איור פאנדר
משה שלום
21/11/2023
אין צורך לומר שעלות הנפט חשובה. אבל לא רק המחיר חשוב. אני רוצה להדגיש שרמת התנודתיות במחיר שלהם לא פחות חשובה. הנפט, הגז, וכל מוצרי הלוואי שלהם כמעט, נמצאים בבסיס החישוב של התוכניות העסקיות, הפרויקטים, העלות השוטפת והתחזוקה של רוב העסקים בעולם.
תנודתיות עצומה במרכיב הזה של רווחיות העסק מזיקה, ואף יכולה להביא להבדל בין מצב רווחי להפסד. על מנת להתגבר על כך, הומצאו כלים, כמו אופציות וחוזים עתידיים. אבל, גם עלותם יכולה להיות מעיקה. ומעבר לכך, כל כלי הגידור האלו אינם נגישים תפיסתית לרוב העסקים, ולפרטיים.
ההקדמה הארוכה הזו מיועדת לתת לכם את הרקע למה שאנו חווים בשוק הנפט מאז הקיץ. ב"מילה אחת": תנודתיות עצומה! תחילה מעלה, ועכשיו מטה. על מנת להלביש תמונה למילים, הנה גרף יומי של החוזים על הנפט, מסוג WTI, שנעשה בעזרת פלטפורמת TradingView:
ובכן: אחרי תקופה, שבה המחיר היה בדשדוש אופקי צר למדי, הגיע יולי, ועשה לנו הפתעה קטנה: עליות דרמטית במחיר הנפט מ-68$ ל-96$ (כ-41% !), וזאת תוך שלושה חודשים. הסיבה? מגבלות הייצור של OPEC, וגם של מדינות קרובות לה (במיוחד רוסיה), על מנת להעלות את המחיר. יש לזכור שאותו מחיר סבל בגלל המדיניות התקיפה של ארה"ב נגד מחיר גבוה, כולל בעזרת מכירת חלק נכבד מרזרבות החירום שלה, וזאת כדי להקטין את השפעת האנרגיה על האינפלציה המשתוללת.
יש הטוענים שזו הייתה טעות גדולה, ושממילא האינפלציה הייתה יורדת לה גם כך, אבל, עובדתית, זה מה שקרה. יש שיאמרו: מה לממשל עצמו ולענייני האינפלציה? הרי הפדרל רזרב (הבנק המרכזי) אמון על הורדתה, על ידי ריסון המשק בעזרת העלאת הריביות, וירידת כמות הכסף על ידי ספיגת חלקו? בקיצור: פעילות ממשלתית הייתה כאן חריגה מתחומי העניין שלה הרגילים.
זה בהחלט נכון עקרונית. הבעיה היא שהאינפלציה הפכה מזמן לעניין פוליטי. וככל שמתקרבים לנובמבר 2024, זמן הבחירות בארה"ב, היה חשוב לממשל ביידן להיראות כ"עושה משהו אמיתי" לריסון האינפלציה הפוגעת כה קשה במעמד הביניים. הבעיה היא שאחרי סיום המכירות של המאגר, והקטנת המכסות של הייצור, מחיר הנפט פשוט השתולל כלפי מעלה, ואיים מחדש על יציבות המחירים.
באותה תקופה (עד תחילת אוקטובר), לצמיחה הגלובלית הייתה עוד תקווה גדולה ביחס לחזרתה של סין למעגל הצמחה. אירועי הקורונה ייבשו בה הרבה סקטורים, וההנחה הייתה שאלו יצליחו לחזור לעצמם, ועל ידי כך למשוך קדימה את העולם כולו. בדיוק כפי שקרה ב-2007-9. למרבה הצער של רבים, תקווה זו נגוזה, ונמעכה, תחת כובד פשיטת הרגל הכללית של סקטור הנדל"ן הסיני המקומי.
למרות כל מאמצי הממשלה הסינית לתקן זאת על ידי תוכניות תמרוץ שונות ומשונות. כל זה בשילוב מיתון מעשי של הייצור בכל העולם המפותח. כמו כן, באירופה, הכלכלה במיתון ממש, ובארה"ב נשארו רק השירותים על מנת לתת תחושה של "חיים כרגיל". במיוחד כאשר הכסף מגיע מגידול חוב ברוטאלי, הן הפרטי והן הממשלתי. וכך הבלתי נמנע קרה: קומפלקס האנרגיה חזר לרדת. הפעם, מילת המפתח היא הקטנת הביקושים.
