלית העריך את גיל הפרישה בהדרגה עד גיל  70 (החוק נכנס לתוקפו באוקטובר 2011). כך שניתון לאזרחים חותמת של מחוקק שזה בסדר ואף רצוי להמשיך לעבוד וזה משפיע ישירות על כמות העובדים במשק  שנמצאים מעבר לגיל הפרישה המסורתי. (במדינות שלא חוקק הערכת גיל פרישה לא קרה השינוי בקצב של אזרחי אנגליה).

הסיבה השניה זה הטבע, פשוט, אנישים מגיעים לגיל הפרישה צעירים. אנשים מגיעים לגיל פרישה בשיא הידע, הנסיון ואין להם כוונה להזדקות על הציוד ולעבור לגדל פרחים בגינה. אנו עדים לעידן חדש של האנושות, שבו אין פרישה שזה אירוע אלא פרישה תהיה תהליך מתמשך של מעבר קריירות ונראה עולם שבו נעבוד מעבר לגיל 65 אך שונה מאשר בעבר. לא נעבוד כמו שעבדנו בגיל 40 אך נעבוד.

הסיבה העיקרית למגמה זה הכי פשוט. אין לנו ברירה. אין לנו מספיק מקורות לחיות חיים ארוכים מאשר אי פעם לשרוד כלכלית 30 או 35 שנים מהיום שאנו מפסיקים לייצר כסף ומתחילים לצרוך ואין אף מדינה בעולם (עשיר ככל שתהיה) שמסוגלת לממן לאזרחיה מציאות זו.

השאלה שנשאלת בעולם זה כמה צריך בשביל לפרוש עם ביטחון שברמת סבירות טובה נוכל לחיות את החיים שמגיעים לנו ולא משנה כמה נחייה. אין תשובה חד משמעית – זו הנחה. אך הסימן דרך (Benchmark) שנקבע ע"י אנשי מקצוע בעולם זה 5% מהנכסים שהצלחתם לצבור.
ז"א שאם יש לכם 2 מיליון ש"ח – ניתן למשוך 100,000 ש"ח בשנה והקרן צריכה לקיים אותכם לכל החיים.

אם אתם זקוקים ל – 20,000 ש"ח נטו לחיות את החיים שאתם חולמים עליו אז אתם צריכים כ – 5 מיליון ש"ח צבור בחסכונות. אם אין לכם תשלימו עוד 10 שנים של עבודה זה 10 שנים פחות של משיכה ו 10 שנים יותר של צבירת רווחים בקרן.  אם אתם לא רוצים להצטרף לנבחרת המפוארת שאילו שחייבים לעבוד מעבר לגיל הפרישה אז צריכים להתייחס אחרת לניהול היום יומי של המשפחה.

זה הזמן להשקיע בייעוץ והכוונה שממוקד בך. רך מתכנן פיננסי שמחזיק בתואר CFP יש לו את היכולת המוכחת לשרת אותך בנאמנות. בעל המקצוע CFP הוא מחוייב לקוד אתי ולסטנרדטים מקצועיים בינלאומיים, למד שנתיים את המתודת עבודה הבינלאומית ושם את טובת הלקוחות לפני טובתו האישית.

מתכנן הפיננסי מתפרנס רק מהלקוח ולכן הוא דואג רק לו. אין למתכנן פיננסי ארסנל של מוצריםשמחפשים לקוחות אלא יש לו רק לקוחות שצריכים פתרונות.
אם אתה רוצה לחיות את החיים שאתה חולם עליו – זה הזמן להתחיל לתכנן – הרי אם אתה לא יודע לאן אתה הולך – מה הסיכוי שתגיע?

 

 דן דוברי – ינואר 2014

 

הנתונים, המידע, הדעות והתחזיות המתפרסמות באתר זה מסופקים כשרות לגולשים. אין לראות בהם המלצה או תחליף לשיקול דעתו העצמאי של הקורא, או הצעה או  או שיווק השקעות או ייעוץ השקעות ב: קרנות נאמנות, תעודות סל, קופות גמל, קרנות פנסיה, קרנות השתלמות או כל נייר ערך אחר או נדל"ן– בין באופן כללי וביןבהתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל קורא – לרכישה ו/או ביצוע השקעות ו/או פעולות או עסקאות כלשהן. במידע עלולות ליפול טעויות ועשויים לחול בו שינויי שוק ושינויים אחרים. כמו כן עלולות להתגלות סטיות בין התחזיות המובאות בסקירה זו לתוצאות בפועל. לכותב עשוי להיות עניין אישי במאמר זה, לרבות החזקה ו/או ביצוע עסקה עבור עצמו ו/או עבור אחרים בניירות ערך ו/או במוצרים פיננסיים אחרים הנזכרים במסמך זה. פאנדר אינה מתחייבת להודיע לקוראים בדרך כלשהי על שינויים כאמור, מראש או בדיעבד. פאנדר לא תהיה אחראית בכל צורה שהיא לנזק או הפסד שיגרמו משימוש במאמר/ראיון זה, אם יגרמו, ואינה מתחייבת כי שימוש במידע זה עשוי ליצור רווחים בידי המשתמש.  

x