עודד קטש בקוצ`ינג ליועצי ההשקעות "אני חושב שלגברים יש יותר מחויבות להביא כסף, היום. אני הייתי מעדיף שהיה ההיפך."

"אם הייתי גדל בארצות הברית, לא הייתי הופך להיות השחקן של הקבוצה הטובה ביותר של ארצות הברית. אם היה מתמזל מזלי, אולי הייתי נכנס לNBA, וגם אז לאיזו קבוצה שבטח אתם לא הייתם שומעים עלי. האם זה היה הופך אותי לפחות ווינר בעיניכם? אנחנו לא תמיד יודעים", אומר עודד קטש. בכנס היועצים של דה מרקר דיבר קטש על חוויותיו כשחקן כדורסל, על העול הרובץ עליו, ההחלטות שלקח וכיצד קידמו אותו בחייו. בהמשך ההרצאה השווה קטש את עבודת יועצי ההשקעות לעבודתו של שחקן כדורסל ונתן טיפים להתנהלות בריאה, לקיחת אחריות, והגעה לתוצאות. לפניכם חלקים נבחרים מהרצאתו של קטש.

"הרבה יותר מסוכן להיות למעלה מאשר למטה"

כשאתה גדל ואתה חווה ימי חמישי ב`יד אליהו` וימים שכל המדינה רואה ואז אתה מתעורר בבוקר, מתעורר לעיתון לכל החוויות, ואז ממליכים אותך למלך או שמורידים אותך למטה, אלה חוויות מאד מאד קשות. אם היה לנו זמן הייתי משתף אתכם בחוויות האלה שמאד מבלבלות, דרך אגב, הרבה יותר מסוכן להיות למעלה מאשר להיות למטה, אבל עם הזמן, אתה לומד שיש גם מעבר כי לחיות מחמישי לחמישי זה לא ריאלי. איך אני הופך את עצמי לשחקן הרבה יותר טוב? אם אני אהיה תלוי בחממה הזו שמלטפים ומטפחים ואומרים לך כמה אתה מקסים ונפלא זה לא מה שיהפוך אותי ליותר טוב. אחד המהלכים שאני הכי גאה בהם, הוא עזיבת החממה של תל אביב והמעבר ליוון – בתהליך זה צמחתי גם כבן-אדם וגם כשחקן. 

איך מורידים מעלינו את המשקולות?

מה שאני אומר הוא שכל אחד מאיתנו, בעולם הקטן שלו, גם בחיים האישיים ובטח בעבודה, לכל אחד יש עליו איזשהו עול. קודם כל, עול של החברה- יש מוסכמות. אתה צריך להצליח. לגברים זה הרבה יותר מסוכן מלנשים - אני חושב שלגברים יש יותר מחויבות להביא כסף, היום. אני הייתי מעדיף שהיה ההיפך- בכיף תיקחו את האחריות הזו. אנחנו חיים תחת תבניות ומוסכמות. יש עלינו משקולות. משקולות כאלה, אולי בשבילכם הן משקולות קטנות.

עודד קטש וידידה-על מי העול להביא כסף הביתה?      צילם אבשלום ששוני בלעדי לפאנדר

לכל אחד מאיתנו, גם בחיים האישיים ובטח בעבודה, יש איזשהו עול. אנחנו חיים תחת תבניות ומוסכמות. יש עלינו משקולות. לכל אחד יש את בעל-הבית שלו, את המשפחה שמחכה לו בבית, אני מתמודד עם שחקנים צעירים שיש להם הורים שמחיצים אותם. אחד חושב על הכותרת בעיתון. יש אנשים שכל-כך רוצים להצליח שהם בעצמם מקור הלחץ.

בתור שחקן כדור-סל, אני יכול לספר לכם חוויה חזקה שהייתה לי: היה לנו משחק של מכבי תל-אביב בטורקיה והייתי בתקופה לא טובה. הייתי בן תשע-עשרה, לא ידעתי את מה שאני יודע היום. הגיע מצב במשחק שהרגשתי שהכדור שוקל עשרה קילו בערך. חוסר תפקוד טוטאלי. דרך אגב, מהיום למחרת נפגשתי עם הפסיכולוג-ספורט שלי למשך חמש השנים הבאות. אבל זו הייתה לקיחת אחריות שלי מתוך המאורע הקשה הזה. בדרך כלל המאורעות הקשים הם שעושים לנו את הזעזועים בחיים.

