לא מה שחשבתם: מה מנהלי ההשקעות חושבים על משה כחלון?

לאחר משא ומתן מתיש של כמעט חודשיים בין מפלגת הליכוד המנצחת הגדולה לבין שאר המפלגות, השבוע הושבעה הממשלה הצרה (61). ניתן לומר כי מבין המפלגות השונות את מירב תשומת הלב הציבורית והתקשורתית מקבל מי שיהיה שר האוצר וככל הנראה הכוכב של הקואליציה הנכנסת - יו"ר מפלגת כולנו משה כחלון. מבחינת תפקידים, מפלגת כולנו קיבלה כמעט את כל מה שביקשה כאשר בנוסף לתיק האוצר, שצורפו אליו השליטה ברשות מקרקעי ישראל (רמ"י) ומנהל התכנון, כחלון יוכל למנות את יושבי הראש של מועצת הארצית לתכנון ובנייה, הוד"לים והות"לים, ועדות תכנון מחוזיות ומרחביות. לצד המאבק בעליית המחירים בשוק הנדל"ן, לאורך הקמפיין התבטא כחלון לא אחת ברצונו לבצע שינוי מהותי בשוק הבנקאי בישראל ובענף הפנסיה.

לדבריו חוסר התחרות בשוק הבנקאות הוא מוטיב מרכזי ביוקר המחיה של האזרח הישראלי. בתוך כך, בחירתו של כחלון למשרד האוצר, התקבלה בפנים צוננות בשוק הבנקאות בישראל, כאשר זה מאיים על מגזר הבנקאות משני כיוונים שונים. מחד הוא מבקש להגדיל את התחרות בשוק האשראי ולהסב בו רפורמה כפי שעשה בשוק הסלולר מאידך, רצונו להוריד את מחירי הנדל"ן בישראל - גם הוא מאיים על הבנקים כאשר אלו מושקעים בתחום באופן משמעותי. מדד הבנקים, ככל הנראה כתגובה לחששות מפעולותיו של כחלון הציג תשואה של כ־7.8% מתחילת השנה (נכון ל-12.5). זוהי תשואת חסר אל מול מדד תל אביב שהציג תשואה של 11.9% מתחילת השנה.

לאור תפקידו של כחלון והצהרותיו - מה היא דעתם של מנהלי ההשקעות לפעולותיו של כחלון? הרי כחלק מהותי מהמגזר הפיננסים והביטוח הם אמורים להיפגע מהכנסת תחרות, מאידך ירידה בפעילות נדל"נית בישראל אמורה להטיב בצורה ניכרת עם שוק ההון בישראל. אף יותר חשוב, שוק ההון מורכב ממנהלי השקעות שעוסקים בתחום יותר מ-20 שנים ובתוך כך ניסיונם מאפשר להם להתייחס אל רפורמטים בכבוד המגיע להם אך גם בחשדנות מסוימת. ודאי כאלו המבטיחים הבטחות גדולות של שינויים מבניים חדים בשוק ההון.

למרות הקרבה שלהם לנושא והאינטרסים המובהקים שלהם, לא שמענו או קראנו התייחסויות משמעותיות מקרב בתי ההשקעות ודאי שלא בתי ההשקעות הגדולים. נדמה כי בשל חוסר הודאות שמושל כרגע בשוק, נציגי בית ההשקעות הגדולים כמו פסגות, מיטב ד"ש ומנורה מבטחים מילאו את פיהם מים.

במאמר זה נסקר את מי שאכן התבטא בעניין. נתחיל עם מנהל ההשקעות של כיוון בני מוזס שטען שהחששות מפני ירידה ברווחי הבנקים המקומיים מוגזמת. לדברי מוזס “כחלון לא יפרק שום בנק. הוא יכול לדבר, אבל בניגוד לחברת סלולר, בנק הוא מוסד שאנשים זקוקים לו. לקוח לא יכול להגיד לבנק, ‘אם לא תוריד לי תעריף מ־70 שקל ל־60 שקל, אני עוזב’. מה האלטרנטיבות? השוק החוץ־בנקאי? הם יוותרו על ריביות רצח כדי להוציא את הרישיון הדרוש ולהתחרות בבנקים? אין שום איום אמיתי על הבנקים".

