ושלא יעבדו עליכם

"אמנם בספר יש 48 חוקים מהחיים, שכל אחד מאיר פינה אפלה או בעייתית. אבל זה לא כל החיים שלנו. נכון שיש בעיה עם הפוליטיקאים, עם החברות הגדולות, עם ההסתדרות, עם בעלי ההון, שעובדים עלינו. אבל זה לא נכון להגיד שזה כל המציאות הישראלית".

דומה שלא צריך להציג את נחמיה “ושלא יעבדו עליכם” שטרסלר. למעלה מ-30 שנים שהוא כותב, ומסקר את העולם הכלכלי שסובב אותנו. נפגשנו איתו לרגל הוצאת ספרו, שנושא את שם הטור המוכר ב”הארץ” ובערוץ 2, לאחת השיחות היותר מרתקות שהיו לי כמראיין, ולבטח המצחיקה שבהן. אמנם המשבצת שבה נמצא שטרסלר היא המשבצת הכלכלית, אבל הספר לחלוטין לא ספר כלכלי. הוא כלל לא דורש ידע כלכלי. אין בספר שערי ריבית, חישובים פיננסיים, ועניינים כאלה. הספר פשוט מדבר על המציאות שלנו כאן בארץ, על הפוליטיקה, על התנהגות, על איך מה שאנחנו חושבים שאנחנו יודעים על המציאות הוא לא ממש מה שבאמת קורה.

איך הגעת לעיתונות?

“כמו הרבה דברים בחיים, לגמרי במקרה. עבדתי ככלכלן בגופים גדולים, וגם עשיתי מחקרים באוניברסיטה. חבר סיפר לי שעמוס שוקן מחפש עורך כלכלי חדש, למדור הכלכלי של הארץ, ראיתי את זה בתור הזדמנות לכמה חודשים. אפילו לא חתמנו על חוזה. התאהבתי בעשייה העיתונאית.

“אני הגעתי מהתחום הפיננסי, שהיה מאוד לא מפותח במדור הכלכלי. זה היה ב-83’, חצי שנה לפני המפולת הגדולה. המדור בעיקר עסק בתעשייה ובחקלאות. אני הכנסתי ביטוח, בנקים, חישובי ריבית, איך קוראים מאזנים, הרי שקל של תחילת שנה לא דומה לשקל של סוף שנה. דולר שחור היה נושא חזק באותו זמן. איך מחשבים ריבית ב-500% אינפלציה? באותה תקופה לא היתה מדיניות ריבית, בנק ישראל סיפק את הכסף לפי דרישת הממשלה. לא היה בכלל חישוב ריבית. הבנק גבה ריבית נמוכה הרבה פחות מהאינפלציה, אבל גם שילם הרבה פחות מהאינפלציה“.

המציאות שאתה מתאר בספר, לא ממש נעימה, איכשהו אתה מצליח להציג את זה בצורה מאוד מצחיקה ולהקהות את התחושה הזו קצת

“אני לוקח את הסיפורים הקשים, ונותן להם אופי קצת הומוריסטי, שמדבר על החולשות האנושיות, עם סיפורים, על האנשים מאחורי הקלעים, על האינטרסים מאחורי הקלעים.

“למשל, למה משא ומתן בין ההסתדרות למעסיקים תמיד נמשך לתוך הלילה? זה אחד החוקים שאני מדבר עליהם. המשא ומתן חייב להיכנס לשעות הקטנות של הלילה, כדי שיושב ראש ההסתדרות יאמר ברדיו – “לא ישנתי כל הלילה” וזה בעצם האמדן שלך לדעת אם ההסכם הוא אכן טוב או לא. כי לנו כציבור אין ממש כלים להעריך האם ההסכם הוא טוב או לא. הרי יו”ר ההסתדרות דרש 70% תוספת, וקיבל 7%. אז ההסכם טוב או לא טוב? אחר-כך בתלוש עצמו לא ממש תדע. ההוכחה שהוא מנהיג גדול, היא שלא ישן כל הלילה. והמשא ומתן כמעט התפוצץ ב-4 בבוקר. אבל בסוף זה הצליח”.