יש לא מעט שחקנים שרועדים ומפחדים ולוחצות עליהם משקולות. אז איך מצליחים להוריד את המשקולות האלה מהגב שלנו? קודם כל, צריך להתנתק ממי שעליו אנחנו חושבים. הקהל הוא אולי הדבר שאנחנו הכי רוצים לרצות. אז אנחנו צריכים לנתק אותו. אנחנו גם רוצים להצליח בעצמנו, אבל אסור לנו לחשוב על ההצלחה הזו באותו הרגע. מה הופך אותנו באמת להיות מצוינים? הרבה אחריות אישית. אז איך עושים את זה? אם אני אעמוד על קו עונשין ברגע המכריע, ואחשוב על הדברים הנכונים זה יכניס אותי לריכוז מסוים, יאפשר לתפקד לי ברמה הטובה ביותר ומן הסתם, ברוב הסיכויים, אני אצליח.

"יועצי השקעות, תחזירו לעצמכם את היכולת!"

יועצי השקעות, אני חושב שגם בעולם שלכם, יש עליכם כמה משקולות: זה יכול להיות המנהלים והלקוחות, כל אלה לפעמים מקשים עליכם לתפקד. תחזירו לעצמכם את היכולת! רק אתם, בסופו של יום, יודעים אם הייתם מקצועיים מספיק אם הכנתם את עצמכם כמו שצריך, אם הגעתם עייפים לעבודה ולא מרוכזים, אם לקחתם סיכונים מיותרים ולא עבדתם לפי הכללים, ברגע שתיקחו את האחריות עליכם, לא מתוך זלזול ללקוח אלא ההיפך, מתוך כבוד. לפעמים לקבל את הפידבק הנכון, לשאול את השאלה הנכונה תצליחו להיפטר מהמשקולות.

לדעת לנטרל רעשים, זה אחד הדברים שמלמדים שחקני כדור-סל והופכים את השחקנים מטובים למצוינים. נטרול רעשים, תפקוד תחת לחץ, וכל זה תוך כדי כבוד-  במקרה שלכם זה כבוד ללקוחות. ללקוח הכי נחמד  והכי אדיש לכסף שלו, מגיעה אותה מקצועיות כמו ללקוח הכי לחוץ. כל הלקוחות זכאים לאותה רמת שירות. אז איך אנחנו מנטרלים רעשים?

האם קיבלתם פעם שתי החלטות שגויות או לא מוצלחות ברצף בעבודה שלכם?

האם אתם יכולים להיות כנים ולהגיד שאת השלישית אתם תיקחו באותה מקצועיות וללא לחץ. עם יד על הלב, לא רק בעבודה אלא גם בחיים, אחרי שתי החלטות שקיבלתם שמעט חורגות מן ההחלטות היום-יומיות שלכם והן לא הצליחו, האם תהיו מסוגלים לקבל את השלישית?

סערת רגשות במשחק הגדול נגד מכבי תל אביב

סיפרתי על החוויה הטראומטית, שהייתה לי בגיל 19. כמה שנים אחרי-כן יצא לי לשחק נגד מכבי תל אביב בגמר יורו-ליג, גמר גביע אירופה, וזה היה החלום הכי גדול שלי בתור ילד. ודווקא ככה יצא לשחק נגד מכבי. אתם רק יכולים לתאר איזה מהפך נפש זה היה ובאיזו סערת רגשות הייתי. מצד אחד, לא ידעתי איך האוהדים של מכבי יגיבו והיו המון השפעות ולא ידעתי איך בארץ יקבלו אותי, לא ידעתי איך הקהל של מכבי יקבל אותי. ומצד שני, אני לא יודע אם אתם מכירים קהל יווני- הקהל היווני, היו לו מחשבות אולי אני "אמכור" את המשחק למכבי. לא היה לי נמל לעגון בו. לא עם האוהדים האלה ולא עם אלה.

