למה אין שום סיכוי שתהיה לכם פנסיה?

נקודת מבט נוספת ל 10 הנחות בסיסיות

 

 

FacebookTwitter Whatsapp
אריאל ברזילאיאריאל ברזילאי

אריאל ברזילאי
01/03/2021

הרצאתו של שאול אמסטרדמסקי , "למה אין שום סיכוי שתהיה לכם פנסיה",  אז עיתונאי בעיתון הכלכלי "כלכליסט" והיום פרשן כלכלי בערוץ "כאן 11" , עלתה לראשונה בדף הפייסבוק "12 דקות" לפני שבע וחצי שנים ( קישור לצפייה ישירה בסרטון https://www.youtube.com/watch?v=0eLdNHIddMk )  ומעורר עדיין עניין רב עד היום למרות הזמן הרב שחלף מהעלאתו לרשת ו/או שינויים מבניים בשוק ההון המקומי והעולמי שחלו מאז – כאן  בחרתי להעלות כאן נקודות מבט נוספות, מקצועיות וענייניות, ל 10 ההנחות הבסיסיות שהועלו בהרצאתו ובשקפיו של הפרשן הכלכלי הבכיר.

הנחה מס' 1 – "שתעבדו בלי הפסקה 40 שנה" – בכל מודל של פנסיה צוברת, ככל שגובה השכר, ההפרשות הפנסיוניות ותקופת עבודה ממושכת ללא משיכת כספים פנסיוניים הם גדולים יותר, ללא קשר למספר הפעמים בו מחליף העובד מקום עבודה, כך גם הפנסיה תהיה גבוהה יותר ביחס ל"תאום פנסיוני" עם נתונים נמוכים יותר. אגב, הנתון התחשיבי של חסכון פנסיוני של 40 שנים כדי לשמור על אותה רמת חיים שהיתה לחוסך טרום מועד הפרישה הוא נתון בעייתי מחקרית בשל התנהלות שונה של עובדים שונים ששכרם עולה ריאלית בהתמדה עד פרישתם ( גבר – גיל 67 , אשה – גיל 62, נכון להיום ) לבין עובדים, בדרך בסקטור הייצור, ששכרם מתחיל לרדת ריאלית מאמצע שנות ה 50 לחייהם.

ניתן לשאול כאן שאלה פשוטה – מהי האלטרנטיבה לחסכון במצב הזה ? האם במקרה של היעדר חסכון פנסיוני עם הטבות מס, יחסוך העובד בעצמו כספים באלטרנטיבות שונות בשוק ההון והדיור לעת פרישה בצורה טובה יותר ? האם בהקשר הזה ידאג לעצמו העובד גם לכיסוי למקרה פטירה או לאבדן כושר עבודה כפי שמשולבים בכיסוי של פנסיה חובה לעובדים שכירים ועצמאים כפי שנחקקו בדיוק מסיבה זו ? כותב מאמר זה מניח מניסיונו כי האפשרות השנייה היא הנכונה.

הנחה מס' 2 – "שלא תמשכו את כספי הפיצויים שלכם גם שתפוטרו" – משיכת כספי הפיצויים, באם מתבצעת, אכן גורמת נזק כלכלי בלתי הפיך לגובה פנסיית הזקנה של המכשיר הפנסיוני. בהקשר זה אציין כי ככל שמשתפרת הבנת הציבור בהקשר הזה ( משיכת פיצויים כחוק יכולה להפחית בכ 40% את גובה קצבת הזקנה ), הלוא היא אותה "אוריינות פיננסית" העוברת כחוט השני במאמריי, כן פוחתת המשיכה הזאת, שנוצלה בעבר, ולפני משבר "קורונה" לצרכים יום-יומיים כגון החלפת דירה / החלפת רכב / טיולים וכיו"ב בשל הנזקים העתידיים, המוסברים לכל פורש/ת ע"י בעלי רישיון יועץ או סוכן  פנסיוני. ניתן לשאול כאן שאלה פשוטה – האם הבעיה היא במכשיר הפנסיוני עצמו או שהבעיה היא בחינוך להבנה בנושא הפנסיוני ומשמעויותיו ? כותב מאמר זה מניח מניסיונו כי האפשרות השנייה היא הנכונה.

