מגזין FUNDER >> קרנות נאמנות >> חשיבות הוותק בבחירת קרנות נאמנות 

 

כתבה הזו החלטנו להציג קרנות שאין ביניהן מכנה משותף מהותי. לאור העובדה שהגיליון הזה הוא הגיליון הראשון בשנה האזרחית החדשה, גיליון שמסכם את העשור השני של המאה ה־21, חשבנו שיהיה זה הגיוני לקבוע קריטריון בחירה על בסיס זמן, וליתר דיוק, הזמן הארוך ביותר מאז שינוי מדיניות ההשקעה המהותי האחרון של הקרנות. בעזרת יכולת חדשה באתר, ומערכת פאנדר, המציגה את הוותק של הקרנות כשדה שניתן למיין על פיו, נבחרו 10 הקרנות הותיקות ביותר שלפניכם. כמו כן, אישרנו עם החברות השונות המנהלות את הקרנות המדוברות, שאכן התאריך הידוע הוא התאריך הנכון ושלא בוצע אחריו שינוי מדיניות מהותי שחמק ממערכות המידע. בהמשך תראו שכל הקרנות מציגות כתאריך שינוי מדיניות אחרון את תאריך ההקמה, כלומר שלא בוצע בקרנות אלה כל שינוי מדיניות, כך שהאישור מן החברות נראה בהחלט במקום והכרחי. הקרנות עצמן מגיעות מחמש חברות השקעה ידועות היטב, שחלקן עברו כמה שינויים מאז תאריכי ההקמה של הקרנות המופיעות כאן. מכיוון שאין כאן מכנה השקעתי משותף, לא יהיה זה הגיוני להציג גרפים משותפים מקטגוריות רחוקות אבל אנחנו ננסה בהחלט להראות ביצועים יחסיים בין קרנות מאותו סוג, יחד עם התנהגות המשקיעים כלפיהן, וזאת אחרי סקירה קצרה של הקרנות באופן פרטני. נקודה לציון: כל התשואות המוזכרות בכתוב הינן התשואות ל־3 השנים האחרונות כמייצגות את מה שעשו הקרנות הוותיקות בטווח הבינוני, והתשואות בגרפים יהיו אלו של ה־5 שנים.

 

חשיבות הוותק בבחירת קרנות נאמנות

 

לפני שנתחיל בקרנות עצמן, כמה מילים על חשיבות הוותק, בבחירת קרנות נאמנות ככלי השקעה. תחילה, עניין טריוויאלי אחד, והוא הצורך בזמן מינימלי של פעילות, כדי שנוכל לקבל מספיק נתונים היסטוריים על הקרן. משך הזמן מינימאלי נע בין שנה ועד זמן אופטימאלי של 5 שנים כאשר 3 שנים הוא גם זמן טוב לצורך זה.

 

הנתונים ההיסטוריים משמשים לכמה מטרות:

 

ראשית, בחינת ביצועי הקרן מול הסביבה הפיננסית המשמשת לה כייחוס (שוק, סקטור, קטגוריה של נכסים, צורת ניהול תיק, וכו...), וזאת כאשר בוחנים את התשואה גם בתקופות טובות וגם בתקופות שליליות. בגדול, הצפי שלנו, כמשקיעים פוטנציאלים, יהיה שהקרן תציג תשואות יתר חיוביות בזמנים הטובים, ותוכל להגן על המשקיעים, במידה המותרת במדיניות הקרן, בזמנים השליליים. כל זה כאשר מדובר בקרנות מנוהלות ולא מחקות (בקרנות עוקבות, נצפה לעקיבה מדויקת אחרי נכס בסיס מוגדר היטב, במחיר מינימאלי).

 

שנית, כשלב שני של בחינה, הנתונים ההיסטוריים מאפשרים לנו להשוות את הקרן שלנו לקרנות אחרות מאותו סוג, באותה מדיניות השקעה. חייבים להיות כאן זהירים בכך שגורמים כמו חשיפה למניות, חשיפה למט"ח, אופי ההשקעה בסוג האג"ח או בין חו"ל וישראל, כל אלו יהיו הכי דומים שאפשר. על פי השוואות תשואות והתנהגות שוק, נקבל בטחון כלפי הקרן שבבחינה או הבנה ברורה שהיא אינה מתאימה לנו.