יאיר לפיד למשל סיים מהר מאוד את המשא ומתן עם ההסתדרות, ולא העריכו את המשא ומתן הזה, כי המשא ומתן לא נגמר באווירת משבר בדקה ה-90’?

“נכון, כי אתה כשר אוצר לא יכול לשאוף ולרצות להיות שר אוצר טוב. שר אוצר שמיטיב עם האזרחים. שמתעלם מהחוקים של הכלכלה. ואתה מראש מוותר ליו”ר ההסתדרות, ולא דורש ממנו הורדת שכר במגזר הציבורי, בחלק העליון של המשכורות, אתה לא דורש שיפור בשירות לאזרח, אתה לא דורש גמישות ניהולית בממשלה. אתה נותן לו הכל מראש, כדי לקבל שקט. זה יאיר לפיד שמחלק. ואם אתה שובר את חוקי הכלכלה, אנחנו מוצאים את עצמנו ב-2015 עם גירעון ענק של 3.5% מהתוצר, (ואני אומר לך שזה רק מה שבספרים, בפועל הגירעון גדול עוד יותר), וזה בלי הבחירות המוקדמות. אנחנו גם בהורדת דירוג אשראי. והצמיחה היא פחות מ-3%.

“מה שאומר שאם אתה שר אוצר טוב, אז בסוף אתה שר אוצר רע, כי אתה רע למשק ולכלכלה. שר אוצר שמחלק ונותן ביד נדיבה לכולם, ולא עושה רפורמות חשובות – בחברת חשמל, במגזר ציבורי, מוריד מכסים, מעלה גיל הפרישה לנשים. התוצאה היא שמרוב שאתה טוב ונותן, אתה רע לכלכלה.

איך היה שטייניץ?

“שטייניץ היה שר אוצר אופטימי, הוא חילק הרבה, וחשב שתבוא צמיחה והוא לא יצטרך לקצץ. אבל הוא הביא אותנו למשבר גדול.

מי היה שר אוצר טוב בעיניך?

קח למשל את משה ניסים, בשנות ה-80’. הוא היה כמו שוטר תנועה. הוא כל הזמן היה מפנה אנשים שהיה להם בקשות, לגורמים אחרים. לא שיחרר כלום, אבל שלח אותך לאחרים כמו שוטר תנועה. המתנחלים שאלו אותו למה הוא שומר כל-כך על התקציב. הוא ענה שהוא שליח ציבור, הקופה לא שלו לחלק. בסופו של דבר, בזכותו היתה שנה מצויינת לכלכלה, שנה של צמיחה, של גירעון אפס. הוא הוריד מסים לפחות מ-50%. זה אומר שאפשר גם אחרת. אם רוצים”.

איך מצליחים לשמור על הומור אחרי כל-כך הרבה זמן, כשהמציאות מסביב לא מעניקה הרבה סיבות לשמחה?

“אמנם בספר יש 48 חוקים מהחיים, שכל אחד מאיר פינה אפלה או בעייתית. אבל זה לא כל החיים שלנו. נכון שיש בעיה עם הפוליטיקאים, עם החברות הגדולות, עם ההסתדרות, עם בעלי ההון, שעובדים עלינו. אבל זה לא נכון להגיד שזו כל המציאות הישראלית. ההסתדרות גם דואגת לחלשים, כמו באחרונה בשכר המינימום. תעשיינים ובעלי הון כן קמים בבוקר וחושבים איך מקימים עוד פס ייצור ועוד מפעל. יש גם פוליטיקאים שכל היום פועלים למען הציבור, ורואים בתפקיד שליחות.

“אז יש תקווה, לא להרים ידיים. אנחנו גם לא מדינה מושחתת. יש נקודות ובעיות של שחיתות. אבל המדינה לא מושחתת. בתי המשפט לא מושחתים. המשטרה לא מושחתת. אתה לא בא למנכ”ל משרד ממשלתי ומשחד אותו. זה לא קיים.

