המירוץ למיליון של שרון גל

אחרי שנה וחצי של הנחיית תוכנית כלכלית בערוץ 10, שרון גל הפך לאחת הדמויות החשובות ביותר בנוף הכלכלי המקומי. בלי התנשאות, בפשטות וכנות, שרון מנסה מדי לילה להאיר באור אחר את ההתרחשויות בעולם העסקים, גם כאשר אלו נראים מסובכים ומקצועיים.

גל בפקחותו מבין שיש להכות על הברזל בעודו חם. לכן כבר בחודש הבא הוא יוצא בסדרת תעודה כלכלית שמסקרת את אנשי העסקים הבולטים בשוק ובוחנת את דרכם להצלחה. הספר בדרך. נפגשנו באולפני ערוץ 10 לשוחח על התוכנית, עתידו, עברו. מהם דעותיו על כלכלני ישראל, דרך עובדי הבנק ועד לפרקליטות.

החדשות האחרונות הנוגעות לעשייתך הן אודות סדרה חדשה שתעלה החודש בערוץ 10. על מה מדובר?

זוהי סדרה בת 4 פרקים, בשם המדריך למיליון הראשון, שאמורה לעלות ב- 19 באוקטובר. מטרת הסדרה לספר את סיפורם של אנשי עסקים בולטים בתעשייה על גווניה השונים; יזמות, פיננסים ושוק ההון. אלה חולקים אל מול המצלמה, את הדרך כיצד להרוויח את המיליון הראשון.

אני לא רוצה להרוס אבל מצאת מהו המכנה המשותף לכולם?

 זה נורא כללי, אך כשתראה את הסדרה, תבין שזו הסדרה הכי מפורשת, שימושית ומושקעת שנעשתה עד כה בטלוויזיה בישראל. כיצד יש לפרוץ את גבולות היומיום שעוטפים את קהל השכירים.

והתשובה?

התשובה היא פחד. פחד מפני איבוד פנסיה, דאגה למשפחה והתחייבויות קודמות. הסוד הוא להשתחרר מהחששות והעכבות שאתה מגיע עימן עוד מילדות. הרי מה מלמדים אותנו? תצטיינו בביה"ס, למדו את מה שכולם לומדים, תמשיכו לאוניברסיטה ותצליחו להשיג עבודה קבועה ומסודרת עם ביטחון. הסדרה מנסה לטעון: "איזה בטחון? זה קשקוש"  הסדרה לא מחנכת אותך להיות מולטי מיליונר, אלא מסבירה כיצד יש להתנהג עם כסף. אם יש למישהו יש רעיון, שלא יפחד לגרום לרעיון להבשיל, אם יש לו כסף בצד, שידע מה כדאי לעשות איתו, אם יש לו זמן פנוי שידע שכדאי לו ללמוד מקצוע צדדי, שיעזור לו בעתיד. אלו דברים שהם נשמעים אלמנטאריים, אך הם רחוקים מכך.

בנוסף, באנו לשנות תובנות בסיסיות שיש לאנשים כלפי התנהלות אשראי. אנשים חושבים שבכדי להצליח הם צריכים הון עצמי ראשוני רחב. בחיים האמיתיים המציאות מעט שונה, ישנו הבדל עצום בין אשראי עסקי לאשראי משק בית.

על כמה מרואיינים מדובר? 

עשרות, למרות שלא כולם שרדו את חדר העריכה.

יש לך דוגמה מהסדרה?

כן, חיים קצמן, יו"ר חברת הנדל"ן המניב גזית-גלוב אשר ניגש למכרזי בנייה בארה"ב, כשכולם מסביב היו בטוחים שהוא יצא מדעתו. לבסוף, בעזרת הידע והחושים הנכונים, אחרי כמה שנים, הוא מימש את עסקת חייו. את שאר הפרטים תמצאו בסדרה.

