סוף הסיבוב - האם תקופת העליות בבנקים הסתיימה?

אך, איזה שבוע זה היה. דוחות הבנקים הגדולים בארה"ב לרבעון הרביעי התפרסמו אחד אחרי השני. השוק עבר מאופורית הדוחות של ג'יי פי מורגן (JPM) לבלבול סביב הדוחות של וולס פארגו (WFC), סימני השאלה על סיטי (C), האופטימיות של יו אס בנקורפ (USB) והמבוכה הקלה של בנק אוף אמריקה (BAC). זה היה ברור מראש שבשבוע הזה מניות הפיננסים ייתנו את הטון בשוק וכך היה פחות או יותר. בכל זאת זה שבוע בו גם ג'נרל אלקטריק, IBM ואפל פירסמו דוחותיהן (בטח שמתם לב, דוחות מעל הצפי לכולם...) כך שגם אלו וגם כמה נתוני מאקרו, בעיקר מעודדים (עליה משמעותית במכירת בתים קיימים, עלייה במתן אישורי בנייה, ירידה משמעותית בדרישה השבועית לדמי אבטלה ועוד) עשו את פרסום הדוחות של הבנקים שלא היו מן המשובחים בסיכום כללי, למעט יותר נוחים.

לא נעבור על כל הדוחות כאן, הדף קצר מדי, רק נציין, לקראת הדוחות הבאים עלינו לטובה של הרבעון הראשון, כי ראינו שתי גישות ברבעון הזה. הראשונה למעשה מבוססת על המנטרה הידועה שברבעון הרביעי של שנה לא טובה, עושים ניקוי שולחן ודוחפים פנימה לדוחות הכספיים כמה שיותר הפרשות, וזאת כדי שנפתח את השנה החדשה בלי שרכים בעיתיים ואפילו עם אפשרות מסוימת "להפתיע לטובה" עם החזרת הפרשות יתר. לא בטוח אבל מאוד יתכן שבמיוחד ב- BAC זה היה הסיפור (המניה השלימה השבוע ירידה של כמעט 7% אבל עדיין מדובר בעליה של 25% בשלושה חודשים בלבד). מאידך, הגישה השניה שמאפיינת יותר את הדוחות של JPM מונעת ממבחני העמידות הקרבים (ה- Stress Test) אשר יתמקדו בהון העצמי של הבנקים ולמעשה יקבעו כנראה אם הבנקים יוכלו לחדש את חלוקת הדיבידנד בקרוב. ועל כן על פי גישה זו היה חשוב להציג תוצאות טובות גם ברבעון הרביעי ואפילו זה היה זמן מספיק טוב להשיב הפרשות יתר שבוצעו בעבר.

הכותב הוא מנכ"ל משותף בבית ההשקעות אוריון