 

שלישית, וכפי שהזכרתי לעיל, בפרמטר הוותק ישנם שני תאריכים ברורים וחשובים: תאריך הקמתה של הקרן ותאריך שינוי המדיניות המהותי אחרון שלה. הראשון יהיה שווה לאחרון אם לא קרה דבר מאז ההקמה אבל אם קרה, ונקבע שינוי מדיניות מהותי, יהיה זה הקובע עבור הסטטיסטיקה הביצועית של הקרן, שכן אחרי שינוי מדניות "הכול מתאפס". אגב, שינוי מהותי אינו בהכרח מבטל לחלוטין את הכוונה הראשונית. לדוגמה, ניתן לחשוב על שינוי המאפשר מעבר מ־10% מניות ל־30% מניות, או מעבר של חובת החזקה מ־50% אג"ח ל־70% אג"ח כאשר 40% מזה יהיה מדינה. במקרים האלו, הקרן עדיין מהווה חלוקה בין מניות ואג"ח אבל בצורה שונה, ומשנה עד כדי איפוס ההיסטוריה שלה.

 

נקודה אחרונה, אם לא אירע שינוי מדיניות השקעה מהותי, או שהוא קרה לפני יותר מ־5 שנים, זו בהחלט נקודה לטובה עבור הקרן. זהו סימן שמעיד שמאז ועד היום היה שילוב של שביעות רצון מצד הנהלת החברה המנהלת מביצועי הקרן וכנראה גם שביעות רצון מצד המשקיעים. לרוב, יציבות בהגדרת מדיניות ההשקעות היא הסימן לקיום האמון במה שהקרן מייצגת.ועכשיו, לקרנות עצמן.

 

שלוש קרנות, מעולם המדמה תיק השקעות עם סיכון מנייתי שונה

 

נתחיל את המעבר על הקרנות הספציפיות בעזרת שלוש קרנות המדמות תיקי השקעה. כל קרן, מגדירה הגבלה מסוימת בחלק המנייתי שבה, כאשר החלק הזה אמור להוות את החלק המסוכן יותר שבתיק. יצא כך שבין 10 הקרנות הוותיקות ביותר בשוק, 3 הקרנות מן הסוג הזה מציגות גם את המרווח הקלאסי כלפי אותו סיכון יחסי: 10, 20, ו־30 אחוז מניות כאשר שאר התיק מכיל משהו אחר שיכול להיות אגרות חוב מדינתיות, קונצרניות, פיקדונות מזומן, מק"מים, ועוד. אגב, המניות יהיו בארץ וחלק בחו"ל, וזאת על בסיס מגבלות החשיפה למט"ח של כל קרן וקרן.

 

 

שתיים מהקרנות מגיעות מבית אי.בי.אי., כאשר זו של 20% מניות (גיא) נולדה באמצע 1982 וזו של ה־25% מניות (נוגה) הוקמה ב־אביב 1981. שימו לב שרוב נתוניהן דומים: סטיות התקן, דמי הניהול, והחשיפות השונות לסוגי הנכסים. יש לציין כאן שלמרות שנוגה יכולה להגיע עד 25% מניות, בפועל יש רק כ־20% כאלו בתיק. השוני המהותי ביניהן נמצא בגודל הקרן נוגה מנהלת כ־268 מיליונים מול 146 מיליון שקל בלבד בגיא. ועוד משהו מעניין: למרות הסיכון המוגבר לכאורה בנוגה, אנו רואים תשואה חסרה בה לעומת אחותה גיא (11.08% מול 15.4%). הקרן השלישית מגיעה אלינו מאנליסט: היא מחזיקה רק 10% מניות, עם סטיית תקן הרבה יותר נמוכה ודמי ניהול בגובה חצי מאלו של הקרנות של אי.בי.אי. כצפוי, תשואתה נמוכה עם 6.61%, כאשר נציין שאיכות האג"ח בתיקה הוא הטוב מבין שלושת הקרנות המוצגות בחלק זה של הניתוח. גודלה באמצע בין הגדלים של שתי הקרנות של אי.בי.אי עם כ־212 מיליוני שקלים.