הנחה מס' 3 – "שהמעסיק שלכם יפריש לפנסיה על בסיס כל השכר שלכם ולא על חלק ממנו". נושא זה מעוגן בהסכמים קיבוציים ואישיים גם יחד, ובניגוד לעבר יש כאמור גם חוק פנסיה חובה שדואג גם לעובדים בלי יכולת מיקוח בנושא. בנוסף, קיימת אפשרות להגדיל את הפרשות העובד והמעביד גם יחד – דבר שיגדיל את הצבירה העתידית לפנסיה ואת הקצבה הנובעת ממנה. ניתן לשאול כאן שאלה פשוטה – האם הבעיה היא במכשיר הפנסיוני עצמו או שהבעיה היא בחינוך להבנה בנושא הפנסיוני ומשמעויותיו לרבות הידיעה של העובד בהקשר לכוח המיקוח שלו ואפשרויותיו בהקשר זה ? כותב מאמר זה מניח מניסיונו כי האפשרות השנייה היא הנכונה. 

הנחה מס' 4 – "שתוחלת החיים תפסיק לעלות". תוחלת החיים נמצאת בעלייה מעריכית החל מתחילת המאה ה 20 עקב שינויים רפואיים / תזונתיים / סביבתיים וכיו"ב ומגיה היום בישראל לתוחלת חיים, לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, לכ 80.5 שנים לגבר ולכ 84.5 שנים לאשה. מגמות ברורות אלו אכן מלמדות כי קצבת זקנה שנבעה מצבירה לפנסיה שהיתה אמורה להספיק למספר שנים ממוצע נתון, תצטרך לרדת כדי להספיק למספר שנות חיים גדול יותר עקב תוחלת חיים שגדלה.

אבל, החיים אינם מתמטיקה פשוטה ולא כל אחד ישכיל לצבור ולנהל את כספיו בעולם כלכלי מורכב ביותר כדי לחסוך ולמשוך כספים שיספיקו לו למשך חיים "מדוייק" – ומה יהיה על אלו אשר "ימשיכו" לחיות? מה יהיה על השארים שלהם בעת פטירתם ? ניתן לשאול כאן שאלה פשוטה – האם הבעיה נובעת מעובדה דמוגרפית ברורה שכיוונה להקטנת הפנסיה ידועה וגם מתרחשת בישראל זה שנים עם הגידול במקדמי הקצבה ( שמשמעותם הקטנת קצבת הזקנה ) או שמכשיר פנסיוני כזה עדיף על חסכון יזום של החוסך שיכול להשאיר אותו ו/או את שאיריו מול שוקת שבורה בעתיד ? כותב מאמר זה מניח מניסיונו כי האפשרות השנייה היא הנכונה.

הנחה מס' 5 – "שהאנשים שמנהלים לכם את הכסף יגדילו אותו ב 4% בשנה". נקודה מעניינת למחשבה שכן עידן אג"ח מיועדות המבטיחות תשואה לחלק מהמוצרים הפנסיוניים יורד בהתמדה, ובמוצרים מסוימים, כגון ביטוחי מנהלים לסוגיהם, איננה קיימת כלל מתחילת שנות ה 90 של המאה הקודמת. בממוצעים רב שנתיים, לבטח באלו שהתחילו עם חישובי תשואה לא מובטחת כאמור, עומדת התשואה ברוטו על כ 4.60% כאשר בתוך הנתונים האלו גם נלקחו נתוניהם של משברים כלכליים עולמיים כדוגמת משבר סאבפריים שנת 2008, משבר ההייטק  2011 וגם משבר הקורונה, שזה האחרון, למרות נסיגה משקית בישראל הביא תשואות ריאליות לחוסכי הביטוח הפנסיוני של כ 4.7%.

ניתן גם לציין על אפשרויות ניוד צבירות פנסיוניות בין יצרנים פנסיונים שונים שקל יותר לבצע כיום עם כל הזכויות הביטוחיות לאלו שלכאורה יודעים לנהל את הכספים בצורה טובה יותר ביחס לעבר וגם קיום מסלולי השקעה רבים, דומים וניתנים להשוואה בין היצרנים הפנסיונים דרך מערכות גמל/פנסיה/ביטוח נט וכן קיום מוצרים פנסיונים המאפשרים ניהול עצמי (  איי.אר.איי  ) .

