עמי גינזבורג- דה מרקר
11/10/2007
אוגוסט היה חודש רע למשקיעים בבורסה. בין סוף יולי לאמצע אוגוסט נפלו מדדי המניות בישראל ובעולם בשיעור ממוצע של 10%-15%. משקיעים רבים בישראל נתפסו לבהלה, והיקף הפדיונות שנרשם בקרנות הנאמנות הישראליות נאמד באוגוסט בכ-12 מיליארד שקל - כ-10% מהיקף הנכסים שמנוהל בקרנות.
בקושי חודש וחצי חלף מאז - וההבדל גדול. מדדי המניות המובילים בישראל זינקו בתוך חודש בכ-12% בממוצע. שלשום חלף מדד ת"א 25 על פני השיא הקודם שקבע ביולי.
לא רק תל אביב רשמה שיאים. שיאים חדשים נרשמו גם בוול סטריט, באסיה, באירופה ובדרום אמריקה. נכון לתחילת השבוע הזה, העולם הפיננסי כמעט שכח את המשבר של הקיץ בשוקי ההון.
העולם אולי שכח, אבל המשקיעים הישראלים - שפדו בבהלה 12 מיליארד שקל - צריכים דווקא לזכור היטב את הלקח ולא לשכוח. התשואה שהפסידו בששת השבועות האחרונים שקולה לתשואה השנתית הממוצעת ששוקי המניות נוטים להשיג לאורך זמן.
לפני כחצי שנה פירסמנו ב-TheMarker כתבה שהראתה כי גם בשוק מניות שעולה לאורך זמן, רבים מהמשקיעים דווקא מפסידים כסף ("להפסיד בשוק עולה", מירב ארלוזורוב, 1.5.07). הסיבה היא חוסר הסבלנות, הפחד והנטייה להיכנס לשוק לקראת השיא - ולברוח ממנו במהירות בתקופות של משבר. הסיפור הזה חזר על עצמו שוב באוגוסט האחרון: מי שברח, הפסיד את התשואה הפנטסטית של ספטמבר.
חוסר סבלנות ונקיטת פעולה שמבוססת על פחד היא טעות קריטית שגורמת למשקיעים מהציבור להפסיד כסף בבורסה, אבל זו אינה הטעות היחידה. ישנן עוד כמה טעויות שהמשקיעים בקרנות נוטים לחזור עליהן. עם קצת יותר ידע וניסיון, ניתן להימנע מהן ולשפר באופן דרמטי את הביצועים.
5 טעויות נפוצות של משקיעים בקרנות
1. אי-התאמה של הקרן לצורכי המשקיע
אחת הטעויות הנפוצות של המשקיעים בקרנות היא בחירה בקרן שלא מתאימה לצורכיהם. הטעות הזו מתחילה כשהמשקיע אינו מגדיר את רצונותיו וצרכיו.
ההגדרה החשובה ביותר היא "מתי?" - המשקיע (או החוסך) צריך לשאול את עצמו: "מתי ארצה להשתמש בכסף הזה?". הגדרה זו תכריע באיזה אפיק לשים את הכסף, או לפחות את רובו - באג"ח או במניות.
הבחירה בין אג"ח למניות חשובה ביותר. היא חשובה יותר מאשר בחירת מנהל הקרן והקרן הספציפית.
כלל האצבע אומר שככל שהכסף יכול להמתין זמן רב יותר, כדאי יהיה להשקיע חלק גדול יותר ממנו במניות. ככל שתקופת ההשקעה ארוכה יותר, כך גדל הסיכוי שההשקעה במניות תניב תשואה גבוהה יותר לעומת השקעה באג"ח ובפיקדונות (ראו גרף).
ואולם אם הכסף נחוץ לשימוש בתוך שנה או שנתיים, רצוי מאוד לא להשקיע אותו במניות. בהשקעה לטווח קצר המטרה העיקרית היא לשמור על הכסף מפני שחיקה אינפלציונית. זה חשוב יותר מאשר להשיג עוד אחוז או שניים של תשואה.
מלבד התאמה לצרכים, כל משקיע צריך להתאים את הקרן לאופי שלו. ישנם משקיעים שלא מסוגלים לספוג תקופות של ירידות, גם בהשקעה לטווח ארוך. משקיעים כאלו, שנהוג לכנותם "שונאי סיכון", לא מסוגלים, מבחינה נפשית, לשים כסף באפיקים שיכולים לרדת.
