שר התקשורת ארדן: יש אינטרסים של עובדי רשות השידור, אבל יש גם אינטרס ציבורי והוא המרכזי

ישיבת הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק השידור הציבורי הייתה סוערת ועובדי רשות השידור הבטיחו "מחאה ציבורית נרחבת" נגד החוק המתגבש. חלקם אף הוצאו מהדיון.

 

הדיון השני בוועדה המיוחדת לחוק השידור הציבורי נפתח במחאתם של נציגי עובדי הרשות, על כך שרוב חברי הוועדה לא הגיעו לדיון לשמוע את דבריהם. העובדים טענו ל"זלזול ב-2,000 עובדים שנזרקים הביתה".  יו"ר הוועדה, ח"כ קארין אלהרר השיבה לעובדים ואמרה כי "אלה מאתנו שנמצאים כאן באו לעבוד גם בשבילכם. למי שרוצה שנגיע לחוק טוב שמטיב גם עם עובדי הרשות, אני מציעה להפסיק עם האמירות הפופוליסטיות ולהתחיל לדבר לעניין". 

 

במהלך הדיון הסוער קטעו העובדים את דבריהם של שר התקשורת  גלעד ארדן ושל יו"ר רשות השידור ד"ר אמיר גילת וחלקם אף הוצאו מחדר הועדה. בין השאר צעקו העובדים לעבר השר ארדן "אנחנו מבטיחים מחאה עממית שתגיע מהכנסת עד סביון" ו"משה כחלון אתה לא תהיה". יו"ר הועדה ח"כ אלהרר אמרה - "מי שלא יכול לנהל דיון ענייני לא יהיה פה. גם לדמוקרטיה יש כללים".    

 

חבר אחד הוועדים, שלמה אברהם קרא בשעה שהוציאוהו מחדר הדיון: "רשות השידור תעלה באש. מתאבדים יהיו שם. חברי הוועדה, תבואו לבקר ברשות, להסתכל על הפרצוף של העובדים".

 

שר התקשורת גלעד ארדן: "כשנכנסתי לתפקידי ראיתי כחובתי לבחון גם את מתווה הרפורמה שהייתה אז על הפרק. היא נכתבה לפני 8 שנים. יש אינטרסים של העובדים, אבל יש גם אינטרס ציבורי והוא האינטרס המרכזי, כשאתה גובה מיליארד שקלים כדי לתת שידור לציבור. איך אנו עושים זאת בצורה הטובה ביותר? נפגשתי עם מספר רב של גורמים שגיבשו את המתווה הישן והשתכנעתי שאין בה הבטחה, לא לאיזון תקציבי ולא לשינוי משמעותי על המסך או ביכולת לנהל את רשות השידור. המבנה הקיים בעידן הנוכחי בלתי נהיל. השתכנעתי גם שהרפורמה אינה בתוקף ולכן הקמתי ועדה ציבורית מאנשי מקצוע שבחנה את כל האלטרנטיבות – יישום המתווה הישן, שינויים בו או מתווה מרחיק לכת של סגירה ופתיחה מחדש, באמצעות חקיקה. חד וחלק פה אחד זה המתווה שהם המליצו".

 

ד"ר אמיר גילת, יו"ר רשות השידור: "העובדים הם הנכס האמתי של רשות השידור. ודאי שהם לא אשמים בניהול הכושל. ברור שצריך לתת פיצויים הולמים ופרישה מכובדת או קליטה בגוף החדש. הרכבת כבכר יצאה לדרך וצריך לפעול במהירות כי כל יום בלי פתרון יביא לקריסה. תרגילי משיכת זמן כדי למנוע חקיקה יגרמו לכך שלא יהיה מה להציל".

 

דב רנדל מהסתדרות עובדי המדינה הקריא מכתב תמיכה מארגון עובדים בינלאומי שמייצג 20 מיליון עובדי תקשורת ומדיה ומביע דאגה מהאיום על זכויות עובדי רשות השידור.