הדברים לא תמיד על השולחן. הפיקוח על הבנקים לוטש עיניים למשרה במערכת הבנקאית, ולכן בוחר להפעיל רמה מסויימת של פיקוח, כנ”ל במשרות כלכליות אחרות

אתה לא מכיר את מי שלא עבר לעבוד אצל מי שהוא פיקח עליו בעבר. נניח שאתה צודק, ומישהו עשה את עבודתו רמייה, בשיתוף עם בעל ההון. בעצם אתה אומר שזה אדם לא ישר, שלא פעל מבחינה מקצועית, איך אני יכול לסמוך עליו בעבודה אצלי. דווקא אלה שמעריכים את עבודתם הם אלה שמקבלים את העבודות הטובות”.

ציינת את משה ניסים, יש עוד שרי אוצר רעים שהם בעצם טובים?

“ אני מחפש את זה ששומר על הקופה, שלא מוציא הודעות לעיתונות – חילקתי, נתתי. שהוא לא סנטה קלאוס, שמונע משברים. שאצלו דירוג האשראי יעלה ולא ירד. שיחס החוב ירד ולא יעלה. אחד כזה היה רוני בר-און. לא קיבל על זה קרדיט מאף אחד. רוני בראון היה איש לא נחמד. כשבאו ודרשו ממנו במשבר של 2008 ערבויות בעשרות מליארדים לאגרות החוב הקונצרניות, הפעילו עליו לחצים איומים, והשמיצו אותו בעיתון. אנשים מאוד מכובדים, עם המון כסף וכח מאחוריהם. הוא לא נכנע, הוא נתן בסוף קצת, כי הלחץ היה כזה גדול, שאולמרט אילץ אותו. זה כבר היה דקה לפני העלייה.

“תאר לך שהיו נותנים את הערבויות, היה ערבות לכל אגרות החוב של אפריקה ישראל, ל-אידיבי, שלא היתה מחליפה בעלות, למוטי זיסר. המשמעות היא שאין שוק הון, שאי אפשר להנפיק בשוק. לא היתה תנועה. באיזו תשואה היינו מנפיקים. הוא מנע את האסון הזה, והוא לא קיבל על זה נקודות. את 2007 הוא סיים עם גירעון אפס. וגם את 2008 עד המשבר זה היה כמעט אפס. את המשבר הגדול של 2008, עברנו יחסית בשלום.

“ביוון, באירלנד, בספרד, באיטליה, שם חילקו ונתנו עשרות מיליארדים, לא הצליחו לעבור את המשבר. כלומר שר אוצר רע, הוא שר אוצר טוב. הבעיה היא שהציבור לא אוהב לקבל את זה”.

אתה חושב שעכשיו, עם הרשתות החברתיות, עם המיידיות של הדברים, אולי קשה יותר להיות שר אוצר רע, בגלל התהודה הגדולה יותר, והמעורבות הגבוהה יותר של הציבור?

“זה נכון שקשה יותר להיות שר אוצר, כי ישר תוקפים אותך ברשתות החברתיות, בתקשורת. אבל את המנהיג הזה אני מחפש. צ’רצ’יל במלחמת העולם השנייה לא חיכה למחיאות כפיים. בן גוריון אמר – אני יודע מה רצוי לעם, ולא מה העם רוצה. זה מנהיג אמיתי. העם בסוף מבין את זה ומעריך את זה. זה קורה כשאתה מעביר 4 שנים קשות, נלחם נגד מוקדי כוח, ואתה מצליח להוריד את יוקר המחייה, ואת מחירי הדירות, אז הציבור יעריך אותך.”

"מבחינת הקיצונים הירוקים, עד היום היינו עולים לירושלים בדרך בורמה עם חמור או דיליג'נס, ומגיעים אחרי שבוע או שבועיים. ורמת חיים אפס. צריך גם הגיון במלחמות של הירוקים"

אתה חושב שאם הממשלה הזו היתה ממשיכה עוד שנתיים, היינו רואים תוצאות

“היינו רואים תוצאות רעות. כי הם לא עשו את כל הדברים הללו. בספר אני מסביר שאצלנו החלב יותר יקר כי יש לנו משק מונופוליסטי, קומוניסטי, שמתוכנן מלמעלה, מה שאפילו בצפון קוריאה אין. יושבים הרפתנים, ובעלי המחלבות, והם מחליטים את מבנה ההוצאות של הרפת, והם קובעים את המחיר לרפתן. אין בכלל תחרות. ואז הם ממציאים פטנטים, כמו חודש עבודה של 19 יום, כדי להעלות את המחיר.

