האם הגיע הרגע לניקוי אורוות? מבט על שוקי ההון דרך מופעים שונים של פסיכולוגיית המשקיעים

האג"ח הממשלתי הקצר, עקומת התשואות, והדולר האמריקאי אומרים לנו: זהירות, אולי זו משאית בקצה המנהרה!

 

 

 
Photo 148215193 Pop Nukoonrat DreamstimePhoto 148215193 Pop Nukoonrat Dreamstime
 

משה שלום
LinkedinFacebookTwitter Whatsapp
01/05/2022

והאמת היא שיש צורך בריחוק מה מהכותרות היום יומיות כדי להבין טוב יותר את שקורה בשוקי ההון בעולם. בעולם המודרני והדיגיטאלי של ימינו, אנו יכולים לטבוע בים הידיעות, הדעות, והנחות היסוד על בסיס הטווח הקצר. זה ניכר לא רק אצל הדור הצעיר, המחובר כל כך לקצב אינסופי של גירויים אינפורמטיביים ובידוריים, אלא גם למבוגרים יותר מקרבנו, אשר מוצאים בעושר המידע הנוכחי ערך רב וחיוני כל כך שהם מאבדים את היכולת "לעוף" קצת מעלה, ולראות את התמונה הרחבה יותר.

כרגע, עיקר תשומת הלב נתונה למה שקורה במדדי האינפלציה המחדשים את הדאגות הנשכחות משנות השבעים-שמונים של המאה הקודמת, ומה שיכול לנבוע מהמלחמה המפתיעה למדי במזרח אירופה. לא מצד הקונפליקט עצמו, הרי יש כ-50 מלחמות פעילות בכל יום נתון בעולם, עם כמות נכבדה של סבל, מוות, ואכזריות, אלא מההשלכות המדהימות שאותה מלחמה יכולה לגרום ליציבות המערכת הכלכלית העולמית.

נושאים כמו מעמדו של הדולר בעולם, כמטבע רזרבות וכמטבע תשלום עיקרי של סחר בינלאומי, מיתון חריף באירופה בגלל בעיות אספקה של אנרגיה אליה, ואף השפעה של הקונפליקט על מאזן הכוחות הבינלאומי (גוש סין-רוסיה-הודו-תורכיה-איראן מול ארה"ב ובנות בריתה). שלא נדבר על ההשפעה של המחסור בייצוא החקלאי (חיטה, חמניות, ועוד כהנה...) מרוסיה ואוקראינה לכיוון מדינות עולם שלישי, כאשר אנו זוכרים היטב שה"אביב הערבי" התחיל ממצב דומה של חוסר.

ואין ספק ששתי הסוגיות, אינפלציה ומלחמה, קשורות וחשובות. אבל, האם שכחנו ששוק ההון אינו פועל על פי עובדות, אלא על פי הפסיכולוגיה של המשקיעים המפרשת את אותן עובדות? וכאשר אנו מדברים על הנפש האנושית, אנו מדברים על גורם נזיל מאוד, שיכול לראות בחדשות טובות סיבה למגמה חיובית בדיוק כמו שהיא יכולה לתת בהן סימנים למסקנה הפוכה: עכשיו הזמן להיכנס לבונקר של מגמה שלילית. אז מה נותר לנו כאמצעי הבנה קצת יותר מדויקים, הקרובים ככל האפשר, לכלים שאיתם נוכל להסיק מסקנות מניבות יותר?

התשובה נעוצה בשני אספקטים של אותו דבר: ביטול רעשים, וסקרנות המיועדת לייצר ניסיון הבנה של התהליכים ארוכי הטווח. למה אני חותר ספציפית כאן? בסקירה קצרה זו? להנחה די מבוססת, שאנו נמצאים בשינוי אסטרטגי רב שנים ביחס למה שהורגלנו לו קודם לכן, דהיינו משטר של נזילות יותר נמוכה, דולר יותר חזק, אינפלציה גבוהה יותר, וכנראה, דילול פעילות כלכלית גלובלית שירסן וישנה מאוד את המודל של הגלובליזציה שהייתה מקובלת עד הקורונה.

במילים קצרות ופשוטות יותר: ככל שמתקדם הזמן, יש סימנים חזקים שמגיעה אלינו מחזוריות שממנה חששנו: ניקוי האורוות (אולי חלקי ואולי כללי יותר) מכל המעשים הקיצוניים שנעשו בחזית החוב והכסף החינמי. שוב, זה נושא שעליו דובר רבות, ואשר דומה במקצת ל"זאב-זאב" קלאסי: כמה כבר אפשר לצפות לאותו ניקוי אורוות מבלי שהוא יקרה? אבל, כמו שאומרים חכמים: גם שעון מקולקל צודק פעמיים ביום... האם הגענו לשעה הזו?