עושה הרושם כאילו הסדרה השפיעה עליך אישית?

בהחלט. בגלל שעבדנו בצורה יסודית כל כך, נשארו רעיונות שלא הצלחנו להטמיע בארבעת הפרקים שעמדו לראשותנו. לכן, בהווה, אני עובד על ספר חדש, שכנראה ישא את אותו השם כשמה של הסדרה (המדריך למיליון הראשון). הספר ישלב תובנות אישיות שלי, שתשולבנה עם הסיפורים של הדמויות אשר ראיינו לצורך הסדרה.

ובכל זאת, לא חסרות סדרות לאחרונה שמדברות על מצליחנים, במה הסדרה הזו שונה?
במילה אחת, הסדרה הזו מלמדת. אם תשב לראות את הסדרה לאורכה תצא עם כללים שיעזרו לך בהמשך. זה לא הבטחה שתצליח לעשות את המיליון הראשון, אך חלק גדול, אני מאמין, דווקא כן יצליח.

אני יודע שניסו להפיק תוכנית דומה לתוכנית האמורה בעבר, מה השתנה שדווקא עתה התוכנית יוצאת לאוויר?

אני בתחושה אישית כי כולם הבינו שהמציאות מסביבם השתנתה. המשבר לימד כי כשחוטפים, אז כולם חוטפים חזק. בעבר כאשר היינו מקבלים את הדו"ח מחברת הביטוח, היינו מתעלמים ממנו לחלוטין, מתוך המחשבה שממילא לא נבין מה שמדווח שם. דא עקא,  בסוף שנת 2008, עם הדוחות השנתיים, כולם הבינו טוב מאוד מה זה ירידה של 20% בנכסים הכלכליים שברשותם. לכן, מאז יש רצון כנה של הציבור ללמוד את הנושאים הכלכליים בכדי להבין יותר את אשר מתרחש סביבם ומשפיע עליהם.

המיליון הראשון אמור להיות הקשה ביותר, לא?

כך מספרים, חלקם טוענים שאין באמירה זו אמת של ממש.

אחרי שלוש שנים באוויר, התוכנית לילה כלכלי בהנחיתו של גל, צברה רייטינג נאה יחסית לשעה בה היא משודרת (11:25 בלילה) וקהל צופים נאמן. למעשה ייחודה של התוכנית והצלחתה, אף גרמה לזכייניות המקבילות בערוץ 2 לאמץ את הפורמט ובסוף החודש שעבר התברר, כי רשת תעלה תוכנית יומית לסיכום חדשות היום בהגשת תמר איש-שלום, ואילו קשת תעלה תוכנית סיכום שבועית כלכלית בהגשת טלי מורנו.

אחרי שנתיים באוויר, הצלחת לפצח את הסוד שגרם לפופולאריות של התוכנית?

כאמור, לטעמי זהו שילוב של כמה גורמים. הראשון הוא התזמון הנכון שבו עלתה התוכנית לאוויר, אחרי המשבר של שנת 2008, כאשר כולם מסביב רצו להבין בכנות את הגורמים לו והשפעותיו העתידיות. הגורם השני, הוא ההבנה שלנו שבסיס התוכנית, מבלי לחוש רגשות אשם, באה ללמד את צופיה על כלכלה ועל כל הנגזרות שלה. כאשר אתה מעניק כלי הבנה לצופים, הם מגיעים.

התוכנית לא באה לשרת את אנשי התעשייה. אין סיכוי שאחד הפרשנים בתוכנית יעשה שימוש במושג כלכלי ואנו נעבור לנושא הבא. אנחנו נעצור וננסה להסביר את פירוש המושג. אין שאלות שהן פשוטות מדי: מה זה אג"ח? למה אג"ח קונצרני שונה מאג"ח ממשלתי? מהי ריבית וכיצד היא משפיעה על הכיס שלנו?