 

ניתן לראות בגוף התשואות שהקרנות עם אחוזי המניות הגדולים אכן מספקות תשואה טובה יותר רק מאמצע 2016, כאשר לפני כן רואים בהחלט צמידות צפופה. כמו כן, קשה לומר שיש יתרון לזו או אחרת מן הקרנות של אי.בי.אי. כאשר המקום הראשון בהחלט מתחלף לאורך התקופה וכעת דווקא ה־20% נמצאת מעל זו של ה־25% מניות.

 

קשה להאמין אבל זה מה שהנתונים של גרף הגיוסים /פדיונות מראה. למרות שגודלה של הקרן של אנליסט ממש לא מרשים באופן מיוחד, ה”עניין” של המשקיעים בה שונה בקנה מידה מאשר זה הקיים כלפי הקרנות האחרות של אי.בי.אי. העקומה הירוקה מראה כמה כניסות ויציאות של הון יש בה. המשמעות היא מודעות של המשקיעים לקיומה, שימוש בה לצורך השקעה, וזאת לכל אורך התקופה המוצגת. קרנות של אי.בי.אי, יש דשדוש סביב ה־0 כאשר בקרן של אנליסט רואים מספרים של פלוס 40 ומינוס 70 מיליוני שקלים.

 

שתי קרנות אג"ח מדינה צמודות

 

שתי הקרנות הבאות מייצגות צד סולידי יחסית של השוק: אג"ח ממשלתי צמוד מדד. אין ספק שלאינפלציה היו תקופות גבוהות בהרבה מזו של עכשיו אבל הקרנות האלו מנסות להסתדר עם השינוי הזה, כמה שניתן.

 

הראשונה מגיעה אלינו מבית הראל, מאז אביב 1968(!), זו בהחלט הקרן הוותיקה מבין כל הקרנות. יש לה אפיון ייחודי למדי של אג”ח: 2-4 שנים מח”מ, בדירוג ממוצע גבוה של +AA. הקרן השנייה מגיעה מבית מגדל, כאשר תאריך הקמתה נמצא באביב 1981. הגדרת התיק בקרן של מגדל קצת יותר כללית לגבי אופי האג”ח המוחזק בה, ומציין צמידות למדד המחירים לצרכן כעניין עיקרי אבל לא מוגבל במשך המח”מ. התנודתיות של שתי הקרנות די דומה עם 0.18% סטייה ו־0.21% סטייה, בהתאמה, אבל דמי הניהול בהראל כפולים ביחס לאלו של מגדל עם 1.27% מול 0.69%. הסיבה לכך לא לגמרי ברורה, במיוחד כאשר התשואה ב־3 השנים האחרונות של הראל עומדת על 4.08% מול 6.03% במגדל.

 

 

למרות הוותק העצום של הקרן של הראל היא מנהלת רק כ־76.6 מיליוני שקלים מול ה־352.3 מיליונים בזו של מגדל וזה בהחלט אומר דרשני לגבי הפופולאריות שלה.

 

אין הרבה מה לומר על גרף התשואות חוץ מש”תמונה אחת שווה אלף מילים”. יש בוודאי “סיבת שוק” טובה ליתרון היחסי של הקרן של מגדל (תזכרו שהראל מחזיקה סגמנט מסוים של העולם הצמוד, עם מגבלת מח”מ מאוד ברורה) אבל אפשר להניח שיש גם עניין של ניהול השקעות, שמביא לגודל ההון השונה ולגרף שלפנינו. ואיך המשקיעים התייחסו לעניין?