לבחינת העניין שלוש תמונות מעניינות. הראשונה מציינת לנו עובדה די מדהימה, אשר מפריכה דעה מקובל מאוד בקרב הציבור הרחב וחלק ממקורבי השוק: הפדרל רזרב קובע את מהלך עלות הכסף!

ובכן, הגרף המגיע אלינו מאתר Real lnvestment Advice מראה תמונה שונה:


הקו הכחול הבהיר מציין את התשואה על האג"ח הממשלתי האמריקאי לשנתיים. והעקומה השחורה בקרבתו מציינת את הפעילות של הפד. שימו לב שהאג"ח כמעט תמיד מקדים את הפד בחודש חודשיים. וזה המצב כעת. ומהתמונה הזו נסיק ש: כדאי מאוד לעקוב אחרי האג"ח הזה כדי לקבל מושג על מה שצפוי מצד הבנק המרכזי, אבל, וזה העיקר: שהפד מגיב ואינו יוזם, רוב הזמן! אם השוק, על יד מכירה מאסיבית של אג"ח בגלל חשש אינפלציוני או צורך בנזילות, יחליט שהתשואה ינועו צפונה, אין סיבה היסטורית שהפד לא יעשה דבר דומה, אחרי השהייה.

התמונה הבאה מגיעה אלינו מאתר StockCharts ומציגה שלוש עקומות תשואה:


השמאלית ביותר הינה זו שלפני משבר הסאב-פריים, האמצעית מייצגת את תחתית שוק המניות והייאוש הגדול ביותר שהיה אחרי אותו משבר, והימנית מייצגת את המצב הקיים. כידוע, עקומת התשואות מייצגת את הציפייה של המשקיעים לצמיחה והצלחה כלכלית, כאשר האג"ח הקצר צריך להניב מעט מול האג"ח הארוך, וכך לייצר עקומה עולה (כמו זו האמצעית). עקומה הפוכה או ישרה, כמו זו הקיימת היום "חוזה" מיתון או שפל. המשקיעים חושבים שהטווח הארוך לא יהיה מוצלח יותר מאשר הקצר. ונקודה חשובה: "שנאת סיכון" כזו, לא תמיד התגשמה לכדי משבר כלכלי אבל, וזו הנקודה המעניינת, לכל משבר כלכלי קדמה תצורה ישרה או הפוכה של עקומת התשואות.

והדבר השלישי והמעניין ביותר בעיני היא התמונה הבאה, המגיעה אלינו מבית McClellan:

לפנינו ניסיון למצוא מחזוריות הגיונית במטבע האמריקאי, הדולר. לכאורה, יש כאן בעיה של שיאים שאינן מגיעים לגבהים שראינו בעבר. במיוחד לא בתקופה המצוינת במלבן A. אבל, הסיבה לכך פשוטה: מחזוריות היא תוצאה ישירה של ההשפעה האנושית על השווקים. האדם קובע את התזמון, בצורה המונית, ומבוססת על מחזוריות בדברים נוספים כמו פוליטיקה, עסקים, שינויים חברתיים, וכו... הבעיה היא שכאשר יש גוף הקובע מדיניות עקרונית לריסון אותו מחזוריות זו יכולה להיות ממותנת עד כדי כמעט ביטולה.

למה הכוונה: הדולר היה עושה כמנהגו לולא גרינספאן, ברננקי, וחבריהם אשר החליטו מאז 1987 לנווט על ידי ריבית נמוכה והדפסה את כל המשברים שהופיעו. זה הצליח לצמצם הרבה את עלייתו המחזורית של הדולר: ב-2000 (1), וב-2007-9. בסוף 2018 היה ניסיון להקל על אותה מדיניות וראינו (2) איך זה גרם להזדקרותו של המטבע... ומה עכשיו? המדיניות המוצהרת היא שוב של צמצום בנזילות ועלייה בריבית. וזה מתלבש כמו כפפה לתקופה של מחזוריות עולה! אני משאיר לכם להסיק את המסקנה.

לסיכום:

בואו ננסה לחשוב מעבר ליום, שבוע, הקרובים ומעבר לזרם הבלתי פוסק של אינפורמציה רעשנית. האם הגיע הרגע שבו לפד אין כבר יכולת לעצור את הסוסים, לפחות לתקופה קצרה של חודשים, וזאת עקב הלחץ משוק האג"ח, ומספרי האינפלציה המחייבים אותו לפעול על פי המנדט שלו? והאם זה מתלבש כמו כפפה על המחזוריות העולה של הדולר? עד כה, פקידי הבנק הצליחו להמציא את הגלגל ולמנוע אסונות סיסטמיות. בואו ונראה איך הם יתמודדו עם התהליך הנוכחי אבל, מה שבטוח הוא, שכדאי מאוד לעקוב אחרי שלושת מופעי היסוד: האג"ח הקצר, עקומת התשואות, והדולר. המון בהצלחה!