הצימאון של הקהל לידע כלכלי יכול להתבטא בצורה הברורה ביותר בכל הנוגע לדמי הניהול של חברות הביטוח. הרי, רבע אחוז הבדל בדמי הניהול, בערבות השנים, הופך לבסוף להבדל של מאות אלפי שקלים. אז, בעוד שאנו הולכים ומתמקחים על עשרות שקלים בעת קנייה של מוצרי צריכה שונים, אנו מסרבים לשים את הדגש על הדברים המהותיים באמת. אנשים החלו להפנים את זה עם הזמן. את המהפכה החלו העיתונים הכלכליים ולבסוף זה טפטף היישר אל לב השיח הציבורי והוכח שיש לנושאים אלו קהל.

ולנוכח התחרות, אתם עומדים עתה בפני אתגרים חדשים

האתגר כרגע הוא לשמר את קהל הצופים. לא ניתן לרמות את הצופים, הם לעד יבחינו וישוו בין המוצר המוגמר. המוצר שלנו הוא כרגע יותר מרוכך ומגוון. לא ניתן לדרוש מאנשים להביט ביותר מדי גרפים לקראת חצות. זה הפורמט המנצח מבחינתנו. אני בטוח שהוא ימשיך לשרת אותנו נאמנה.

"כנראה שאף אחד לא יודע באמת מה יקרה בשוק עוד חצי שנה"

מדבריך ניתן להסיק כי לפני שאתה רואה את עצמך כאיש בידור, אתה רואה עצמך כמחנך?

ההיפך הוא הנכון. אינני רואה עצמי כמחנך, אלא דווקא כלומד. לא למדתי כלכלה ואינני רוצה לעשות תואר בעתיד. אני לומד יותר מיומיום, מתעניין ומנסה להבין ולפרש גם בעיות ונושאים מורכבים יותר בנושאים כלכליים. מאידך, אין זה אומר שנושאים אלו כולם, ימצאו את דרכם לתוכנית. אני לא אכנס לנוסחאות כלכליות מסובכות. אף פעם לא אהבתי את זה וזה לא הזמן להתחיל.

כיצד אתה לומד? 
אני שוקד על כל החדשות הכלכליות בארץ וכמו כן קורא ספרות מקצועיות.

איזה ספרים קראת לאחרונה?

אני יכול להזכיר את "הברבור השחור" של ניסים טאלב ואת "עידן התהפוכות" של הנגיד לשעבר בארה"ב אלן גרינספאן. הספר הראשון תרם לי בצורה ניכרת לפגמים שניתן למצוא בכל תיאוריה ואולי אפילו תרם לדרך בה אני מפרש כיום את הנושאים הכלכליים.

כלומר?

אני מסכים עם הבעיה ועם חוסר היכולת לחזות את העתיד ומה הוא טומן בחובו. מה ידעו להגיד לנו הכלכלנים לשנת 2008 עם כל המודלים שכביכול מדויקים? כנראה שאף אחד לא יודע באמת מה יקרה בשוק עוד חצי שנה.

אז אתה בונה את תיק השקעותייך בהתאם?

תשובתי תפתיע אותך. לטעמי, כל דבר צריכים לעשות מומחים, אני לא מתערב בתיק השקעותיי.

איזה איש כלכלה היית רוצה להביא לתוכנית?

אני לא מאמין שיש כרגע כלכלן שאם הייתי מבקש שיופיע בתוכנית הוא היה מסרב, בוודאי בארץ. מאידך, זה לא בהכרח מעניין את האנשים. אותנו מנחה מה יעניין את האנשים ואני לא בטוח שלהביא אישיות ידועה מחו"ל זה ישרת את הצופים בצורה הטובה ביותר.
הקהל שלנו מורכב מאנשי עסקים בולטים, דרך הבנקאי ועד עקרת הבית. כשהם מתיישבים אל מול המרקע, הם יודעים שבסוף התוכנית הם ילמדו משהו חדש. הם יקבלו איזשהו כלי עזר שיעזור להם בעתיד; אם בניהול העסק ואם בניהול משק הבית בצורה טובה יותר. שמות ידועים זה חשוב לעיתים למותג עצמו, אך זה לא פועל למען המטרה העיקרית.