 

רוב הזמן, שתי הקרנות די רדומות אבל ניתן בהחלט לציין שתי תקופות שונות לחלוטין של עדנה עבור כל קרן וקרן. בתחילת 2017, הקרן של הראל נכנסה לראדאר של המשקיעים והם גרמו לזעזועים של כניסה־יציאת ממון. ומאז כלום. מאמצע 2018 זה קרה בקרן של מגדל אבל לאורך תקופה ארוכה יותר כאשר עד עכשיו ניתן לראות עניין גדול יותר בה מאשר בחברתה.

 

 

שתי קרנות דולריות

 

זוג הקרנות הבא מגיע אלינו ישר מהעולם הדולרי. אין צורך לומר שהסקטור הזה סבל וסובל קשות, כבר שנים רבות, מערך שקל ישראלי גבוה מול הדולר האמריקאי ולכן, מטבע הדברים יש לחץ שלילי על כל דבר הצמוד או הקשור לערכו של אותו מטבע אמריקאי. וכפי שתראו, גם מקרנות אלו לא נחסך סבל ויגון מהשייכות לקטגוריה.

 

גם כאן, כמו בזוג הקודם, שתי הקרנות הן מבית הראל ומבית מגדל. שתיהן עוסקות באחזקת אג”ח דולרי כנכס עיקרי, כאשר בקרן של מגדל ניתן להגיע עד 200% מינוף בנכסים מסוג זה. זה בהחלט ניכר בתשואות כאשר הקרן של הראל הניבה מינוס 2.15% בשלוש השנים האחרונות מול מינוס 11.09% (!!) בקרן של מגדל.

 

כמו כן, מהחשיפות וממדיניות קרנות אנו מבינים שיש מניות בתיק של הראל, בהיקף קצת נמוך מ־10% מהתיק המנוהל. אגב, מי שנכנס לתוך אותו תיק יראה שאותה חשיפה מנייתית נעשית על ידי קרנות סל של מדדי חו”ל, ולא על ידי אחזקת מניות ספציפיות. גודל ההון תחת ניהול אינו שונה בהרבה בין הקרנות, עם משהו סביב 31-36 מיליוני שקלים בכל קרן, וזה מעט למדי. סטיות התקן הינן כמצופה כאשר הקרן של הראל מציגה 0.74% סטייה מול 0.95% בקרן של מגדל (היינו אולי אף מצפים כאן ליותר עקב המינוף...). מה שמדהים למדי הוא שדמי הניהול בשתי הקרנות עומדים על 1.32% ו־1.37% בהראל ובמגדל בהתאמה. הייתם חושבים שמנהלי הכספים האלו יהיו קצת “רחמנים” כלפי משקיעיהם, ומורידים להם עלויות. אבל לא. כאן המקום להציג את התנהלות אותם המשקיעים כלפי שתי הקרנות.

 

לבסוף נאמר שהדבר המעניין השונה היחיד בין שתי הקרנות הוא המח”ם הממוצע ואיכות האג”ח המוחזק. בקרן של הראל הולכים על איכות בינונית (A-) כאשר טווח הפדיון הוא גם בינוני עם 3.23 שנים. לעומת זאת, במגדל, הולכים על טווח קצר מאוד של 1.89 שנים מח”מ ממוצע ואיכות טובה מאוד של אג”ח (AA+). בשני המקרים, התנהגות זוג המטבעות דולר-שקל הזיק יותר מאשר כל שוני כזה והתשואות של האג”ח עצמם, כאשר ולמשקיעים בהחלט לא הייתה עדנה גדולה בהישארות בקרנות האלו.

 

לבסוף, שלוש קרנות עם חשיפה מנייתית גדולה

 

כפי שציינתי לעיל, כל הקרנות הוותיקות שאני סוקר כאן הן קרנות מנוהלות ולא קרנות מחקות. אבל, יש בשוק שלנו, די הרבה קרנות מנוהלות שמגבילות עצמן למדדים מסוימים בלבד ושתיים מהקרנות האלו נמצאות בשלישיה שלפנינו. השלישית, הגמישה, מיישמת חופש פעולה מוחלט של פעולה מצד מנהלי הכספים.

