מגזין FUNDER >> ראיון עם יניב פגוט - אופטימי אבל זהיר

 

יניב פגוט (46), האסטרטג הראשי של בית ההשקעות איילון, קרוב לעשרים שנה בשוק ההון. לדבריו, כמו שכל שנה של כלב היא שבע שנים של בנאדם, ככה גם בשוק ההון, ובטח בשוק המקומי, כל שנה בשוק ההון היא כמו שבע שנים של קריירה רגילה, מבחינת האינטנסיביות של הפעילות. למרות שהוא אומר שהוא אוהב מאוד להיות בעולם הזה, ועוסק בו בהנאה שלמה. מה גם ש"שוק ההון, יש בו המון מהחיים, והמון תובנות שאפשר לקחת איתך גם לעולמות אחרים." השיחה עם יניב, כמי שכבר הרבה זמן בשוק ההון, רצה כל הזמן, ממקום למקום, ובכל נקודה יש ליניב מה להגיד, ולתרום מהפרספקטיבה שלו על הדברים, כך שצפוי לקוראים ראיון בהחלט מרתק, עם המון תובנות על העולם הפיננסי בכלל, והשווקים בפרט.

 

כשהוא לא בשוק, יניב חובב כדורגל מושבע, אוהד מכבי חיפה, בשל העובדה שבמקור הוא מקרית חיים. היום הוא גר ליד גוש תל מונד. הוא גם שומע פודקאסטים, וקורא הרבה היסטוריה. בזמן האחרון גם עושה ספורט, בעיקר ריצה. יש ליניב גם חמישה ילדים, כך שהרבה זמן פנוי מעבר לזה אין לו. וגם חברים, משתדל כמה שאפשר.

 

בהיסטוריה שלו, יניב הגיע לשוק ההון בשיא בועת הדוט.קום, היישר מתואר שני בטכניון, לחברה המרכזית להשקעות, שהיתה תחת מגדל. לדבריו, באותה תקופה מי שהגיע מרקע טכנולוגי, מיד גויס למקצועות של אנליזה לחברות טכנולוגיה. בין 2004־2006 היה סמנכ"ל השקעות במגדל שוקי הון. לאחר מכן עבר לפריזמה. ניהל את מותג פריזמה אקספרט, שאמור היה להקים קרנות מאפס, ולא לנהל את הקרנות שנרכשו מגופים קיימים – פקן ולהק.

 

לדבריו, “אחרי שפריזמה נגמרה במרץ 2009, היתה לי הצעה להמשיך באקסלנס, את מותג פריזמה אקספרט, שבסך הכל היה מותג חזק שעבד טוב, והתוצאות של הקרנות היו טובות, כולל קרן אג"ח שהרוויחה כסף ב־2008. אחרי התלבטות החלטתי לנסות להקים בית השקעות עצמאי, יחד עם אייל חיים, הקימו בית השקעות שניהלו קרנות נאמנות, וניהול תיקים. אחרי שנה של עבודה, הגיעה הצעה מאיילון למכור את הפעילות, ולהשתלב בקבוצת איילון, והפכתי לאסטרטג הראשי של הקבוצה, בית ההשקעות ניהל בזמנו את הכסף ארוך הטווח של קבוצת איילון. זה היה ב־2011. מאז אני באיילון. לפני כמעט שנה, נעם ברוורמן, רכש את החברה, הפך לבעלים מלא של החברה. לי עדין יש תפקידים בקבוצת איילון ביטוח, כחבר ועדת השקעות בנוסטרו של חברת הביטוח."

 

פריזמה אקספרט היתה לדבריו, “גוף ייחודי, שהקים שורה של קרנות מאוד חדשניות לתקופה, מוצרים חדשניים, ש"הביאו ביצועים יפים מאוד, אבל לא גייסו באמת כסף".

 

אפשר להגיד ששוק ההון לא ממש מתגמל על חדשנות, עיקר הכסף הולך לקרנות המיינסטרים קרנות ה־90/10, או אג"ח כללי

 

“אפשר להגיד שזה נכון. אם מסתכלים על הדברים בטווחים של שנתיים־שלוש, אפשר להגיד שהעולם קפוא, אבל כשמדלגים עשר שנים קדימה, נניח בין התקופה ההיא, 2007־8, לעומת היום, 2019, אפשר לראות שינויים משמעותיים."

