משבר מדינות ה-PIIGS - התפתחותו ומאפייניו

בפורטוגל ובאיטליה, הבעיות הכלכליות קיימות עוד טרום המשבר כפי שניתן לראות בטבלה: ממוצע שיעור הצמיחה במדינות אלו בשנים 2000-7, עוד בטרם פרץ המשבר הגלובלי היה נמוך, כ-1.5%,זאת עקב העדר תחרותיות, פריון נמוך וחוסר יתרון יחסי בייצור בהשוואה למדינות האחרות. התוצאה היא שהחוב הממשלתי בפורטוגל עלה לאורך השנים מכ-48% תוצר בשנת 2000 ועד לכ-63% תוצר בשנת 2007, כאשר בשלוש השנים זינק החוב לכ-83% תוצר. באיטליה נותר החוב בשנים  2000-7 ברמה גבוהה ונע בין 104%-109% תוצר, כאשר בשנת 2010 הוא צפוי להגיע לכ-118% תוצר.

המשבר באירלנד ובספרד נבע מהתפתחות והתנפצות בועת הנדל"ן. טרום המשבר, בשנים 2000-7, שיעור הצמיחה הממוצע באירלנד עמד על 6%, והיה בין הגבוהים במדינות הגוש. התנפצות בועת הנדל"ן הביאה לקריסתה של מערכת הבנקאות והיא הולאמה על ידי הממשלה. כתוצאה מכך חלה עלייה חדה בגרעון והחוב הממשלתי צפוי לזנק מכ-25% בשנת 2007 לכ-94% (!) ב-2010. בספרד צפוי החוב הממשלתי לעלות מכ-36% בשנת 2007 ל-כ-63% ב-2010, כאשר אחת מהבעיות המרכזיות בספרד היא שיעור האבטלה הגבוה העומד על כ-20%.

מקור –IMF (תחזיות IMF ל-2010)

עקב משבר החובות הפיסקליים, יישום מדיניות הקיצוצים באירופה יצא לדרך, כאשר הראשונה (שאולצה) להצהיר על כך הייתה ממשלת יוון ולאחריה הצטרפו שאר מדינות ה-PIIGS וכן המדינות המובילות באירופה, כדוגמת גרמניה, צרפת ובריטניה. המטרה היא להוריד את הגרעון לרמות סבירות במהלך 3-4 השנים הקרובות, כאשר ההערכות הן שבשנת 2011 הגירעונות ברוב המדינות המפותחות יהיו נמוכים מאלו של 2010 (אך עדיין גבוהים מאוד בחלק מהמדינות), ורק לקראת 2013-2015 ירדו לרמות סבירות.

המצדדים בתכנית הקיצוצים טוענים שברמות חוב כל כך גבוהות הקיצוץ הוא הכרחי, כאשר הטענה הנגדית היא שקיצוץ בשלב שבו התוצר יורד ושיעורי האבטלה עולים יחריפו את הבעיה. הפתרון כנראה נמצא אי שם באמצע. התיאוריה הכלכלית גורסת כי הרחבה פיסקלית מביאה לגידול התוצר אף מעבר להרחבה המקורית על פי עקרון המכפיל. למרות זאת, ברמות גבוהות של חוב וגרעון התוצאה מתהפכת כך שהרחבה פיסקלית יכולה להביא לירידת קצב הצמיחה של התוצר, שכן ברמות אלו משקיעים ידירו רגליהם מהמדינה. המשמעות היא שחלק ממדינות אירופה נאלצות לבחור בין אפשרות גרועה (דשדוש בצמיחה לאורך שנים) לגרועה יותר (פשיטת רגל).

התיאור בטבלה לעיל מציג את הנתונים הכלכליים המרכזיים אך מעניין להסתכל גם על מבנה החוב הממשלתי - כמה חוב פנימי וכמה חיצוני, נתון היכול להשליך אור על יכולת החזר החוב. בהקשר זה מצבן של פורטוגל, אירלנד ויוון עגום, שכן על פי ה-OECD חובה הפיסקלי החיצוני של פורטוגל הוא כ-75% מסך החוב הכולל ושל אירלנד ויוון הוא כ-70%. לעומת זאת חובה החיצוני של איטליה עומד על מעט יותר מ-50% וזה של ספרד על כ-40%, אך יש לציין כי החוב של המגזר הפרטי בספרד הוא כמעט פי 3 מהחוב הציבורי.

חובותיהן של מדינות ה-PIIGS מציב בפניהן משימה לא פשוטה בשנים הקרובות - מימון גירעונות גבוהים והחזר חוב שיגיע לפדיון. בשנת 2011 צפויים על פי ה-IMF צרכי המימון הפיסקליים של מדינות אלו להיות בין 18% תוצר (אירלנד) לבין כ-24% תוצר (יוון). הן יכולות ל"התנחם" בעובדה שישנן (רק) שתי מדינות שצרכי המימון שלהן גבוהים יותר: ארה"ב כ-28% תוצר ויפן כ-58% תוצר.

נכתב ע"י יוסי מעלם,
בית השקעות אנליסט

הנתונים, המידע, הדעות והתחזיות המתפרסמות באתר זה מסופקים כשרות לגולשים. אין לראות בהם המלצה או תחליף לשיקול דעתו העצמאי של הקורא, או הצעה או  או שיווק השקעות או ייעוץ השקעות ב: קרנות נאמנות, תעודות סל, קופות גמל, קרנות פנסיה, קרנות השתלמות או כל נייר ערך אחר או נדל"ן– בין באופן כללי ובין בהתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל קורא – לרכישה ו/או ביצוע השקעות ו/או פעולות או עסקאות כלשהן. במידע עלולות ליפול טעויות ועשויים לחול בו שינויי שוק ושינויים אחרים. כמו כן עלולות להתגלות סטיות בין התחזיות המובאות בסקירה זו לתוצאות בפועל. פאנדר אינה מתחייבת להודיע לקוראים בדרך כלשהי על שינויים כאמור, מראש או בדיעבד. פאנדר לא תהיה אחראית בכל צורה שהיא לנזק או הפסד שיגרמו משימוש במאמר/ראיון זה, אם יגרמו, ואינה מתחייבת כי שימוש במידע זה עשוי ליצור רווחים בידי המשתמש.