 

שייקה קומורניק, אגודת העיתונאים: "האגודה מתנגדת נחרצות לחוק הלא מידתי, הדורסני והברוטלי הזה, בהיבט של יחסי עבודה. לא ייתכן שהעובדים יישאו בכל המחיר של כשלי הרשות. אנו לא מסרבים לרפורמות. חתמנו על הרפורמה בזמנו. הייתה כאן התחייבות שלטונית שהופרה. השר ארדן ניצל חוסר אישור הרפורמה, משהו טכני, כדי לבטל את כל הרפורמה. אנו מתנגדים לפיטורי כולם ולקטיעת רצף הזכויות. אנו דורשים שאם תהיה פרישה, שלא יפחת מהסכמי הפרישה ברפורמה. אין צורך במפרק. מפרק הוא קיסר. זה צעד ברוטלי שאין לו מקום. אי אפשר לבצע את כל משימות הרשות במספר העובדים שהחוק מציין – 750. אני מוחה על ההסתה שנעשית נגד עובדי הרשות. שוכרים משרד יח"צ להסית נגד עובדים מסורים. אני עובד לילות, שבתות וחגים. אני פרזיט? אני חי על חשבון הציבור?"

 

רינה חכמון, חברת ועד עיתונות טלוויזיה: "אחרי 40 שנה עם שני תארים והצלחות אתה רוצה להוציא אותי עם פחות מ-5000 ש"ח כי אתה רוצה להיטיב עם עם ישראל? כאילו שאני לא עם ישראל? אתה יכול להסתדר עם 5000 ₪? כל הסיסמאות על פיצויים הוגנים זה יחסי ציבור. מה זה פיצויים הוגנים? באתם לשנות ואתם עושים דברים משונים. הרס של מרקם יחסי עבודה ופגיעה בכבוד העובדים, כי רימיתם אותם חמש שנים".

 

יו"ר הוועדה ח"כ קארין אלהרר: "אני מתנגדת לאמירה כאילו החלטת המליאה לאשר את החוק בקריאה ראשונה היא מחטף. חברי הכנסת עשו את עבודתם. כל מי שרצה קרא את החוק ואת ההסברים. לא היה כאן מחטף אלא אישור של החוק באופן המקובל, וברוב של עשרות חברי כנסת".

 

לינדה בר, דוברת רשות השידור: "נחשפנו לתוכנית השר באתר וולה. איש לא דיבר איתנו. מתי זה קרה שהפכתי לאויב העם? איך מוציאים 300 אלף שקל נגד העובדים? מאחורי כל עובד יש משפחה וילדים".

 

ח"כ עיסאווי פריג': "אני שואל את האוצר - מה מעכב הסדר פרישה עם העובדים? מה מעכב אתכם להגיע איתם להסדר הגון? יש אי אמון בין האוצר לעובדים. החוק לא יעבור בלי הסכם עם העובדים".

 

השר ארדן סיכם: "ההסתכלות שלנו כנבחרי ציבור לא יכולה להיות רק למי שנמצא כאן ומשמיע את קולו. אם אני מסכים למימון יתר או לבזבזנות, זה תמיד על חשבון מישהו, גם אם הוא אלמוני ושקוף. עוגת תקציב המדינה היא אחת. כשאתה נותן, מישהו משלם, ואלה אזרחי מדינת ישראל. לשידור ציבורי יש הרבה מודלים. יש מדינות שהקימו קרן תקציבית לעידוד טלוויזיה ערכית, ומוציאים מכרזים להפקת תוכניות. הצהרתי, וגם שר האוצר הצהיר שאנו מאמינים בחשיבות השידור הציבורי בבעלות המדינה. לכן הממשלה מבקשת להעביר את החוק שיאפשר פתיחת ערוצים חדשים ורק לאחר מכן סגירת הגוף הקיים".