 

תן לי דוגמא לשינויים שאתה רואה

 

“כשהתחלתי לנהל כסף, רוב התיקים שפתחנו היו תיקים ללא מניות. התשואות באג"חים הספיקו. הרוב היה באג"ח ממשלתי, כ־20%, מטבע חוץ. זה היה הרכב התיק הסולידי של הציבור. תסתכל היום איך נראה תיק סולידי של הציבור, הוא אולי עדין 90/10, אבל הוא שונה בתכלית. יש בו

30־40% אג"ח קונצרני, יש בין 10־20% מניות, השאר ממשלתי, וקצת מט"ח אם בכלל. זה עולם שונה לגמרי מבחינת פרופיל ההשקעות של מה שנקרא היום תיק סולידי. אז זה היה נחשב לתיק הרפתקני."

 

מה שהוביל לזה זה המגמות בשוק, בעיקר שער הריבית

 

“היו שורה של וקטורים שהובילו את זה. נכון שעולם ריביות האפס הוביל את זה, אבל לצד זה קרו לא מעט תהליכים מרכזיים.

 

אחד מהתהליכים היה התפתחות שוק האג"ח הקונצרני, שעד לפני עשר שנים לא היה מפותח, והיווה מרכיב שולי מתיקי ההשקעות.

 

הדבר השני והמשמעותי, זה ועדת בכר. התימרוץ לעשות תשואות ללקוח, כי היצרן חי מדמי ניהול, ואם לא תהיה טוב, מישהו אחר ייקח את הכסף וינהל אותו. כשהעולם נוהל על־ידי פקן, להק, פסגות ופיא, הבנקים ידעו שהם מחזיקים חלק גדול מהמערכת, והעולם התנהל בצורה שונה לחלוטין.

 

הגורם הנוסף הוא הציבור שהתבגר מבחינת צרכנות ופיננסית והבנת העולם הפיננסי. יש עדין הרבה מה לעשות, אבל יש מודעות גדולה הרבה יותר בציבור. קח אתרים כמו פאנדר כגורם שמסייע לציבור להבין יותר.

 

גורם נוסף זה הרגולציה שהשתנתה מקצה לקצה. נסגרו המון פרצות בעולם הזה, ששיפרו את המוצר, והיום הוא הרבה יותר טוב ונקי. מבינים היום את היתרון של תעשיית הקרנות לציבור הרחב.

 

קרו דברים מדהימים במהלך השנים, כך שהמוצר הזה שאתה קורא לו 90/10 שינה את פניו בצורה שלא תיאמן. מה שהציבור החזיק אז, ומה שהוא מחזיק היום, כולל נדל"ן, אלטרנטיבי וכיו"ב, זה לא אותו תיק."

 

כמי שנמצא בעולם הזה מספיק זמן, ומסתובב גם במערכי הייעוץ של הבנקים, מה אתה חושב על מערכי הייעוץ בבנקים?

 

“אני חושב שיש כאן שתי תופעות, האחת מובהקת, השנייה מדהימה. אנחנו רואים השבחה משמעותית של היועצים. נוטים לזלזל ביועץ, עיקר מבחוץ, ומה שנקרא מומחים מטעם עצמם, וכל אלה לא מכירים את האבולוציה, את השינוי שעובר על מערכי הייעוץ, ואת האתגרים שאיתם מתמודד היועץ עצמו.

 

מערכי הייעוץ הרבה יותר צעירים משהיו פעם, אני מציין זאת כעובדה, לא שאני רואה בגיל משהו שלילי, לזה נוסיף את האקדמיזציה של מערכי הייעוץ, וגם המערכות התומכות של מערכי הייעוץ שהשתפרו במהלך השנים, מביאים את הייעוץ למקום מקצועי הרבה יותר. הדברים לא מושלמים, אבל אני עוקב כל הזמן אחרי עולם קרנות הנאמנות, ובוחן את המודלים, ואיך הדברים משתנים, ואני רואה בהחלט התקדמות, והתפתחות של מערכי הייעוץ.

 

התופעה השנייה היא צמצום מערכי הייעוץ. זה משהו קצת אבסורדי, כי יש הרבה יותר כסף, וכמות היועצים פחתה. זה פועל יוצא של ירידה בעמלות, שחיקה ברווחיות של המערכת. יש כאן סיבה ותוצאה, תמיד צועקים יוקר מחיה, ולא תמיד שמים לב למה שזה יוצר, זו רק דוגמא אחת לכך. הטכנולוגיה אמנם משפרת את הייעוץ, אבל היא עדין לא נותנת פתרון בשל ומלא לטיפול בכספים של הציבור."

