עמי גינזבורג צילום פאנדר עמי ארליך
עמי גינזבורג
17/09/2020
שעה קלה לאחר אימון אחר הצהריים בבריכת האוניברסיטה, פגשתי את ידידי הוותיק א'. "תגיד", שאלתי אותו, "למה הנאסד"ק ממשיך לעלות מדי יום? מה הסיבה לכך?"
א' הוא שחקן מנוסה בשוק ההון הישראלי. בעברו ניהל תיקים בהיקף מכובד לכמה מעשירי המשק. "למה אתה אומר שהוא עולה?", החזיר לי בשאלה. "מאז השיא שלו לפני כשבועיים הוא כבר ירד כ-7%-8%".
"נכון", עניתי, "אבל כדי שהוא יגיע לרמת מחיר שמתחילה להיות הגיונית, ובהתחשב בכל הסיכונים בשווקים, הוא צריך לרדת לדעתי עוד 15%-20%".
"הסיבה שהוא עולה עכשיו היא שהוא הגיע לרמת תמיכה שנמצאת על הממוצע הנע שלו ל-50 יום", הסביר לי א'. "אם יחזיק מעמד שם – הוא ימשיך לעלות. אם יפרוץ כלפי מטה – רמת התמיכה הבאה כבר נמצאת על הממוצע הנע שלו ל-200 יום. נראה שהיומיים שלושה הבאים ייקבעו את המגמה שלו להמשך".
אח, כמה אני אוהב את הז'רגון הזה של קהילת המנתחים הטכניים: "רמת תמיכה", "מבחן פריצה", "משוכת התנגדות", "ממוצע נע ל-50/100/200 יום", "תרשים נרות יפניים". כמה אקזוטי!
מדובר בעולם שלם של מושגים שכל כולו ניסיון לנבא מהן המגמות של שוק או מניה, ולפעול לפיהן. כי זאת חשוב לזכור: הכלל הכי חשוב בניתוח הטכני הוא "לרכב על המגמה". או כמו שהאמריקאים נוהגים לחרוז זאת יפה: The trend is your friend.
אקדים ואומר: ניתוח טכני אינו זר לי. נתקלתי בו לראשונה בכתבותיו של אחד האנשים הכי חכמים שפגשתי בשוק ההון, רפי פרסיץ ז"ל. פרסיץ שימש כמנתח הטכני ופרשן כלכלי של מדור הכלכלה ב"הארץ" מתחילת שנות ה-90' ועד 2009. הוא גוייס למשימה על ידי מי שהיה אז עורך שוק ההון של "הארץ", גיא רולניק. לימים, כשהצטרפתי למדור זכיתי להכיר אותו אישית וגם לערוך את כתבותיו.
לא שהיה הרבה מה לערוך. פרסיץ ניחן בכישרון כתיבה ובשפה עשירה, קולחת ומדוייקת. באחד מתפקידיו הוא אף שימש כיועץ לאקדמיה העברית ללשון וסייע לה לתרגם ולהמציא מונחים כלכליים ופיננסיים חדשים.
ב"הארץ" הכרתי גם את אייל גורביץ שמבצע ניתוחים טכניים עבור אתרים פיננסיים שונים. לא רק זאת: במהלך לימודי ה-MBA שלי לקחתי קורס ניתוח טכני אצל זיו סגל, המנתח הטכני של גלובס (אז) ושל ביזפורטל (כיום). בקיצור, אני יודע דבר או שניים על ניתוח טכני. אני לא מומחה חלילה, אבל מסכים שיש בו סוג של היגיון שיכול לסייע מדי פעם למשקיעים בבורסה.
ויחד עם זאת – אני די משוכנע שניתוח טכני לבדו שאינו נעזר בניתוח פונדמנטלי הוא כלי עקר, ובעיקר מאוד מטעה. זו לא רק דעתי. גם מנתחים טכניים בכירים ממני אומרים זאת. זהו כלי שיכול לסייע. הוא לא תחליף לניתוח בסיסי ושכל ישר.
מה ש"יפה" בניתוח טכני זה שהוא מתאים את עצמו לכל אחד ולכל נכס. גם למי שיש לו 3 תארים גבוהים וניסיון של 25 שנה בשוק, וגם לילדון שזה עתה למד קורס שוק ההון של חודשיים באיזו מכללה עלומה. גם למניית טבע, גם למדד ניקיי וגם למחירי הקקאו. הכל הולך.
גם הילדון וגם הכריש יכולים לשרטט גרפים כאוות נפשם, לחפש "קווי מגמה", "משוכות התנגדות" ו"נקודות פריצה" ולנסות לאתר תבניות של "תחתית כפולה", או "ראש וכתפיים", כדי להחליט מה כדאי לעשות דווקא היום – לקנות או למכור. וכיום, כאשר בכל אתר פיננסי ישנם "כלי ציור" שכאלה, הכל הרבה יותר נגיש ופשוט.
