בחקיקה לשילוב אנשים עם מוגבלויות אין די

החקיקה להגדלת מספר העובדים עם מוגבלויות שמועסקים במגזר הציבורי היא ראויה וחשובה ומצטרפת להסכם שנחתם בנושא זה במגזר הפרטי.

 

שני המהלכים תורמים להגדלת המודעות לחשיבות בהעסקת אנשים עם צרכים מיוחדים ויאפשרו לחלק ממאות אלפים שיושבים בבתיהם להצטרף למעגל העבודה. עם זאת, ברור שאין בהם די. יש לזכור שבמרבית הגופים מעסקים מזה שנים באופן טבעי אנשים עם מוגבלויות, כך שהתוספת בפועל תהיה פחותה בהרבה מההערכות. לצורך מימוש היעד הלאומי של הגברת התעסוקה יש לנקוט בשורה של צעדים הן מצד הממשלה והן מצד הציבור.

קהילת האנשים שמתמודדים עם מוגבלות מתחלקת לשלושה חלקים: אלו העצמאיים שכבר עובדים מזה זמן והם "מסודרים". מי שלמרבה הצער זקוקים לליווי צמוד ולא יכולים להשתלב בשוק העבודה החופשי , אלא במרכזי שיקום מוגנים, היא הקבוצה השניה. הקבוצה השלישית היא של מי שיכולים לעבוד בשוק החופשי אך זקוקים לליווי, תמיכה ומקום עבודה מעצים ומכיל.

הקבוצה השלישית היא זו שצריך להתמקד בה בתחום התעסוקה, והעסקים החברתיים יכולים להעניק למי שנכללים בה את הפתרון הנדרש.

 

בעשור האחרון התפתחו בישראל עסקים חברתיים רבים, שמתבססים על עבודת אנשים עם מוגבלויות בשיעור של 80% ואף יותר מכוח האדם. עסקים אלו, שיש לי את הכבוד והסיפוק לנהל אחד מתוכם, מתמודדים בנוסף לכל הקשיים המוכרים של ניהול עסק בישראל גם עם קשיים ייחודיים שעיקרם התמודדות עם דילמות מוסריות, אתגרים אנושיים רבים והכרה בעובדה שמוותרים על רווח לטובת מינוף הרעיון החברתי לשמו הוא קם. אנו מקבלים זאת באהבה. עמיתי ואני במגזר הרביעי ידענו למה אנו נכנסים ועשינו זאת מתוך הכרה בחשיבות השליחויות שאנחנו ממלאים, אבל אנחנו בהחלט מצפים מהציבור לבטא את הערכתו והשתתפותו באמצעות רכישת מוצרים ושירותים חברתיים.

 

המגזר הציבורי יודע לתת ביטוי כלכלי לסדרי עדיפויות לאומיים. במכרזים ממשלתיים וציבוריים מוענקת עדיפות למפעלים וחברות בפריפריה מתוך הכרה בתרומתם לתעסוקה ולביטחון. אולם כפי שהפריפריה מגנה על הגבול הפיזי, עסקים חברתיים מבצרים את החוסן הקהילתי של המדינה וראויים אף הם לקבלת עדיפות.

 

בשלב הראשון יש לקבוע קריטריונים שיגדירו מהו עסק חברתי, ולהימנע מהתהדרות בתואר "עסק חברתי" , מבלי לשלם את המחיר הכרוך בכך.יישום החקיקה החדשה עשוי לגרום למצב שכל חברה שיהיו בה 3-5 אחוז אנשים עם מוגבלויות (מה שקורה באופן טבעי כבר היום בחלק מהחברות) תתהדר בתואר "עסק חברתי". בנוסף, חברות תיווך למיניהם ומעאכרים שמעסיקים אנשים בקבלנות בתשלום לפי תפוקה מכנים עצמם כעסק חברתי, למרות שמהכרות אישית המרחק ביניהם לבין חברתיות והעסקה הוגנת רחוק כמזרח ממערב. אם כולם נהיים "חברתיים", אז עסקים חברתיים אמיתיים יאבדו את הייחוד ומי שרצה להועיל עלול בעצם להזיק.

 

מהו אם כן עסק חברתי בתחום העסקת אנשים עם מוגבלויות?  לטעמי חברה או ארגון שמעל ל-75% מהעובדים הם אנשים עם צרכים מיוחדים ואשר מעסיקים את העובדים על בסיס שכר עם התנאים הסוציאלים המקובלים, על בסיס קבוע לכל אורך השנה ולא בגיוסים זמניים לפי הצורך זכאים לקרוא לעצמם "עסק חברתי". בנוסף הם ידרשו להוכיח שהם עורכים לעובדים פעולות העשרה, הדרכה וגיבוש.