אילו ראיונות חרוטים בליבך ככאלו שבאמת תרמו לקידום התוכנית?

בכלליות, הזיכרון שלי הוא לא אחת התכונות החזקות אצלי. אבל, אני חושב שהראיון עם נוחי דנקנר היה ראיון נוקב. הוא נתקל שם, אולי לראשונה,בשאלות לגבי ההחלטות הכלכליות שהוא עשה בשנים האחרונות, כולל לגבי עסקאות הרכישה של קרדיט סוויס שהוא אינו אוהב לענות עליהן במיוחד. הראיון בא ללבן את הנושא של חינוך להשקעה לטווח ארוך והשקעה אסטרטגית, לבסוף יוצא שגם האנשים המובילים במשק, חושבים על עסקאות לטווח הקצר. אגב, אני לא מוצא פסול בכך, ניתן להסתכן מדי פעם בטווח הקצר.

יעל בר זוהר שהגיעה החודש לראיון בתוכנית "לילה כלכלי", בחרה לעזוב את הראיון באיבו, בעקבות שאלות אודות השכר שמקבלת השחקנית בקמפיין פרסומי. גל דווקא זוכר את הראיון כאחד שתרם לא פחות מהראיון של דנקנר לקידומה של התוכנית.

לא ניתן להתעלם מכך שהראיון נגע בדברים המעניינים את קהל הצופים. לבסוף, היא "שיחקה לידינו", כאשר החליטה לקום באמצע הראיון ולעזוב. זו לא  הייתה שאלה קשה, הרי יח"צנים של דמויות מקובלות כמו יעל, נוהגים לפרסם את גובה העסקאות שנחתמו עם הטאלנט. בסה"כ שאלתי אם הפרסומים של היחצ"ן שלה נכונים.

כששאלתי בראשונה, היא ניסתה להתחמק. בפעם השנייה כאשר היא הבינה שאני לא מוותר, היא בחרה לעזוב את האולפן. לשמחתי, זה רק מראה שהכול יכול להפוך לאייטם כלכלי, גם אייל שני שממציא גלידת עגבניות יכול להפוך לאייטם.

לילה כלכלי היא לא עניין של מה בכך. בתור פורמט חדש, ציפו לו לא מעט חבלי לידה. הרעיון, על פי גל, נהגה תוך כדי הנחיית מבזקי הלילה בערוץ 10.

לא מצאתי מהות אמיתית במבזקים הליליים של ערוץ 10. בה בשעה, התחולל משבר כלכלי עולמי.  לפתע עלה בראשי הרעיון להשיק תוכנית כלכלית יומית לילית. הרמתי טלפון לאורי רוזן ועידו בנזימן הסמנכ"ל והמנכ"ל של ערוץ 10 ושיתפתי אותם ברעיון.

הדימוי שנישא במוחי, דאז, היה ערב חדש. התוכנית המיתולוגית הוקמה משום צורך של מלחמת לבנון הראשונה וכך המשיכה לאורך השנים, הרבה אחרי שהמלחמה הסתיימה. שלושתנו שיתפנו פעולה למרות הביקורת מסביב. אני זוכר יותר אנשים שניסו להניח מקלות בגלגלים מאשר אנשים שעזרו. חלקם כבר לא איתנו בערוץ. מתוך חודשים ספורים, כבר עלתה התוכנית, אמנם שונה מאוד מהפורמט הראשוני.

"יכול להיות שזדורוב רצח. אבל אני אישית לא משוכנע עד הסוף."