הבעיה עם כל התרשימים והקווים הללו היא שהם נותנים לך אולי המון מידע על "המחיר" של נכסים, אבל שום מושג על ה"שווי" האמיתי שלהם. ואנחנו הרי יודעים שהמחירים בשווקים נוטים לא פעם לעלות יותר מדי או לרדת יותר מדי – ולהתנתק משווי הנכסים. "המגמה העולה" שעליה רוכבים המנתחים הטכניים עלולה לא פעם להתברר כשקרית.
הנה, בשנת 99' מדד נאסד"ק ידע בעיקר לעלות. האם הוא שיקף בכך את שווי הנכסים שנסחרו בבורסת נאסד"ק? כיום אנחנו כבר יודעים שלא.
בשנים 2003-2007 מניות הבנקים בארה"ב ובאירופה רשמו תשואות פנומנליות. האם זה מנע מאותם בנקים לקרוס במשבר של 2008? לא ממש. האם אנשים שקנו מניות בנקים באותן שנים עשו עסקה טובה? ברור שלא.
אבל את הבעיות במאזני הבנקים לא ניתן היה לאתר בשום צורה דרך ה"גרפים" שלהם או "רמות הפריצה" שהם חצו שוב ושוב. רק מי שחפר במאזני הבנקים וגילה את הנכסים הרעילים ששכנו שם היה יכול לחשוד שמדובר כאן בבועה פיננסית. המנתחים הטכניים לא היו מסוגלים לספק אזהרה כזו.
בקיצור, בפעם הבאה שמישהו מנסה לשכנע אתכם שמחירו של נכס כלשהו צריך לעלות בגלל שהוא חצה "קו התנגדות" או בגלל שהוא "הצליח להיתמך בממוצע הנע ל-50 יום", קחו את ההמלצה הזו בזהירות ועם הרבה מלח. לטווח של יום-יומיים-שבוע זה אולי בסדר. אבל מי שמסתכל על שוק ההון כמקור להשגת תשואות בטווח הארוך, צריך להשתמש בהרבה יותר כלים מאשר "קו מגמה", "משוכת התנגדות", או "תרשים נרות יפני".
דיסקליימר:
הכותב שימש בעבר כעורך שוק ההון של TheMarker. כיום הוא בשלבי סיום של כתיבת ספרו הראשון: "הצפת ערך – הלקסיקון של שוק ההון". אין לראות בכתוב המלצה לקנות או למכור מניות. הכותב עשוי להחזיק פוזיציות בניירות הערך המוזכרים במאמר.
א' הוא שחקן מנוסה בשוק ההון הישראלי. בעברו ניהל תיקים בהיקף מכובד לכמה מעשירי המשק. "למה אתה אומר שהוא עולה?", החזיר לי בשאלה. "מאז השיא שלו לפני כשבועיים הוא כבר ירד כ-7%-8%".
"נכון", עניתי, "אבל כדי שהוא יגיע לרמת מחיר שמתחילה להיות הגיונית, ובהתחשב בכל הסיכונים בשווקים, הוא צריך לרדת לדעתי עוד 15%-20%".
"הסיבה שהוא עולה עכשיו היא שהוא הגיע לרמת תמיכה שנמצאת על הממוצע הנע שלו ל-50 יום", הסביר לי א'. "אם יחזיק מעמד שם – הוא ימשיך לעלות. אם יפרוץ כלפי מטה – רמת התמיכה הבאה כבר נמצאת על הממוצע הנע שלו ל-200 יום. נראה שהיומיים שלושה הבאים ייקבעו את המגמה שלו להמשך".
אח, כמה אני אוהב את הז'רגון הזה של קהילת המנתחים הטכניים: "רמת תמיכה", "מבחן פריצה", "משוכת התנגדות", "ממוצע נע ל-50/100/200 יום", "תרשים נרות יפניים". כמה אקזוטי!
מדובר בעולם שלם של מושגים שכל כולו ניסיון לנבא מהן המגמות של שוק או מניה, ולפעול לפיהן. כי זאת חשוב לזכור: הכלל הכי חשוב בניתוח הטכני הוא "לרכב על המגמה". או כמו שהאמריקאים נוהגים לחרוז זאת יפה: The trend is your friend.
אקדים ואומר: ניתוח טכני אינו זר לי. נתקלתי בו לראשונה בכתבותיו של אחד האנשים הכי חכמים שפגשתי בשוק ההון, רפי פרסיץ ז"ל. פרסיץ שימש כמנתח הטכני ופרשן כלכלי של מדור הכלכלה ב"הארץ" מתחילת שנות ה-90' ועד 2009. הוא גוייס למשימה על ידי מי שהיה אז עורך שוק ההון של "הארץ", גיא רולניק. לימים, כשהצטרפתי למדור זכיתי להכיר אותו אישית וגם לערוך את כתבותיו.