עוד הוסיף מוזס כי מניות הבנקים בתמחור הנוכחי שלהן הן הזדמנות קנייה* כמו כן תהה מוזס מדוע בתי השקעות רוכשים אג"ח בנקים בריבית של 0.5% ולא את המניות שלהם. לדברי מוזס אם הבנק יפול, מישהו חושב שהוא ישלם את החובות שלו?".**

התייחסות נוספת, משוק ההון לגבי השפעתו של משה כחלון על תחום הבנקאות משוק ההון ניתן היה לקבל מראיון שנערך עם הלמן אלדובי שטענו כי כדאי להתרחק בטווח הקרוב ממניות הבנקים בשל אי הודאות בתחום בשל מיקומו של משה כחלון כשר אוצר, “בעוד (כחלון א.ע.) מכיל במצע המפלגה צעדים שעיקרם הורדת העמלות במערכת הבנקאית, עובדה אשר צפויה לפגוע ברווחיות הבנקים... ניתן להניח כי למרות התמחור הנוח של המערכת הבנקאית בישראל, חוסר הוודאות הרגולטורי ימשיך להעיב על הסקטור בתקופה הקרובה".***

הרפורמה המזוהה ביותר עם משה כחלון הפוליטיקאי וזו שמקנה לו את הפופולאריות לה זכה בקרב הבוחרים היא מהפכת הסלולאר. בתקופת כהונתו כשר התקשורת קידם וביצע את רפורמת הסלולר, עליה הכריז קודמו בתפקיד, אריאל אטיאס‏. הרפורמה כללה מתן רישיונות למפעילי רשתות סלולר וירטואליים ומתן זיכיון לכניסתו של מפעיל סלולרי נוסף. חלק מהאנליסטים אינם ממהרים להשוות בין ענף הסלולר לענף הבנקאות בישראל. בהתייחסות של ליאור קידר מברק קפיטל לנושא ניתן להבין שלשוק עדיף לבחון את המצב מבלי להתייחס לעברו של כחלון, “למרות האיום של כחלון על הבנקים, גם השוק מבין שלא מדובר באותו סדר גודל של רפורמות, ולכן ייקח זמן, אם בכלל, עד שהסקטור ירגיש את ידו של כחלון באוצר" ***

התייחסות נוספת מגיעה מרפי גוזלן הכלכלן הראשי של איביאי שכתב למשקיעים בסקירה הכללית שלו לשוק ההון לאחר תוצאות הבחירות וביקש מהם להישאר רגועים (וההבנה כי סיכויו של משה כחלון להיות שר האוצר הבא הם כמעט מוחלטים):" האפקט המיידי שצפוי ללוות אותנו בשנה הקרובה הוא אפקט כחלון- אפקט מיקרו במהותו, כלומר לחץ משמעותי להישגים בגזרת יוקר המחיה. הענפים שעל הכוונת אינם זניחים כלל וכלל וכוללים את: הדיור, המזון, הפיננסים, התקשורת והאנרגיה. אין ספק שחלק מההתפתחויות הללו כבר מגולמים בשוק אך כאשר ההצעות להגברת התחרות יהיו יותר מוחשיות הלחץ השלילי על המניות והאג"ח בענפים אלו עשוי להתחדש".

לדעת גוזלן, למשקיעים בתחומים המאוימים על ידי כחלון, יש שנה שלמה בה יוכלו להציל את השקעותיהם כאשר “סביר יותר שצעדים להגברת התחרות באופן כללי יורגשו בשנה הראשונה אלא דווקא בשנה השנייה". גוזלן בוחר להצביע על איום אחר על ההשקעות שלכם שקשור באופן עקיף לאפקט כחלון “האיום המדיני בדמות לחץ בינלאומי (לנוכח ממשלה ימנית שאינה מכילה גורמים מתונים התומכים בהידברות עם הפלסטינאים) אינו מתומחר בשלב זה, כך שיש לתת חשיבות גבוהה לדעתנו לרטוריקה מצד הקהילייה העולמית בחודשים הקרובים.****

באקסלנס בית השקעות, אחד מבתי ההשקעות הגדולים בישראל התייחסו באופן נרחב לכוונה של כחלון להשית רפורמות בשוק הבנקאות והסיכון שהאחרון מהווה לענף הבנקאות. ההתייחסות נעשתה דרך מיכה גולדברג, מנהל מחלקת המחקר ואנליסט הבנקים באקסלנס ברוקראז’: “אחרי שיישם בהצלחה רפורמות מרחיקות לכת בשוק הסלולר בישראל כחלון הפך שם נרדף לרפורמטור שאינו חושש להתמודד עם שחקנים מרכזיים בזירה. כך שראוי להתייחס להצהרותיו לבצע רפורמה מקיפה מעורר חשש אצל משקיעים"

אם כי העמדה שנוקט בה גולדברג היא כי ‘מילים לחוד ומעשים לחוד’. כלומר הסיכוי של כחלון לביצוע שינוי של ממש בתחום הבנקאות עומד על אפס, משום שהחוק מוסדר בתחום, “אין ספק שמשה כחלון ביצע רפורמה מוצלחת בענף הסלולר, אבל רפורמות מרחיקות לכת בתחום הבנקאות הרבה יותר מורכבות. ראשית, בניגוד לתחום התקשורת שבו הרגולאטור הוא חלק ממשרד התקשורת והרפורמות הן חלק אינטגרלי מפעילות השר, למשרד האוצר אין השפעה רבה על מערכת הבנקאות, ואין לו כלל שליטה ביחס לרגולציית הבנקים. לפי חוק הבנקאות, הבנקים נתונים לפיקוח בלעדי של בנק ישראל, כאשר גם עצמאותו של בנק ישראל נקבעה בחוק בנק ישראל.