כאשר גל מתבקש לתאר את עברו טרם התוכנית הכלכלית הוא מתגאה מאוד בדרך אותה הלך, עד לכדי תפקידו כיום.

בחדשות 10 הייתי כתב בחיפה למשך 4 שנים. אח"כ ביליתי שנתיים ככתב משטרה בת"א. לאחר מכן, פניתי לערוץ בצורה כנה ואמרתי  שאינני יכול להמשיך בתפקיד משום דרישותיו. עברתי לתוכנית של ערוץ 10 ביום שישי. תוך כדי, כאמור, עשיתי שני סרטי תעודה.

בשנת 2008,  שודר הסרט "רק תאיר יודעת", העוסק ברצח תאיר ראדה ז"ל, שם בחר לתאר את אזלת ידן של המשטרה והפרקליטות. היום, שנתיים אחרי, והרשעתו של זדורוב ברצח, זו ההזדמנות הראשונה של גל להתייחס למשפט כפי שהסתיים.

גל: "קראתי את גזר הדין, בשלושת הלילות האחרונים. העיתונאות לא תחליף את בית המשפט. אחרי שקראתי את כל החומר, עדיין אני אומר לך כי זה יכול להיות יותר משכנע מבחינת הציבור. ההכרעה לכשעצמה מאוד מנומקת ולא שטחית. יש בעיה עם גזר הדין. השופטים במשפט, התרכזו בראיות הנמצאות והתעלמו מן הראיות החסרות. כלומר, הם בחרו להסתמך על הודאה שלו, שנעשתה על ידי המדובב ובה בשעה מבטלים לחלוטין את חוות הדעת של טביעת הנעל על ג'ינס הקורבן (טביעת נעל זרה שנמצאה על מלבושי הקורבן ונעשה בה שימוש על ידי ההגנה).

ההישענות הזו של השופטים, לא מבטלת את הראיות החסרות במשפט. עדיין אין ד.נ.א ואין טביעת אצבע, בנוסף להמצאות שערות בידה של תאיר שלא היו שייכות לא לתאיר ולא לזדורוב. כדאי להזכיר גם את עקבות הנעליים שמובילות אל שביל מחוץ לזירת הפשע,  ואת התמונות בזירת הפשע, שמעידות על מאבק שהתקיים בעת הרצח שלא הוסבר כנאות עדיין. כל אלו הם סימנים שקשה להתעלם מהם והשופטים בחרו לעשות כך.

ההתייחסות של לזדורוב מטרידה אף היא; הבן אדם החלש, שלא מבין ממש עברית, תואר בתקשורת וע"י הפרקליטות כמניפולאטור מפלצתי. מתוך העדויות הפרשנות שלי מעידה על תכונות של חוסר החלטיות ובלבול.

הביקורת שלך עמוקה יותר?

כן. בעיניי, הפרקליטות בישראל חוטאת במחשבה כי עליה להרשיע בכל מחיר. הסטטיסטיקה הנוכחית מראה על 99% הרשעות בישראל. אך המציאות מורכבת יותר, יש תיקים שבהם צריכים לחשוב פעמיים... יכול להיות שזדורוב רצח. אבל אני אישית לא משוכנע עד הסוף.

גם בתקשורת תלויה אשמה מסוימת. השופטים התייחסו אל התקשורת שהתערבה בצורה אגרסיבית וניסתה לשנות את דעת הקהל, איך אתה מגיב לכך? הרי ההתייחסות למעשה במובן מסוים מכוונת ברובה אלייך?

זה קשקוש. במשך 4 שנים לא ניתן לצפות שהתקשורת תשב בשקט. התקשורת צריכה לבקר, כמובן שאסור לה לקחת צד כלשהוא. היא צריכה להביא את הדברים לאשורם. אני איש של עקרונות ואם אני מבחין בעיוות מסוים, אני אחקור אותו.

"יש הפקות, שלי אישית לא נוח איתן, לעיתים יוצאי גל"צ לוקחים בהם חלק."