ניתן לשאול כאן שאלה פשוטה – האם הממוצע שהוצג וגם חוסר היכולת לצפות את העתיד בהקשר זה היא בעייתית יותר מאשר ניהול כספים עצמאי שגם מתאפשר כיום בצורה טובה יותר עקב אפשרויות ניוד בין יצרנים פנסיונים וריבוי מסלולי השקעה ? כותב מאמר זה מניח מניסיונו כי האפשרות השנייה היא הנכונה, והיא מתפשטת יותר ויותר, במיוחד בקרב הצעירים שחשופים ומבינים הרבה יותר כיום בנבכי שוק ההון.

הנחה מס' 6 – "שדמי הניהול לא יהיו גבוהים מדי". דמי הניהול במוצרים הפנסיונים השונים נמצאים בירידה מתמדת, מפרמיה ומצבירה גם יחד, כאשר בקרנות הפנסיה במכרז "קרן פנסיה ברירת מחדל" הנוכחי הם עומדים על כ 1.50% / 0.10% ( הפקדות / צבירה בהתאמה ) ובביטוחי המנהלים מתחילים ב 0.40-0.50% ויורדים עם הצבירה – נמוך משמעותית מהעבר וגם באופן מוחלט. ניתן לשאול כאן שאלה פשוטה – האם הנתונים הללו, ולא רק ביחס לעבר, הם גבוהים או סבירים  ? כותב מאמר זה מניח מניסיונו כי האפשרות השנייה היא הנכונה.

הנחה מס' 7 -  "שהשכר הממוצע שלכם יעלה ב 1.1% לשנה בממוצע". במיוחד בשנים האחרונות ניתן לראות הבדלים גדולים בין סקטורים שונים במשק בהקשר זה כפי שצוין לעיל, כאשר יש סקטורים קטנים יחסית בהיקפם ומובילים את המשק הישראלי בהקשר צמיחה, כדוגמת סקטור ההייטק וגם הסקטור הציבורי אשר יעילותו הולכת ויורדת לצד עלייה בשכר הממוצע, לצד הסקטור הפרטי בו הנתונים, אף לפני משבר "קורונה" נוטים לקיפאון בשכר הממוצע.

ניתן לשאול כאן שאלה פשוטה – האם הבעיה היא במכשיר הפנסיוני עצמו או שהבעיה היא בחינוך להבנה בנושא הפנסיוני ומשמעויותיו לרבות הידיעה של העובד בהקשר לכוח המיקוח שלו ואפשרויותיו לרבות בחירת עיסוק ומקום עבודה בהקשר זה ? כותב מאמר זה מניח מניסיונו כי האפשרות השנייה היא הנכונה.

הנחה מס' 8 -  "שהאוצר לא יעשה יותר מדי רפורמות". גם כאן חובה לציין שרוב הרפורמות שעשה משרד האוצר מאז הפרטת קרנות הפנסיה החדשות בשנת 2005 היו מכוונות החוסך והמבוטח הבודד וחלקן גם פורטו כאן בסעיפים הקודמים. עם זאת יש לקבוע כי ההבנה של הציבור בעולם מורכב שכזה היא מחוייבת המציאות יותר ויותר כדי שיוכל לקבל החלטות נכונות.

ניתן לשאול כאן שאלה פשוטה – האם הבעיה היא ברפורמות שברובן משפרות יחסית את מצבו של החוסך הפנסיוני ו להבנה בנושא הפנסיוני ומשמעויותיו או היכולת של אותו חוסך להבין את המשמעויות קצרות / ארוכות הטווח בהקשר זה ולבחור באפשרות הטובה והנכונה ביותר עבורו ? כותב מאמר זה מניח מניסיונו כי האפשרות השנייה היא הנכונה, אם כי מדובר בתהליך ארוך טווח שיש לדחוף אותו גם ברמת משרד האוצר, למרות מורכבותו. 