שינוי בתחום שיפוטו של בנק ישראל או לחלופין העברת הרגולציה הבנקאית למשרד האוצר, יתבע חקיקה משמעותית, שלהערכתנו אינה נראית סבירה בעליל. בנק ישראל, באופן מסורתי, מעדיף את יציבות מערכת הבנקאות על פני תחרות, על פניו, קשה לצפות לשינוי משמעותי בנקודת מבטו של הבנק המרכזי בנקודת זמן זו. כמו כן, כדאי לזכור שחלק לא מבוטל מהרפורמות שכחלון הצהיר עליהם כמו פירוק קבוצות בנקאיות וכדומה כבר נוסו בעבר ונכשלו, בעיקר שמשום שאין רווחיות עודפת במגזר הבנקאות.

לדברי גולדברג ההתנכלות לבנקים הינה מיותרת, כאשר יוקר המחייה בישראל נובע בעיקר משוק הנדל"ן ועלויות המזון הגבוהות. “מחקרים בינלאומיים עצמאיים מראים כי שירותי הבנקאות בישראל הם מן הזולים בעולם. לכן אנו מעריכים שכחלון יעדיף להתמקד בעיקר בטיפול בנושאים המרכזיים הנוגעים ליוקר המחיה: הפחתת מחירי המזון ורפורמה בשוק הדיור. מלחמת חפירות מול בנק ישראל, על רפורמות צנועות יחסית בתחום הבנקאות, עם סיכויי הצלחה נמוכים יחסית, ואשר במקרה הטוב יחסכו כמה מאות שקלים למשקי בית לשנה, נראית הרחק מאחור ברשימת הרפורמות של כחלון"

מבין הרפורמות המוצעות על ידי כחלון להגדלת התחרות בשוק הבנקים בישראל, ההצעה להפרדה של חברות כרטיסי האשראי מהבנקים אמורה להיות בעלת ההשפעה המשמעותית ביותר על הבנקים. אם כי גולדברג מצביע על רפורמה קודמת שנעשתה בבנקים ויכולה לחשוף בפנינו את היכולת של הבנקים להתמודד עם שינויים.

הפרדה כפויה של חברות כרטיסי האשראי מהבנקים עשויה להיות בעלת השפעה הגדולה ביותר על הבנקים. פעילות חברות כרטיסי האשראי מהווה כ־30% מסך העמלות של הענף, והם תורמות כ־12% מהרווחים השנתיים של הענף. עם זאת, רפורמה כזו תדרוש מאמץ חקיקתי משמעותי וגם יישום חקיקה כזאת ייקח זמן רב על להשלמתו. כנראה, שגם שלאחר השלמתו, אם וכאשר, לא כל רווחי הפעילות ייעלמו.

גם אם וכאשר רפורמה כזאת תתממש, ניתן אולי להשתמש ברפורמת בכר להעריך כיצד יגיב הענף, הן מבחינת הרווחיות והן מבחינת ביצועי המניות: בשנת 2005 נדרשו הבנקים למכור את קופות הגמל וקרנות הנאמנות שברשותם תוך ארבע שנים. באותו זמן פעילות קופ"ג וקרנות הנאמנות תרמו כ־30% מסך עמלות הענף, ואף תרמו כ־12% לרווחי הענף, בדומה לתרומתן לחברות כרטיסי האשראי היום. בשורה התחתונה. במהלך הדיונים על הרפורמה בשנת 2004 ובמהלך יישומה 2005־2007, חל שיפור משמעותי בתשואה על ההון במערכת, כאשר כמו כן חלה עליה משמעותית תמחור בענף ניתן להעריך בזהירות שגם אם וכאשר יכריחו את הבנקים למכור את השליטה בחברות כרטיסי האשראי שלהם, הרי שעיקר הפגיעה בטווח הקצר תהיה כתוצאה מסנטימנט שלילי".

*בעת פרסום הראיון מדד הבנקים היה בן 1391, בעת כתיבת שורות אלו (12.5.15), מדד הבנקים עומד על 1378

** מתוך כלכליסט 30.4.15

*** מתוך אתר גלובס 15.3.15

****מתוך תגובה לתוצאות הבחירות מאת רפי גוזלן הכלכלן הראשי של IBI בית השקעות