בנק ישראל מתנגד לרצונה של הרשות לני"ע לביטול עמלת ההפצה

בשנה האחרונה עמלות ההפצה שגובים הבנקים על קרנות הנאמנות, זכו לתשומת לב מיוחדת, מאז הוחלו הראשונות על שוק ההון אחרי רפורמת בכר.

לאחר ישיבות סוערות, את יולי השנה, באיגוד הקרנות להן נוגע הביטול, התברר כי המנהלים הקטנים תומכים בביטול מתוך האמונה כי קיום העמלה גורע מהתחרות בשוק הקרנות. לעומתם מנהלי הקרנות הגדולות טענו כי ביטול מהיר מדי יכול להביא לחוסר אובייקטיביות של הבנק שיבקש להיות מונחה מרווחים לזמן הקצר.

בהלוך החודשים, הרשות לני"ע קיבלה את טענתם של האיגוד וביקשה לבטל את העמלה. אך כעת נראה כי המדון סביב קיומה של העמלה מתגלגל מן משרדי האיגוד לקרנות אל המגרש הגדול - הרשות לני"ע אל מול בנק ישראל. בנק ישראל מתנגד להצעה כי הצרכנים ישלמו ישירות לבנקים את עמלות הקנייה והמכירה, במקום עמלת ההפצה, מתוך החשש שמנהלי קרנות לא יורידו את דמי הניהול בגובה ביטול דמי ההפצה. כלומר, ישנו הסיכוי שלבסוף הלקוח ישלם יותר (דמי ניהול ודמי קניה ומכירה), הבנקים יאבדו מהרווחיות שלהם ומנהלי הקרנות יחלישו את הענף. 

ההתפתחות האחרונה בנושא מגיעה מן הרשות לני"ע שעידנה את הצעתה לביטול ו"מוכנה" להסתפק בעמלה מופחתת של 0.4%-0.8%. כך עולה מתיקון לתקנות השקעות משותפות בנאמנות (עמלות הפצה) שהפיצה רשות ני"ע לאיגוד הקרנות. הרשות אינה מותירה את הלקוח מאחור- היא מציעה כי באותן  הקרנות בהן תופחת עמלת ההפצה יופחתו בהתאם דמי הניהול שמשלם הלקוח באותו שיעור. את התהליך מוביל דודו לביא האחראי על קרנות הנאמנות ברשות לני"ע. 

הקרנות אליהן מתייחסת הרשות הן קרנות מנייתיות אשר משקיעות יותר מ- 50% מהונן במניות בארץ. קרנות אלו מהוות כ- 8% מתוך הון ענף הקרנות. על פי החישוב בגלובס, ההפסד הפוטנציאלי לבנקים לנוכח ההצעה, הוא 48 מיליון שקלים בשנה. 

העיתוי לבקשה לביטול עמלת ההפצה אינו מקרי. הוא בה להכשיר את הקרקע לשיווק הקרנות הזרות יש לשלב את הקרנות הזרות בתוך מערך ההפצה של הבנקים ולעבור למודל בו הבנקים יגבו עמלות קנייה ומכירה מהלקוח, ולא מהיצרן שבדרך כלל מציע מוצרים זולים יחסית. לטענת התומכים בביטול העמלה רואים בכניסה של קרנות זרות תמריץ לשת"פ מצד הבנקים,כאשר אלו מיועדים להגדיל את רווחיהם.

התיקונים שמהווים חלק מתיקון 15, עדיין לא נקבעו בוועדת הכספים, ולכן הוא לא צפוי להתקדם לפני תחילת השנה הבאה.