לא שהיה הרבה מה לערוך. פרסיץ ניחן בכישרון כתיבה ובשפה עשירה, קולחת ומדוייקת. באחד מתפקידיו הוא אף שימש כיועץ לאקדמיה העברית ללשון וסייע לה לתרגם ולהמציא מונחים כלכליים ופיננסיים חדשים.
ב"הארץ" הכרתי גם את אייל גורביץ שמבצע ניתוחים טכניים עבור אתרים פיננסיים שונים. לא רק זאת: במהלך לימודי ה-MBA שלי לקחתי קורס ניתוח טכני אצל זיו סגל, המנתח הטכני של גלובס (אז) ושל ביזפורטל (כיום). בקיצור, אני יודע דבר או שניים על ניתוח טכני. אני לא מומחה חלילה, אבל מסכים שיש בו סוג של היגיון שיכול לסייע מדי פעם למשקיעים בבורסה.
ויחד עם זאת – אני די משוכנע שניתוח טכני לבדו שאינו נעזר בניתוח פונדמנטלי הוא כלי עקר, ובעיקר מאוד מטעה. זו לא רק דעתי. גם מנתחים טכניים בכירים ממני אומרים זאת. זהו כלי שיכול לסייע. הוא לא תחליף לניתוח בסיסי ושכל ישר.
מה ש"יפה" בניתוח טכני זה שהוא מתאים את עצמו לכל אחד ולכל נכס. גם למי שיש לו 3 תארים גבוהים וניסיון של 25 שנה בשוק, וגם לילדון שזה עתה למד קורס שוק ההון של חודשיים באיזו מכללה עלומה. גם למניית טבע, גם למדד ניקיי וגם למחירי הקקאו. הכל הולך.
גם הילדון וגם הכריש יכולים לשרטט גרפים כאוות נפשם, לחפש "קווי מגמה", "משוכות התנגדות" ו"נקודות פריצה" ולנסות לאתר תבניות של "תחתית כפולה", או "ראש וכתפיים", כדי להחליט מה כדאי לעשות דווקא היום – לקנות או למכור. וכיום, כאשר בכל אתר פיננסי ישנם "כלי ציור" שכאלה, הכל הרבה יותר נגיש ופשוט.
הבעיה עם כל התרשימים והקווים הללו היא שהם נותנים לך אולי המון מידע על "המחיר" של נכסים, אבל שום מושג על ה"שווי" האמיתי שלהם. ואנחנו הרי יודעים שהמחירים בשווקים נוטים לא פעם לעלות יותר מדי או לרדת יותר מדי – ולהתנתק משווי הנכסים. "המגמה העולה" שעליה רוכבים המנתחים הטכניים עלולה לא פעם להתברר כשקרית.
הנה, בשנת 99' מדד נאסד"ק ידע בעיקר לעלות. האם הוא שיקף בכך את שווי הנכסים שנסחרו בבורסת נאסד"ק? כיום אנחנו כבר יודעים שלא.
בשנים 2003-2007 מניות הבנקים בארה"ב ובאירופה רשמו תשואות פנומנליות. האם זה מנע מאותם בנקים לקרוס במשבר של 2008? לא ממש. האם אנשים שקנו מניות בנקים באותן שנים עשו עסקה טובה? ברור שלא.
אבל את הבעיות במאזני הבנקים לא ניתן היה לאתר בשום צורה דרך ה"גרפים" שלהם או "רמות הפריצה" שהם חצו שוב ושוב. רק מי שחפר במאזני הבנקים וגילה את הנכסים הרעילים ששכנו שם היה יכול לחשוד שמדובר כאן בבועה פיננסית. המנתחים הטכניים לא היו מסוגלים לספק אזהרה כזו.
בקיצור, בפעם הבאה שמישהו מנסה לשכנע אתכם שמחירו של נכס כלשהו צריך לעלות בגלל שהוא חצה "קו התנגדות" או בגלל שהוא "הצליח להיתמך בממוצע הנע ל-50 יום", קחו את ההמלצה הזו בזהירות ועם הרבה מלח. לטווח של יום-יומיים-שבוע זה אולי בסדר. אבל מי שמסתכל על שוק ההון כמקור להשגת תשואות בטווח הארוך, צריך להשתמש בהרבה יותר כלים מאשר "קו מגמה", "משוכת התנגדות", או "תרשים נרות יפני".
דיסקליימר:
הכותב שימש בעבר כעורך שוק ההון של TheMarker. כיום הוא בשלבי סיום של כתיבת ספרו הראשון: "הצפת ערך – הלקסיקון של שוק ההון". אין לראות בכתוב המלצה לקנות או למכור מניות. הכותב עשוי להחזיק פוזיציות בניירות הערך המוזכרים במאמר.