מה לגבי הסרט השני: "האישה העשירה בישראל" עם שרי אריסון?

אני חייב לומר שבו אני גאה פחות. הוא לא יצא מספיק הישגי. לא היו בו מספיק אלמנטים שיותירו חותם. אף אחד לבסוף לא הרוויח ממנו.

הצופים ההדוקים והאדוקים של "לילה כלכלי" בוודאי הבחינו בשינוי שחל בך לאחרונה. בשל שיקולים אישיים ואידיאולוגים, בחרת אשתקד להסיר את הכיפה מראשך.

יכול להיות שיש שיקולים חברתיים שבגינם החלטת להוריד את הכיפה?

לא. השיקול לכשעצמו היה אישי ופרטי. החוויה שלי עם עצמי והחיבור לרוחניות תמיד היה קיים בי. בשלב מסוים, החלטתי לקחת על עצמי מחויבויות דתיות נוספות ובאופן טבעי הכיפה התלוותה לכך, יחד עם השמירה על הכשרות והשבת. בחלוף הזמן, הבחנתי שאיני מצליח לעמוד בהתחייבויות,לכן הורדתי את הכיפה. אין כאן בקשה להיות אחר או דומה לחברה מסוימת. כך אני חי את חיי, לא מזייף.

את ילדותך העברת בטירת הכרמל, מקום קטן ופריפריאלי, עד כמה אלמנט זה מכריע בחייך המקצועיים? 

קודם כל זה לא מקום קטן. לא גדלתי בתחושה כזו שיש הבדל ביני לבין אחרים. לא גדלתי בסביבה שאתה מתאר או רומז לה. גם בכרמל יש אנשים מוכשרים שהצליחו בכל תחומי החיים, אולי פחות ממקומות אחרים, רק משום המרחק מן המרכז.

לא באתי מהמרכז וללא קשרים קודמים, לכן סביר להניח שהייתי צריך לעבוד יותר קשה. אני מקווה שהילדים שלי כבר יצטרכו לעבוד פחות קשה. אך לבוא ולומר שתחושות קיפוח נטועים בי, תהיה הגזמה פרועה.

אך לא ניתן להתעלם מכך שהתחום בו אתה עוסק  נשלט עדיין על ידי יוצאי גל"צ?

אין לי דבר נגד גל"צ, הלה יודע לייצר אנשים מוכשרים אך גם אנשים שטחיים מאוד. שטחיות היא מחלה וחלק מהתקשורת לוקה בה. יש הפקות, שלי אישית לא נוח איתן, לעיתים יוצאי גל"צ לוקחים בהם חלק.

תמיד חשת וחשבת כך?

לא תמיד. אני זוכר איך בתור חייל בשירות סדיר, הייתי מתקשר לבעל תפקיד בתחנה, מדי יום, בכדי לבוא וללמוד את התעשייה. הוא הוציא לי אישור זמני, בין חצות ל-6 בבוקר להגיע לתחנה ולבלות עם המבזקן, שלרוב היה בשירות מילואים. לא ניתן להתעלם מכך שגל"צ היא ביה"ס מצוין לתקשורת.

אני והצוות המקצועי הנהדר, מתמודדים עם התחרות, והתחרות היא קשה. זה מונע ממני לבלות זמן ניכר עם המשפחה. מזל שיש את יום שבת ויש לי גם יום חופשי בו דב גילהר מנחה את התוכנית.

אם לא תקשורת במה היית עובד?

אם לא תקשורת הייתי עובד כרועה צאן, הייתי גר ביישוב קטן ברמת הגולן, מגדל סוסים וכבשים, למרות שאני בטוח שזה יותר משעמם ממה שאני חושב. אולי עוד רבעון או שניים, מי יודע?

במה לא היית מוכן לעבוד?

תתפלא, אך לא הייתי מוכן לעבוד בבנק.