הנחה מס' 9 -  "שהטייקונים לא יעשו יותר מדי תספורות". גם כאן חובה לציין שמאז מועד ההרצאה "נפלו" עוד כמה טייקונים ובוצעו "עקיצות" בשוק ההון, אך במקביל, ולמרות נתוני משברים שצוינו לעיל, הרי התשואות בהיבט המאקרו אינן נמוכות בשל "הצלחות" של ועדות ההשקעה השונות של היצרנים הפנסיונים – אין ללמוד מכך על העתיד לא בארץ ולא בעולם, כי ידוע לכל למי ניתנה הנבואה, אך יש לציין כי השקעות "גרועות" והשקעות "טובות" תהיינה גם בעתיד ובכל מודל השקעה שיהיה קיים.

ניתן לשאול כאן שאלה פשוטה – האם הבעיה היא בתספורות של טייקונים  או בטיוב נושאי ההשקעות בגופים המוסדיים לצד הבנה טובה יותר של כל חוסך במושגים כלכליים בסיסיים שיוכל להבין עצמאית תהליכים והודעות הנוגעות אליו  ? כותב מאמר זה מניח מניסיונו כי האפשרות השנייה היא הנכונה, אם כי מדובר בתהליך ארוך טווח שיש לדחוף אותו גם ברמת משרד האוצר, למרות מורכבותו..

הנחה מס' 10 -  "שאחרי 40 שנות חסכון תדעו איפה הכסף". גם כאן חובה לציין שהרפורמות שיזם משרד האוצר, במקרה הזה "המסלקה הפנסיונית" לצד התחרות בין היצרנים הפנסיונים ואפשרויות הניוד המרובות, נותנות לנושא הזה תשובה חד משמעית שלא היתה כזו בעת ההרצאה.

עם זאת, המורכבות של ההחלטה מה כדאי לעשות עם אותה תוכנית פנסיונית אשר אותרה בקלות, הינה של אנשי מקצוע המחזיקים ברישיון פנסיוני ומתייחסים בהקשר זה לתוכנית הספציפית תוך שיקולים לגבי תנאי אותה תוכנית, מיסוי, מצב בריאותו של החוסך הפנסיוני, דרישותיו ורצונותיו גם יחד.. כאן ניתן לקבוע באופן חד משמעי כי כבר כיום ניתן לקבוע היכן נמצאים הכספים הפנסיוניים של כל אחד מאיתנו, עובדה שאינה יכולה לדעת מה הדבר הנכון שיש לעשות עם תוכנית זו או אחרת.

לסיכום, המודעות ל 10 ההנחות הללו, ברמת העובד לו תוכני/ות חסכון פנסיוני/ות, הינה קריטית בכל צומת החלטה של כניסה ויציאה, ולו זמנית, לשוק העבודה, וגם האחריות מוטלת עליו, ללא קשר לייעוץ כזה או אחר שיקבל מבעל מקצוע בתחום שמתבטא בסופו של דבר רק בדבר אחד – ככל שתעבוד במשך תקופה ארוכה יותר בשוק העבודה, תקבל הפרשות סוציאליות באחוזים המקסימליים האפשריים על מלוא שכרך ולא תמשוך ( אלא בעתות חירום חו"ח ) כספים מהתוכני/ות הפנסיוני/ות שלך – כך גם תגדל הפנסיה שלך, כאשר גם מכשיר פנסיוני זה, שלא חף מבעיות, הינו אלטרנטיבה עדיפה על כל אפשרות חסכון עצמאית, וככל שיחלוף הזמן ועליית תוחלת החיים יחייב, אפילו יותר מהיום, חסכון עצמאי ממקורותיו כדי לשמור על רמת חיים קרובה ככל האפשר לזו שהיתה לו בפרישתו.

אחרי הכל – מדובר בקבלת החלטה לאורך שנים רבות בשוק העבודה בנושא הנוגע ישירות להווה ולעתיד הכלכלי שלך ושל היקרים לך – גם יחד.

הכותב הינו בעל רישיון יועץ פנסיוני, מנהל מיזם "ערך מוסף".
מאמר זה הינו כללי בלבד , ואין להסתמך עליו מעבר להנחות כלליות שצויינו בו.