טור דעה >> מה עושים עם האופניים החשמליים?

לא בכדי, האופניים החשמליים תפסו את כותרות העיתונים בשנה האחרונה, רבים העיתונאים, חברי הכנסת לדוש ולמצוא פיתרון מניח את הדעת.מה שבטוח, שחייבים להתקדם תוך כדי תנועה. אנו מרבים להתלונן על הרגולציה אשר מצד אחד מעקבת נושאים, ומצד שני מזגזגת בין רפורמות אשר נתפרו במהירות מדי, ללא חקירת עומק להשלכות.

האופניים החשמליים הם כבר כאן וזו עובדה. הרי אנחנו כישראלים אוהבים חדשנות, וידועים כאוהבים לנסות מוצרים חדשים בכל תחום, ואל לנו להתפלא, שהאופנים החשמליים על סוגיהם תפסו תאוצה ממשית, וכל אזרח כבר רואה בשולי המדרכה והכבישים רוכבים שנוהגים בצורה כזו או אחרת. האם המחוקק יוכל להביא פיתרון באמצעות חוק אשר יחייב ביטוח? אם לשאלה היה נדרשת תשובה מהירה אז בוודאי שניתן להגיד כן. המחוקק יכול להפוך את האופניים בהגדרתו החוקית לכלי רכב, ובשל היותו כלי רכב, יידרש ברישוי שנתי, בביטוח חובה על פי חוק הפלת“ד וכל היוצא בזה. האם הציבור יוכל לעמוד בכך? זו כבר שאלה שתשובה עליה תהיה מורכבת יותר ומאד ספקולטיבית. הרי הציבור מחפש פיתרון נח, לא יקר, יעיל, שיאפשר לו גם להגיע פיסית לכל מקום בצורה מהירה (שלא נאמר לצערנו לפעמים מהיר מדי).

זו העובדה, זה רצון הציבור. הפיכת האופניים החשמליים לכלי תחבורה בוודאי תעלה תהיה האם כלכלי יהיה לרכוש כלי תחבורה זה, כי מלבד עלויות הכלי עצמו, יתווספו לו עלויות תהליך הרישוי השנתי, הרישיון עצמו, וכמובן גם ביטוח החובה. נכון כי פיתרון החלת ביטוח החובה על האופנים החשמליים ייתן מענה הולם רחב בהיקפו הן לרוכב והן לפוגע, אך החשש כי תהליך הפיכת האופניים לכלי רכב על פי החוק, יבטל את הכדאיות באחזקת אופנים חשמליים מבחינה כלכלית. אז מה כן? הציבור זקוק למוצר, אפילו מוצר חלקי בגבולות אחריות מוגבלים, או אפילו במוצר עם השתתפות עצמית והגבלות מסוימות. הציבור זקוק לו, גם אם הציבור עוד לא מפנים, ענף הביטוח חייב להפנים. בשנות התשעים כאשר החלו האזרחים לרכוש רדיו דיסק למכוניות (במקום רדיו טייפ) .

הסוף הרי ידוע, הציבור רכש בהמוניו רדיו דיסקים בחנויות או מחו“ל, ולבסוף יצאו החברות עם מוצר מוגבל, ולאחריו התפתח ענף שלם לאביזרי שמע ברכב, וכיום זה נשמע היסטוריה. בהקבלה לאופנים החשמליים, הציבור ימשיך לרכוש את המוצר, ועל חברות הביטוח להביא את הפיתרון הביטוחי הנכון, לא המחוקק, לא המפקח על הביטוח, כי אם החברות עצמן.בלשכת סוכני הביטוח פנינו לחברות השונות במסר ברור כי הם הגופים היחידים במדינה שקיבלו רישיון לייצר מוצרי ביטוח, ולכן עליהן מוטלת האחריות להביא מוצר כזה לשוק. יש חברות שטענו כי אין הן מתכוונות לעשות דבר בנושא ומחזירות את הכדור למחוקק, שגם הוא עדין רחוק מלמצוא פיתרון אמיתי. לשמחתנו יש חברות )בעיקר החברות הקטנות( אשר מבינות את האתגר שעומד בפני השוק ומתחילות לעשות צעדים כאלה ואחרים למציאת פיתרון.

פיתרון ביטוחי הוא בר השגה, נכון המוצר לא יהיה מושלם, אבל צריך להתחיל מאיפשהו. מוצר שיכסה את אחריות הרוכב או הרוכבים באחריות צד ג‘ גוף ורכוש, כהרחבה לפוליסת הדירה או כפוליסה עצמאית. או מוצר שיכסה בתאונות אישיות רוכב עצמו, וכן את צד הג‘ אשר יפגע, והמוצר יהיה לכל רוכב, ולא צמוד לכלי עצמו, או כמובן מוצר ייחודי אשר יכסה את כל הרכיבים שעלולים להיפגע בפוליסה אחת. האקטוארים בטח נאנחים כרגע וטוענים כי קל לכתוב את הדברים בכתבה לעיתון אבל הרבה יותר קשה לתמחר את המוצר שאין עליו הרבה ידיעה. נכון, הרבה יותר פשוט לתמחר מוצר שהכל ידוע עליו, 

כאן יכול המחוקק והרגולטור לעזור בנתונים שיקבל מבתי החולים או קופות החולים, וכן ממשרד הכלכלה על כמות האופנים החשמליים אשר יובאו לארץ, וכן, צריך גם לקחת החלטות שאולי הם יותר בעולם האי ודאות, אבל הרי בשביל זה החברות קיבלו רישיון, לתמחר את הסיכון לאנשים, ואפשר להתחיל ממוצר בסיסי, ובהמשך לשפרו. רק כך נצליח להביא בשורה לאזרחים, נתחיל ונתקדם תוך כדי תנועה, או ליתר דיוק, רכיבה ממונעת. 

אריאל מונין יו"ר הועדה לביטוח כללי, לשכת סוכני ביטוח