“יש לך את הקרטל הגדול של תנובה, שטראוס וטרה, שמעלה מחירים. והתוצאה בסוף היא ברורה – מחירים גבוהים פי-3 מברלין. אפשר לפתור את זה בקלות. אם אתה מוריד מכסים – היום יש מכסים על חלב, בשר, דגים, עוף, דבש, שימורים ועוד הרבה מוצרי מזון. כשיש מכס, אין תחרות מיבוא. ואז זה משק סגור ומתוכנן, כמו צפון קוריאה.

"צריך לבטל את כל המועצות החקלאיות. צריך לעבור למשק מודרני עם תחרות, אבל הפוליטיקאים מפחדים מהחקלאים עם הלובי החזק. שר החקלאות הנוכחי – יאיר שמיר, עד שנכנס לתפקיד הוא היה בעד כל הרפורמות שאמרתי. היה איש כלכלת שוק. פתאום הוא נהיה שר חקלאות והוא נהיה קומוניסט, ולא הסכים לשום רפורמה. למרות שהוא הגיע מבחוץ. כשאתה נכנס למשרד, אתה נתקל בחקלאים, אתה משנה את דעתך, והולך עם החקלאים, ונגד עם ישראל. אפילו שלכאורה בכנסת הזו לא היה לחקלאים לובי.”

עוד חוק מוזר שאתה מדבר עליו בספר זה שלפני חג תמיד נוצר איזשהו מחסור

“חוק המחסור המלאכותי. זה חוק שאומר שלפני ראש השנה, אתה רואה שצצות ידיעות על מחסור צפוי בדבש, או בדגי קרפיון. על הדבש זה אגדה אורבאנית שכל שנה חוזרת, למשל שבגלל צוק איתן, בגלל הפגזים והטילים, הדבורים התבלבלו ולא עשו דבש מספיק. אז אנשים קונים יותר דבש,  לקראת ראש השנה. בערב פסח, יש ידיעות שבגלל מחלת הפה והטלפיים בארגנטינה, צפוי מחסור בבשר. ולפני ט”ו בשבט, יש מחסור עקב בעיה בפירות היבשים בטורקיה, ואנשים מאמינים לאגדות האלה, שנה אחרי שנה.
 

אחד הדברים הנוספים שאתה מדבר עליהם, זה עניין הקריה בתל אביב, מפריע לך בגלל הנדל”ן?

“איך אפשר לשים את הבסיס המרכזי, והסודי ביותר בצבא, הבור, מרכז העצבים של צה”ל באמצע העיר הכי גדולה. ליד איכילוב, ליד עזריאלי, ליד אבן גבירול. ירשנו את זה מהבריטים, אבל אפשר היה להזיז אותו אלף פעם. חקי הראל, שהיה ראש אג”ם, אמר שהוא בעד להעביר את זה להרי ירושלים, אבל כשהיינו מקיימים דיונים על זה, עלו טענות – מה נעשה בהפסקת צהרים? נאכל מצופה? כאן יש את עזריאלי, את הקאמרי, את אבן גבירול. אפשר לעשות סידורים. זו הקרקע הכי יקרה בישראל, תפנה אותה, יהיה לך מיליארדים לעבור. אבל זה נוח להיות במרכז העניינים.

“עכשיו בוא נניח שהשלטון של אסד מתערער, והוא שולח טייס להפציץ, לא את תל-אביב, אלא את הקריה שזה לגיטימי, כי זה בסיס צבאי. והטייס מוכה בסנוורים, ובשנייה לפני שהוא מסתובב, מגלה מגדל בגובה 138 מטר, עם צלחות תקשורת, שמחזירות את השמש, שלא תוכל להחמיץ את זה אפילו אם תרצה. והוא מפציץ בהצלחה את הקריה ואת האזור כולו. זו איוולת מדהימה.”