מתי משקיעים כאלו בכל זאת משקיעים במניות? בעתות של גיאות כמובן. אז הם מתפתים להיכנס להשקעה בקרן מנייתית, רק כדי לברוח ממנה בבהלה כאשר כיוון השוק משתנה לפתע. משקיעים כאלו הם החומר שממנו עשויים פדיונות הענק של אוגוסט.
2. בדיקה יומיומית של מחיר הקרן
משקיעים רבים נוטים לבדוק את מחיר הקרן שקנו מדי יום. הבדיקה עצמה אינה חטא גדול. הבעיה מתחילה כאשר הבדיקה היומיומית, בעיקר של קרן נאמנות מנייתית, מובילה לפעולה. לעתים קרובות זו תהיה פעולה שגויה שנוגדת את ההגדרה הראשונית של ההשקעה.
כאשר שוק המניות עולה - הכל בסדר. הקרן עולה, המשקיע מרוצה ובכל יום נדמה לו שהוא קצת יותר עשיר. אבל אז מגיעה תקופה של ירידה. היא תמיד מגיעה. חוסכים רבים מתקשים לראות את שווי הקרן שלהם מצטמק מדי יום ומאבד 5% בשבועיים. פתאום נדמה להם שמשהו במנגנון יצירת העושר שלהם התקלקל.
ואם הקרן נופלת ב-10% או 15% בתוך שלושה שבועות, כפי שקרה לקרנות מנייתיות רבות במהלך אוגוסט, אז המנגנון לא רק התקלקל, אלא ממש "נשבר". זה הרגע שבו גם המשקיע נשבר, מוכר את הקרן וחוזר למזומן.
אם ידכם על ההדק קלה, היזהרו מבדיקה יומיומית של שווי הקרן. מרגע שהוגדרו הטווח והמטרות והכסף הושקע, אין צורך לעשות הרבה. צריך לתת לזמן לעשות את שלו ולתת לכסף - ולמנהל הקרן - לעבוד. תשואה, גם בשוק המניות וגם בשוק האג"ח, אינה מושגת ביום או בחודש אחד.
3. קפיצה אל הקרן המנצחת של השנה
מנהל ההשקעות הגדול בעולם, וורן באפט, נמנע בעקביות מהשקעה במניות טכנולוגיה. הוא עצמו אומר: "אני לא מבין בזה".
בתקופת הבום הטכנולוגי של סוף שנות ה-90, התשואות שהציג באפט היו נחותות מהתשואות של מנהלי השקעות רבים אחרים, בעיקר צעירים שנתפסו כמומחים למניות טכנולוגיה. ההערכה אל באפט שבה ועלתה רק לאחר שבועת הטכנולוגיה התפוצצה, כאשר התברר שניסיון וחכמה שנצברה על פני הרבה שנים חשובים יותר מרכיבה על אופנות חולפות.
הסיפור הזה מדגים עיקרון פשוט - גם מנהל ההשקעות הטוב בעולם לא יכול להציג בכל שנה תשואה עודפת על השוק או על מנהלים אחרים. ישנן שנים שבהן השוק פשוט הולך נגד המנהלים הטובים. זה יכול לקרות מכיוון שהשוק מציית לפתע לכללים לא הגיוניים, מכיוון שחלק מהקרנות נהנות מאופנות קצרות טווח, או מכיוון שגם מנהלים טובים עושים טעויות, כמו כל בני האדם.
בדיוק מסיבה זו, לדירוגי התשואות של קרנות הנאמנות - בעיקר כאלו שנעשים לטווח קצר - יש משמעות מוגבלת למדי. כל מנהל קרנות אוהב להיות במקום הראשון כמובן, אבל הימצאות במקום הראשון בשנה בודדת יכולה להיות גם תוצאה של מזל. היא לא בהכרח מבטיחה תשואות טובות גם בשנים הבאות.
לכן, בחירה של קרן נאמנות שמובילה בשנה אחת עלולה להתגלות כבחירה גרועה. אם הדבר אפשרי, עדיף לבחון תשואה של קרן על פני טווח ארוך של כמה שנים. זה יגביר את סיכויי ההצלחה בבחירה. מנהל קרנות שמציג ביצועים מעל לממוצע לאורך זמן הוא בחירה טובה מספיק. אין צורך לבחור תמיד את הכוכב התורן של השנה.