 

רואים כל הזמן עליה ברף המינימום לקבלת ייעוץ השקעות

 

“הבנק לא ערוך לתת ייעוץ לכסף הקטן. מי שיש לו כמה עשרות אלפי שקלים, זה אולי כל כספו עלי אדמות, אבל הבנק לא ערוך לתת ייעוץ לסכומים כאלו. אין מודל עסקי שבנוי לטפל בסכומים כאלה. יש מחשבות ומוצרים שנועדו לטפל בזה, אבל אם היית שואל אותי, לפני עשר שנים, כשהיו כמעט פי-2 יועצים במערכת, מה יהיה גודל מערכי הייעוץ, כשהיקף הנכסים יגדל פי-2, הייתי אומר לך לפחות כמו היום, ואף מעבר לזה. זה לא המצב היום. גם כתוצאה מטכנולוגיה, אבל עדין, אי אפשר להגיד שבישראל יש פתרון מלא להיקף הכסף הזה. אולי בעתיד."

 

בוא נדבר קצת על השווקים, איך אתה רואה את הדברים, גורמי סיכון עיקריים

 

“אם חוזרים רגע לדצמבר, שאז חשבו שהינה המשבר מגיע, והולכים למיתון עולמי. אנחנו היום בתמונת ראי לתמונה שהיתה. אם אז, הפד העלה ריבית כל רבעון, ודיבר חזק, על כלכלה צומחת, ומלחמת הסחר בין ארה"ב לסין, עשתה רושם אצל רבים וטובים כאילו הולכת להתפתח למלחמת סחר בעצימות מלאה, הגיעו החודשים ינואר-פברואר, הפד עשה פליק-פלאק לאחור, שינה לגמרי את טון הדיבור שלו. הוא הבטיח שלא יעלה ריבית השנה. השוק מתמחר עכשיו כבר הורדת ריבית, שלדעתי זה תמחור שמנותק מהמאקרו – יש בשוק מעל 50% סיכוי להורדת ריבית עד סוף השנה, והמשך הורדת ריבית בשנה הבאה. כלומר היפוך של 180 מעלות. הלחץ של העלאת הריבית, התהפך לתמחור של הורדת ריבית."

 

אתה חושב שתהיה הורדת ריבית?

 

“לגבי השנה, לא חושב שתהיה. לגבי שנה הבאה, מוקדם מדי, לתת תחזיות. אנחנו יודעים היום שהכלכלה בארה"ב צמחה ברבעון הראשון 3.2%, אחרי שצמחה ברבעון שעבר 2.2%. אני מזכיר שהכלכלה צמחה על בסיס גורמים זמניים, כמו מלאים, או יבוא קטן, ויצוא גדל, אבל הצמיחה בארה"ב בצריכה היתה די נמוכה ברבעון הראשון. כך שלהערכתי, הכלכלה האמריקאית תצמח השנה בסדר גודל של 2.25%, זה קצב הצמיחה שלה מסוף המשבר. בשנה שעברה רפורמת המס השפיעה, ונתנה דחיפה כלפי מעלה. כלכלה שצומחת בקצב הזה בלי אינפלציה משמעותית, סביב ה־2%, שוק עבודה חזק שמייצר סדר גודל של 200 א’ משרות כל חודש, על פני שנים, אין בה סיבה להוריד ריבית."

 

למרות נתון תעסוקה חלש שהתפרסם על חודש פברואר

 

“הנתון שהתפרסם במרץ, בגין פברואר היה 16 א’, ועודכן למעל 30 א’ בחודש שלאחר מכן. בכל מקרה צריך לקחת את הנתונים באופן מצרפי, לא עוצרים על נתון בדיד ובונים עליו פירמידות. צריך להסתכל על הנתון לאורך זמן. אם מסתכלים רבעונית, כשמסתכלים מתחילת שנה, הקצב הוא כמעט 200 א’, בשנה שעברה הקצב היה סביב 220 א’, אבל צריך לזכור שהמשק האמריקאי כבר בתעסוקה מלאה, קצב ייצור מגרדים את התחתית מבחינת קצב ייצור המשרות, האבטלה בשפל של 50 שנים, כשמספיק בין 80־100 אלף משרות כדי לשמור את האבטלה כפי שהיא היום. מה גם שקצב ייצור המשרות הוא חוצה מגזרים, והוא איתן."