זה מתקשר לחוק אחר שלך, שאומר שעד שאין משבר לא משנים כלום. אם סדאם חוסיין, היה באמת פוגע באזור, אולי היו אומרים שיש הגיון להזיז את הקריה, כמו שלא עשו הגדר בסיני עד הפיגוע, או שלא הזיזו את פי גלילות עד שהיה גם שם פיגוע

“חוק הקטסטרופה הוא החוק הכי עצוב בספר, וזה מסביר מדוע פוליטיקאי לעולם לא ימנע קטסטרופה בעזרת משבר קטן. כי למנוע קטסטרופה, אי אפשר סתם כך. תעשה משבר קטן, אבל אז כולם יאשימו אותך, במשבר הזה.
“הספר יצא לדפוס ביולי, ואז אני רואה ב-17 ביולי, 13 מחבלים ליד קיבוץ סופה יוצאים מהאדמה. וביקשתי לעצור את הדפוס. למה? אני ידעתי שמדברים על מנהרות כבר 3 שנים. הרי גלעד שליט נחטף ממנהרה. ולא עשו כלום. גם כשהמלחמה כבר החלה. למה דיברו רק על הטילים, ולא דיברו על המנהרות? כי נתניהו פחד שיגידו שהוא ממציא המצאות, ושאסור להיכנס פנימה, ייהרגו חיילים. להזכירך עד אז לא נהרגו. אנחנו נואשם בכל מיני האשמות. אם בכלל היה עושה את זה לפני שנתיים, היו הורגים אותו. לכן אם הוא היה מנסה למנוע את משבר המנהרות, על-ידי משבר קטן, יזום, הוא היה מסתכן מאוד. ולכן השלטון לא עושה. מחכה. פתאום רואים 13 מחבלים שיוצאים מהאדמה, אז כל מטרת המלחמה השתנתה בדקות. ונוצרה לגיטימציה להיכנס פנימה ולטפל בנושא הזה.

“אותו דבר היה עם מלחמת יום הכיפורים. גולדה יכלה להנחית מכת מנע, שהיתה גורמת למלחמה מסויימת, אבל במצב אחר לגמרי. התוצאות היו שונות, והיו נהרגים חיילים. אבל לא מכה קשה כמו שחטפנו. במצב כזה היו אומרים לה מה עשית? זה רק איום, רק תרגיל. את מחרחרת מלחמה, ואף אחד לא היה יודע שהיא מנעה את מותם של שלושת אלפי חיילים.”

אולי היחיד שעשה את זה, היה בגין עם ההפצצה של הכור?

“נכון מאוד, והוא חטף על זה. יש כאלה שמסוגלים לחזות את העתיד ולקחת סיכונים, טוב שיש גם מנהיגים כאלה.”

גם הירוקים לא מתחמקים מביקורת ולא יוצאים נקי אצלך בספר

“יש הבנה והסכמה כללית שהירוקים הם אנשים טובים שרוצים לשמור על איכות הסביבה, מי הים, הנוף. הכל נכון, אבל לפעמים גם הם עוברים את הגבול. זה חוק שפירית הביצה. הארגונים הירוקים מנעו את סלילת כביש 6, בהפגנות, בבג”צים, בהתנגדות בועדות התכנון. גייסו חברי כנסות “טובים” שהתנגדו לכביש הכי חברתי בישראל, שמחבר את כל תושבי הצפון והדרום למרכז. חריש לא היתה רלבנטית בלי כביש 6. את כל הדברים הללו הם ביקשו למנוע, כי הכביש פוגע בביצה שנוצרת בחורף עם דגיגים ושפיריות, זה חשוב מכל האזרחים של המדינה, ומהפיתוח והקידמה שצריכה היתה להיות כאן לטובת כולנו. תאר לך את המדינה בלי הכביש הזה. איפה היינו היום, היינו עומדים בפקק אינסופי, כל היום. בבוקר היית מתניע את האוטו, נשאר במקום, חוזר הביתה בערב ואומר – ניסיתי להגיע, לא הצלחתי. חלק מהארגונים מודים שזה היתה טעות גדולה.

“הטובים הם רעים והרעים הם טובים. כשאני כתבתי בעד הכביש, באופן רצוף, אני נחשבתי לרע, והם היו בתור מגיני הסביבה. והמציאות הפוכה לגמרי. מבחינת הקיצונים הירוקים, עד היום היינו עולים לירושלים בדרך בורמה עם חמור או דיליג’נס, ומגיעים אחרי שבוע או שבועיים. ורמת חיים אפס. צריך גם הגיון במלחמות של הירוקים, אסור להפריז באף תחום. יש דברים מוצדקים, אבל לא צריך להגזים.”