מעבר לזה, אלה החברים שלי, שחקנים שעד לא מזמן ניסיתי להגיע איתם למעמד הזה. הייתי בסערת רגשות מטורפת. אחרי שבחצי גמר ראשון ניצחנו, לא דיברתי עם אף אחד במשך כל היומיים האלה, שבין החצי גמר לגמר. לא האמנתי שבכלל אוכל לעמוד על המגרש. המאמן שלי אז, שהיה מאד חכם, לא התעקש ולא דיבר איתי, לא הסיח את דעתי. אקצר ואגיד שהמשחק הסתיים בזה שניצחנו את מכבי תל-אביב. הייתי מאד רוצה שיחשבו שהייתי ווינר במה שעשיתי, כי אני חושב שאם ממשיכים לעשות את הדברים הנכונים. אם לא הייתי לוקח את הגביע הזה, הייתי לוקח את הגביע הבא או את הבא אחריו. הרימו אותי על הכתפיים, אבל מבחינתי הניצחון הגדול היה לעמוד מול האתגר הגדול ביותר בחיים שלי. הצלחתי לעלות ולתפקד. מעבר לזריקה נכנסה או לא נכנסה. הצלחתי להביא את עצמי למצב של לקחת אחריות.

מאד קל להתמוטט ולהגיד "המשחק הזה גדול עלי". אפשר למצוא הרבה סיבות. לקחת אחריות מתוך מחויבות גדולה לעצמך. זה סוג של פרפקציוניזם כזה, ברמה מסוימת, אבל להחזיר לעצמנו את המחויבות ולהוריד מעצמנו את כל המשקולות שמאד מכבידות עלינו ומקשות עלינו לעשות הרבה מאד דברים בחיים שלנו שאנחנו רוצים להגיע אליהם ואז אנחנו נוכל להופיע טוב יותר.
 
מיהו ווינר?

כשאני שואל את השאלה- מיהו ווינר? עולים לי שמות. בהקשר ההפוך זה תמיד שמעון פרס, כי הוא עכשיו בעיני כולם לוזר. אבל אני לא חושב שבאמת יודעים את זה. בעיניי ווינר זה מי שצריך לשאול אותו כי בסופו של יום רק אנחנו יודעים אם אנחנו מצליחים או מפסידים.אני לא בטוח ששמעון פרס, אם היה משנה משהו בדברים שהוא אומר היה נבחר לראש ממשלה והיה מרגיש עם זה טוב בסופו של יום- אני לא יודע. 

 צילם אבשלום ששוני בלעדי לפאנדר

אני יודע שהיו לי כמה הצלחות, שקלעתי כמה פעמים אחרי שרעדו לי הידיים. קיבלתי החלטות נוראיות, הרימו אותי על הכתפיים אבל לא הלכתי הביתה בהרגשה של ווינר. אני חושב שהווינרים הגדולים הם אנשים שידעו לקחת את ההחלטה הבאה תוך אמונה ביכולת שלהם קודם כל, בעקבות לגעת איפה טעיתי, איפה אני יכול לתקן או לשפר, כל הזמן שיהיה לכם משוב. דרך אגב, משוב אחרי משהו חיובי יותר חשוב מאשר משוב שקורה לכם משהו שלילי. כשלא הולך לנו אנחנו בד"כ יודעים למה. תזכרו את הרגעים שאתם כן מצליחים. כל מהלך שאתם עושים, כשאתם לוחצים על enter במחשב תזכרו שצריך לבוא משוב. גם כשחקן כדור סל,  וגם כמאמן שצריך לנהל את המשחק, אני צריך לעשות check-list, הדברים האלה יחזירו לכם את האחריות.
 

ההרצאה התקיימה בכנס היועצים של דה מרקר.

הנתונים, המידע, הדעות והתחזיות המתפרסמות באתר זה מסופקים כשרות לגולשים. אין לראות בהם המלצה או תחליף לשיקול דעתו העצמאי של הקורא, או הצעה או  או שיווק השקעות – בין באופן כללי ובין בהתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל קורא – לרכישה ו/או ביצוע השקעות ו/או פעולות או עסקאות כלשהן. במידע עלולות ליפול טעויות ועשויים לחול בו שינויי שוק ושינויים אחרים. כמו כן עלולות להתגלות סטיות בין התחזיות המובאות בסקירה זו לתוצאות בפועל. פאנדר אינה מתחייבת להודיע לקוראים בדרך כלשהי על שינויים כאמור, מראש או בדיעבד. פאנדר לא תהיה אחראית בכל צורה שהיא לנזק או הפסד שיגרמו משימוש במאמר/ראיון זה, אם יגרמו, ואינה מתחייבת כי שימוש במידע זה עשוי ליצור רווחים בידי המשתמש.