 

אתה לא חושב אולי שיכול להיות שנתונים כאלה, דוחפים לצד שורי יותר, אולי לכיוון של העלאת ריבית, בניגוד לדעה של השווקים, או אולי פשוט לאותת לשווקים שאין כוונה להוריד ריבית בקרוב, אם לוקחים בחשבון את ההתבטאות האחרונה שלו, שקצת ציננה את הסיכוי להורדת ריבית?

 

“אני מסכים. הפד מתנהל לא רק בעולם של נתונים כלכליים, אלא גם במישור הפוליטי. יש עליו לחץ של הממשל, וזה לא סוד, לכן לדבר על העלאת ריבית, זה לגמרי לרתום את העגלה לפני הסוסים. מה גם שיש לפד גמישות מסוימת לטיפול באינפלציה, ואין עליו ממש לחץ אינפלציוני. בנק מרכזי מאותגר אינפלציה, ואנחנו לא רואים היום משהו שעשוי לחייב אותו ללחוץ על דוושת הבלם.

 

הפד הצביע על הכיוון של דברים שקורים מחוץ לארה"ב, והדבר הכי משמעותי שקורה היום מחוץ לארה"ב זה עניין המטבע, הדולר ביחס ליורו, ומדד הדולר, זה בהחלט משהו שמדאיג את הפירמות, זה משהו ששוחק את הרווחיות של הפירמות. 40% מההכנסות של הפירמות ב־S&P500 מגיע מחוץ לארה"ב כך שזה בהחלט משהו שמדאיג אותן."

 

 

זו הנקודה היחידה שיכולה לעצור את הפד, כי הכלכלה האמריקאית לא מאותתת על שינוי, או על האטה, רק המטבע הוא הגורם שמשפיע, האמריקאים לא יכולים להתנהג כל הזמן כ’עם לבדד ישכון’, הסינים מחזיקים את המטבע נמוך באופן מלאכותי, האירופאים עם הרחבה כמותית, היפנים לא במשחק, ולכן האמריקאים לא יכולים לשחק לבד את המשחק של הריביות, רק חסר להם שיתחילו על המטבע האמריקאי Carry Trade (הכוונה למסחר במטבעות משיקולי ריביות, מכירת המטבע בריבית נמוכה, ורכישת המטבע בריבית גבוהה)

 

“את כל הניתוחים האלה אפשר לעשות בצורה קרה יחסית, כל עוד האינפלציה נמצאת סביב 2%, אם פתאום האינפלציה תתחיל להרים ראש, נניח כתוצאה מעליה בשכר, זה יכול לשנות את הסיפור. ארה"ב התבססה בקצה עלייה בשכר של 3% בשנה. הקצב הנוכחי עומד על כ־3.2% ב־12 החודשים האחרונים, זה משהו שלא קרה הרבה זמן. אם פתאום נראה קפיצה של העלייה בשכר לכיוון ה־4%, זה יביא את בנק הפדרלי לחשוש הרבה יותר, והם ייאלצו לדבר יותר חזק.

 

זה הדברים שצריך להסתכל עליהם כל הזמן, לכן מוקדם לדבר על 2020. הציפיות להפחתת הריבית, לפחות לפי המאקרו, לא מקבלות ביטוי בנתונים, ולכן נראה לי שהן מופרכות."

 

מבחינת המניות, אתה עדין שורי על ארה"ב?

 

“כמה דברים לגבי שוק המניות בארה"ב. הדבר הראשון הוא המחיר. מכפיל הרווח העתידי נמצא סביב ה־16־18 במניות ה־S&P500, זה לא זול. אנחנו כבר 2־3 רבעונים שבהם הרווחים לא רק שלא צומחים אלא גם הולכים טיפה אחורה. מכפיל ברמה הזו, ללא צמיחה ברווחים ל־2019 (בעיקר לאור מספרים מדהימים של 2018 שבהם הרווחים צמחו ב־22%), זה לא זול.

 

אבל, אם משווים לתשואות ל־10 שנים בארה"ב, שהיום הם ב־2.5%, אז מכפיל עתידי של 17, זה תשואת רווח של בערך 6.5%, כך שיש יתרון של כמעט 4% במניות על־פני האג"חים. זה מתמרץ את האנשים לקחת את הסיכון, למרות שהמחיר לא זול. כך שאני לא רואה צניחה חופשית אלא אם יתממש איזשהו סיכון מאקרו."

 

יש סקטורים שמועדפים עליך?