"תאר לך שהיו נותנים את הערבויות, היה ערבות לכל אגרות החוב של אפריקה ישראל, ל-אידיבי, שלא היתה מחליפה בעלות, למוטי זיסר. המשמעות היא שאין שוק הון, שאי אפשר להנפיק בשוק. לא היתה תנועה. באיזו תשואה היינו מנפיקים. רוני בראון מנע את האסון הזה, והוא לא קיבל על זה נקודות"

אתה מדבר על חוק צ’יץ’, זה חוק שאסור פוליטיקאים יכירו אותו

“אני מאוד הערכתי את שלמה להט, צ’יץ’, על ההבנה שלו את הפוליטיקה. הוא תמיד היה חורג בתקציב, זה דבר שאני לא בעדו. הוא תמיד היה נדרש לקצץ. הוא היה מסכים, והיה מזמין את הערוץ הראשון, ומושיב את כל הקשישים, סביב שולחנות, בלי מפות, בלי כיבוד, בלי כלום, גשם דופק על החלונות, מנורה 30 וואט בכל החדר, והוא היה אומר בקול בוכים למצלמה – “נאלצתי לקצץ בארוחות חמות לבתי אבות”. התקשורת היתה קונה את זה, והיו אומרים שהאוצר רשע, ואין כסף אפילו למרק חם. שכחו שזה אותו צ’יץ’ שבנה טיילת, והחליף את המדרכות, ועושה מופעים בפארק, ומעסיק עובדים בחברות עירוניות עם משכורות בשמיים, לכל זה היה כסף. למה לא היה – למרק חם.
“יש קיצוץ במשרד העבודה והרווחה – סוגרים את הספרייה לעוורים. שר הביטחון נדרש לקצץ, הוא לא אומר שזה בעייתי שאותם קצינים ונגדים בקרייה יוצאים לפנסיה בגיל 46, במשלחות לחו”ל, אי אפשר לגעת. במה מקצצים? כיפת ברזל, או באימונים, מקרקעים מטוסים. הכל חוק צ’יץ’. לגעת במקום הכי כואב והכי רגיש, כדי ליצור דעת קהל נגד הקיצוץ.”

דווקא בעניין הזה יש שחיקה במעמד של צה”ל

“העיתונות הכלכלית מנסה בנושא הזה, אבל לא מצליחה. ביום האחרון של הכנסת הצבא קיבל עוד שישה מיליארד שקל. בתקציב 2015, יש גידול של עוד שישה מיליארד שקל לתקציב הבטחון. זה סכומים אדירים. זה צבא שיש לו מדינה. זה לא מדינה שיש לה צבא. התקציבים מדהימים בנפחים. כשכל משרד אחר מבקש הוא מבקש עוד 20 מיליון שקל, 50 מיליון שקל. שם מבקשים מיליארדים. והתקציב גדל כל שנה כל שנה. לא משנה איומים, לא משנה כלום. אחרי 67’, אחרי 73’, 82’ כל הזמן מגדילים. היום אין איום אסטרטגי אמיתי, אבל עדין מגדילים את תקציב הבטחון. ממציאים איומים, עכשיו זה דאעש.”

מה עם שכר הבכירים

“בספר אני מדבר על ארנסט יפת.”
ארנסט יפת היה מנכ”ל בנק לאומי בתקופת משבר ויסות מניות הבנקים. לאור המשבר, וועדת בייסקי שקמה, אולצו מנכ”לי הבנקים להתפטר. שטרסלר היה זה שחשף את תנאי הפרישה המפליגים שקיבל ארנסט יפת. גם על פרשת ארנסט יפת, וגם על כתבותיו בעניין משבר ויסות מניות הבנקים, קיבל שטרסלר את פרס סוקולוב. בין יתר השינויים שהתרחשו בעקבות המשבר, חוקק חוק שמכריח את החברות הציבוריות לפרסם את חמשת בעלי השכר הגבוה ביותר. “בלי החוק הזה, לא היית יכול לדעת בכלל מה המנכ”ל מרוויח. זה היה נבלע בתוך כל הוצאות השכר. אור השמש המחטא הטוב ביותר.”