 

 

כאמור, אלו הקרנות עם החשיפה המנייתית הכבדה ביותר כאשר שתי הקרנות מכוונות מדד נמצאות עם חשיפה קרובה ל־100% מניות. שלושת הקרנות מגיעות מאנליסט (הגמישה), פסגות (עוסקת במדד ת"א 90), והראל (עיסוק מול מדד ת"א 125). לשלושתן תנודתיות גבוהה, התואמת את הסיכון שנלקח, כאשר אנו רואים 1.39% סטייה בקרן של אנליסט, 1.65% בקרן של פסגות, ו־1.47% בקרן של הראל (שימו לב שהמדד הכללי אכן פחות תנודתי מהמדד הצר המוכל בו). גם כצפוי, דמי הניהול גבוהים, עם 1.93%, 2.1% ו־2.42% בהתאמה. לדעתי, מספרים קצת מוזרים כי הייתי מצפה שהקרן הגמישה תהיה היקרה ביותר ושהקרן העוסקת במניות פחות נזילות, ת"א 90, תגבה יותר על ניהול מאשר זו שעוסקת במדד נזיל הרבה יותר.

 

בשתי הקרנות, של פסגות ו־הראל, אין חשיפה למט"ח כמעט וזה הגיוני כאשר בקרן הגמישה של אנליסט רואים רק כ־12% של חשיפה, דהיינו מקסימום כזה של החזקת נכסי חו"ל. זה די מפתיע, לאור הצלחת שוקי המניות שם דווקא.

 

 

מה לגבי הוותק? הקרן של הראל וותיקה מאוד עם תאריך הקמה של תחילת 1971(!) מול תחילת 1981 בקרן של פסגות ואמצע 1987 בקרן של אנליסט. למרות הוותק הרב שלה, היקף ההון המנוהל בקרן של הראל הוא הנמוך ביותר עם 54 מיליוני שקלים בלבד מול 230 מיליונים בפסגות ו־274 מיליונים באנליסט. עוד דוגמה לכך שוותק לא אומר בהכרח הרבה הון מצטבר.

 

 

מה עם התשואות? באופן כללי, שלוש הקרנות מציגות מספרים טובים למדי אבל לא הכי טובים בתחומן. הנה הגרף לחמש שנים:

 

מהתצוגה הזו, לא קשה לנחש איפה היה צריך להשקיע (בדיעבד...). המניות הקטנות יחסית של המשק (ת”א 90) עשו טוב יותר מן המדד הכללי (תא-125) ואף מניהול התיק החופשי לחלוטין, וזה בהיקף משמעותי! אגב, יפה לראות איך קיימת התאמה מגמתית די מדהימה בין כל הקרנות כאשר גם הגמישה נעה בשיאים ובשפלים המותאמים לשלושתן.

 

איך התנהלו המשקיעים כלפי שלושת הקרנות האלו? הקרן של הראל רדומה למדי, ולא נהנית מתשומת לב בכלל כאשר הקרן של אנליסט החלה את כניסתה לתודעה עם בום גדול באביב 2017 ומאז נעה בהתאמה למה שקורה בשוק, וזאת ובאופן כללי די דומה לקרן של פסגות אשר נהנתה לכל אורך התקופה מתשומת לב נאותה.

 

לסיכום נאמר

 

שכמו שראיתם, וותק בלבד יניב אוסף די אקלקטי של קרנות. מעניין היה לסקור את מה שקרה ל־10 הקרנות הותיקות, ברמה ההיסטורית של הדברים, ולו כדי לבחון אם ניתן לקבע כללים כלשהם הנובעים מאורך חייה של קרן, והתשובה היא: לא ממש. הן פשוט קיימות, וממשיכות להתקיים, כי לא היה צורך או בקשה מאף גורם פנימי או חיצוני שייעשה שינוי בהן. בהזדמנות זו הרשו לנו לאחל לכולן הצלחה לעתיד הקרוב והרחוק