 

“בתוך ה־S&P500, יש בהחלט סקטורים שמתומחרים סביר יותר. למשל הפיננסים. סקטור הבריאות, שאמנם מקרטע מתחילת השנה, זה נובע מלחץ רגולטורי חזק על החברות הגדולות. המכפיל שם הוא כמעט 2.3 נקודות מתחת למדד, הוא היה תמיד מעל המדד, כך שיש כאן אפשרות לאפסייד יפה, זה לא אומר שאין עוד אפשרות לירידה, אבל המחירים סבירים למי שיש קצת סבלנות לטווח ארוך יותר. עם כל הלחץ הרגולטורי, בסופו של דבר הדברים מסתדרים, והתמחור בנקודה הזו די סביר.

 

יש גם היבטים משני משחק בכלכלה הגלובלית, ושם צריך להיות, שזה הטכנולוגיה. המכפילים שם לא זולים, אבל לא בשמים, סביב 18־19. יש שם קצב צמיחה גבוה, ויש שם מה לעשות.

 

כולנו היינו רוצים כלכלה עולמית צומחת, רווחיות צומחת ומכפיל 13, זה לא יקרה. כשמסתכלים על הקצאת הנכסים בין מניות לבין אג"חים, נראה לי סביר יותר מניות על־פני אגרות חוב מבחינת תמהיל סיכון סיכוי."

 

חוץ מארה"ב, יש עוד משהו?

 

“אירופה זו מבחינתי לא מילה גסה. לא מושלם, יש צרות, ויש בעיות, אבל אם מניחים שהעולם לא הולך למיתון, ושלא הולכים למלחמת סחר ראש בראש בין ארה"ב לאירופה, יחד עם צמיחה של 1־1.5% בתוצר שם, סך הכל המצב שם לא כזה רע. הבעיה האיטלקית היא בעיה שתלווה אותנו עוד הרבה שנים, היא כל פעם תעלה ותצוץ בחזרה.

 

בצד השני, יש מניות במכפיל 13. האכזבות מההשקעה באירופה הוציאו את הכסף משם בשנים האחרונות, ולכן, לדעתי, התמחור שם סביר. יש גם דברים שיכולים להסתדר. למשל הברקזיט, נראה לי שבסוף זה ילך לכיוונים חיוביים, מה שנקרא Soft Brexit, וכשיסלקו את העניין הזה, זה יתמוך באירופה בכלל. החשש הזה קיים, ומשפיע לא רק על בריטניה, אלא על כל אירופה, לכן יש אינטרס לכולם לעשות את זה חלק כמה שאפשר.

 

זה אומר שיש אפילו פוטנציאל לאפסייד. יש מקום היום לתבל את התיק המנייתי גם במניות באירופה, וגם בשווקים מתעוררים. הסבב האחרון שראינו בסין, בעקבות מלחמת הסחר מול ארה"ב, יכול לתת הזדמנות כניסה נוחה יותר לשוק המניות בסין, שהתממש ב־15% בשבועות האחרונים, כך שגם סין היא לא מילה גסה."

 

זה לגבי העולם, מה לגבי ישראל?

 

“בישראל, הציפייה המרכזית היא הנגיד, ומה הוא יעשה עם הריבית. לדעתי, יש הבדל בין מה שהוא צריך לעשות, לבין מה שהוא יעשה. קשה לקרוא את הנגיד בינתיים. אנחנו עוקבים אחריו כבר כמה חודשים, אם בהתחלה חשבנו שיש לנו עסק עם נץ, הגיעה יונה אחר כך. לא ברור עם מה אנחנו מתעסקים. זה הופך כל ישיבה של הבנק המרכזי, וכל כמה משפטים שהוא מוציא למשהו שסביבו בונים תיאוריות שלמות.

 

כלכלה שצומחת מעל 3%, עם צפי לאינפלציה של 1.5%, ואולי אפילו 2% ב־2020, לפי הערכות בנק ישראל, זו לא כלכלה שצריכה להחזיק ריבית של 0.25%. הריבית צריכה לעלות, וכנראה היא גם תעלה, ואם היא לא תעלה, בגלל המטבע או בשל כל סיבה אחרת, אנחנו חוטאים כלפי הסביבה הכלכלית כאן, ממשיכים לנפח בועות איפה שלא צריך לנפח, ובעצם מונעים מבנק ישראל את הכלים, שהוא צריך להצטייד בהם כשההאטה תגיע, והיא תגיע, היא לא תשלח לנו סמס לפני זה."