אתה לא חושב שאנחנו במצב אולי קצת הפוך, אנטי בעלי הון, אנטי בעלי חברות, לא רוצים לעשות פה עסקים, רגולציה כבדה מדי ואווירה ציבורית עויינת מדי

לדעתי לקחנו את המטוטלת חזק מדי. יש אנשי עסקים שראויים לביקורת. אבל יש אנשי עסקים שקמים כל בוקר מתוך מחשבה איך לפתח את המפעל, ולהקים עוד קו ייצור, וליצור עוד מקומות עבודה. האווירה הזו, באמת יוצרת תחושה של ‘למה לי לעשות את זה’, אולי אני יעשה את זה במקום אחר. זו בעיה אחת, והבעיה השנייה היא עודף רגולציה. מחוסר רגולציה עברנו לעודף רגולציה, בעקבות משבר 2008, והמחאה של 2011. קשה אצלנו לעשות עסקים. בארץ אנחנו במקום השני אחרי טורקיה מקרב מדינות ה-OECD, במשך הזמן שלוקח להקים עסק. יותר מדי רגולטורים מטילים את חיתתם על בעלי העסקים ובעלי היזמה החופשית. צריך לחשוב על זה אולי הגזמנו קצת.”

יש אופטימיות לבחירות הקרובות?

“אנחנו אפילו לא ערב הבחירות. זו ההתחלה של מערכת הבחירות. יהיו תהפוכות, בריתות, גושים שיתאחדו – גם בימין וגם בשמאל. לא יודעים מי האנשים שיעמדו במפלגות. אני לא מאלה שאומרים מה שהיה הוא שיהיה. מישהו בבחירות הקודמות ידעו שיאיר לפיד יצא מאולפן שישי, ויקבל 19 מנדטים. ראשות הממשלה לא כתובה על נתניהו בטאבו. זה תלוי בהמון סיבות – פנימיות, חיצוניות. תחזור אלי יום לפני הבחירות, אולי אני אהיה יותר חכם.?

"אצלנו החלב יותר יקר כי יש לנו משק מונופוליסטי, קומוניסטי, שמתוכנן מלמעלה, מה שאפילו בצפון קוריאה אין. יושבים הרפתנים, ובעלי המחלבות, והם מחליטים את מבנה ההוצאות של הרפת, והם קובעים את המחיר לרפתן. אין בכלל תחרות. ואז הם ממציאים פטנטים, כמו חודש עבודה של 19 יום, כדי להעלות את המחיר"

 

מאת: משה מימון

 

 

הנתונים, המידע, הדעות והתחזיות המתפרסמות באתר זה מסופקים כשרות לגולשים. אין לראות בהם המלצה או תחליף לשיקול דעתו העצמאי של הקורא, או הצעה או  או שיווק השקעות או ייעוץ השקעות ב: קרנות נאמנות, תעודות סל, קופות גמל, קרנות פנסיה, קרנות השתלמות או כל נייר ערך אחר או נדל"ן– בין באופן כללי ובין בהתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל קורא – לרכישה ו/או ביצוע השקעות ו/או פעולות או עסקאות כלשהן. במידע עלולות ליפול טעויות ועשויים לחול בו שינויי שוק ושינויים אחרים. כמו כן עלולות להתגלות סטיות בין התחזיות המובאות בסקירה זו לתוצאות בפועל. לכותב עשוי להיות עניין אישי במאמר זה, לרבות החזקה ו/או ביצוע עסקה עבור עצמו ו/או עבור אחרים בניירות ערך ו/או במוצרים פיננסיים אחרים הנזכרים במסמך זה. הכותב עשוי להימצא בניגוד עניניים. פאנדר אינה מתחייבת להודיע לקוראים בדרך כלשהי על שינויים כאמור, מראש או בדיעבד. פאנדר לא תהיה אחראית בכל צורה שהיא לנזק או הפסד שיגרמו משימוש במאמר/ראיון זה, אם יגרמו, ואינה מתחייבת כי שימוש במידע זה עשוי ליצור רווחים בידי המשתמש.