 

הוא לא יכול להתעלם משער החליפין, שגם הוא ברמה לא נוחה לייצוא המקומי

 

“פישר משכן את עתידה הכלכלי של ממשלת ישראל, לטובת שער החליפין. הוא בעצם אמר שהוא דואג לייצוא, מחזיק ריבית אפסית, ומבין שזה ינפח בועות במקומות אחרים, ויש בועות בדיור, באשראי צרכני, ובעוד מקומות. צריך להסתכל על התמונה רחבה, מעבר לזווית של היצוא.

 

עבר מספיק זמן מאז המשבר, וגם היצואנים היו צריכים לעשות התאמות, לא לחכות לאח הגדול שיעזור כל הזמן. אם 15 שנה אתה לא עושה התאמות, ואתה בונה על בנק ישראל שיקנה מטבע, יש עם זה בעיה. המשק חזק, יש לנו עצמאות אנרגטית, כלכלה של אקזיטים, בנק ישראל לא יכול לעמוד כל הזמן בשער ולנסות לבלום את זה, מהצד השני אנשים לקחו משכנתאות של מיליון וחצי שקל, כי יחשבו שהריבית תישאר לנצח אפס."

 

מבחינת שוק המניות המקומי?

 

“יש את הדברים הסטנדרטיים, למשל מערכת הבנקאות המקומית אטרקטיבית ונותרה אטרקטיבית. מעבר לזה, יש עולמות של יצור אנרגיה, שיוצא לאט לאט מחברת החשמל, ועובר לחברות פרטיות שחלקן בבורסה. כל הסיפור של קלין-טק, חברות שמוכרות טכנולוגיה לבנקים ולגופים שצריכים את הטכנולוגיה הזו, לצרכי שיפור והתייעלות, גם זה סקטור מעניין.

 

סקטור שעדין צריך לנהוג בו בזהירותו ובחשיפה מינימלית, זה סקטור התקשורת המקומית, שלדעתי מבחינת התנהלות הרגולטורים, הרע עוד לפנינו. יש מקומות נוספים, כמו תחום הנדל"ן המניב, שבו צריך לאבחן בין עולם המשרדים לעולם המסחרי. בעוד שבעולם המשרדים הדברים נראים מעולה, בעולם המסחרי הדברים נראים מאתגרים.

 

בתחום הצרכנות המקומית, יש שונות גבוהה, יש הרבה חברות במצב לא פשוט, ומצד שני יש כמה חברות טובות. צריך לבחור באופן פרטני, ולהיזהר מהשקעה בחוליות החלשות, כי תנאי המשחק ישתנו."

 

אם אמאזון נכנסת מחר לארץ, כל התחום יחטוף

 

“אם אמאזון תיכנס מחר, וגם אם לא, לדעתי אנחנו ימים קצרים לפני ביטול הפטור על המע"מ עד 75 דולר. זה יעזור למדינה מבחינת הכנסות, אבל בעיקר יש כאן אפליה שקשה להסביר אותה, ויש לחץ מצד הרשתות המקומיות על האפליה הזו, ולכן זו הסוכריה לרשתות שנמצאות היום במצב קשה יותר, והמודל העסקי שלהם מאותגר. אם מורידים פער של 17%, ומגיעים לפער בינינו לבין חו"ל של 7־8%, אולי הצרכן יקבל החלטה שונה, מאשר אם הפער הוא 25%. זה נכון שהפער גבוה בין התוצרת המקומית, לזו בחו"ל, לפחות הם צריכים לשחק באותם כללים."

 

מה עם הקנאביס?

 

“אני פוגש הרבה חברות בתקופה האחרונה. מדובר באוכלוסייה מגוונת, כל אחד מגיע לעולם ממקומות שונים, והאתגר האמיתי זה לראות מי מסיים מסלול, ומי יפרוש אחרי שלושה חודשים עם שברי הליכה. כל אחד תוקף את העולם הזה מכיוון אחר, עם יתרונות יחסיים שונים, ועם תפיסת ערך שונה לגבי היכן צריך להיות בענף הזה. כל אחד חושב שהערך נמצא היכן שהוא נמצא או רוצה להיות, ולכן יש סיכוי שיקרו דברים גדולים, ויש לא מעט כאלה שלא יגיעו לקו הגמר, קצת מזכיר את החברות הישראליות בוול־סטריט בתקופת הדוט.קום. לא צריך לפסול, אבל צריך לראות איפה יכול להיות היתרון של השחקנים. זה אתגר לא מבוטל למנהלי השקעות."