פעם, אחרי הקורונה, הכרנו אינפלציה שנבעה מיכולת השגה מועטה של מוצרים, ופקקים באספקה. בקיצור: בעיות של היצע. הפעם, ולמרות ההיצע המוקטן גם כך ממכסות ייצור קטנות יותר מהרגיל, הצורך במוצרי האנרגיה פשוט קטן יותר. בקיצור: בעיות בביקוש.
הירידה המגמתית נעשתה בגלים, כיאה למגמה מסודרת, וזאת כאשר מלחמת "חרבות ברזל" גרמה לזעזוע קטן בלבד כלפי מעלה. בסופו של דבר, מ-96$ הנפט חזר ל-72$ (25%- !). ונציין שוב שהמתיחויות הגיאו-פוליטית באוקראינה, ובמזרח התיכון, וגם העימות הפוטנציאלי סביב טייוואן, אינם מצליחים לשמור על רמה גבוהה של מחירים.
אז מדוע אני כותב על כך עכשיו? דווקא פשוט: על פי כל הסימנים הטכניים, מחיר הנפט עושה רושם של תחתית. אזור 72-74 נבדק פעמיים, ויש סטייה חיובית בין התאוצה של המגמה והמחיר עצמו. אבל, זה לא הסוף: ראינו לאחרונה ימים של 2-3% עלייה, כאשר המגמה השלילית הינה מוסכמה.
זהו סממן של איסוף מסוג Contrarian. האם מובטחים לנו מחירי נפט גבוהים הרבה יותר? ממש לא. אבל, יש סיכוי מעניין למעקב, כאשר רמת הסיכון ברורה (אזור קטיעת ההפסד). אז נאמר: המקרה האופטימי: תחתית מאושרת סביב 72-74, כאשר המחיר עושה מהלך עולה, ונוגע בבולינגר העליון. חצייה מעלה של קו המגמה היורד יהיה אז יעד חובה לשינוי משכנע של המגמה.
המקרה הפסימי: אחרי דשדוש ותנועות Fake, נשברת סביבת 72-74 בסגירה שבועית. אזי, 68$ באופק המיידי, בואכה 64$. במקרה כזה, נמשיך לראות שוק מניות נהנה מהתקווה שהשחיקה במחירו של משאב הטבע הזה יביא את הפד לשקול ברצינות להוריד את הריבית. או, לפחות, ליהנות מזרי הדפנה שלו על "ניצחונו" נגד האינפלציה, וזאת דרך מיטוט הצמיחה בכלכלה האמיתית, וגרימת סבל ואבטלה לא מועטים. ביחד ננצח.
תנודתיות עצומה במרכיב הזה של רווחיות העסק מזיקה, ואף יכולה להביא להבדל בין מצב רווחי להפסד. על מנת להתגבר על כך, הומצאו כלים, כמו אופציות וחוזים עתידיים. אבל, גם עלותם יכולה להיות מעיקה. ומעבר לכך, כל כלי הגידור האלו אינם נגישים תפיסתית לרוב העסקים, ולפרטיים.
ההקדמה הארוכה הזו מיועדת לתת לכם את הרקע למה שאנו חווים בשוק הנפט מאז הקיץ. ב"מילה אחת": תנודתיות עצומה! תחילה מעלה, ועכשיו מטה. על מנת להלביש תמונה למילים, הנה גרף יומי של החוזים על הנפט, מסוג WTI, שנעשה בעזרת פלטפורמת TradingView:
ובכן: אחרי תקופה, שבה המחיר היה בדשדוש אופקי צר למדי, הגיע יולי, ועשה לנו הפתעה קטנה: עליות דרמטית במחיר הנפט מ-68$ ל-96$ (כ-41% !), וזאת תוך שלושה חודשים. הסיבה? מגבלות הייצור של OPEC, וגם של מדינות קרובות לה (במיוחד רוסיה), על מנת להעלות את המחיר. יש לזכור שאותו מחיר סבל בגלל המדיניות התקיפה של ארה"ב נגד מחיר גבוה, כולל בעזרת מכירת חלק נכבד מרזרבות החירום שלה, וזאת כדי להקטין את השפעת האנרגיה על האינפלציה המשתוללת.
יש הטוענים שזו הייתה טעות גדולה, ושממילא האינפלציה הייתה יורדת לה גם כך, אבל, עובדתית, זה מה שקרה. יש שיאמרו: מה לממשל עצמו ולענייני האינפלציה? הרי הפדרל רזרב (הבנק המרכזי) אמון על הורדתה, על ידי ריסון המשק בעזרת העלאת הריביות, וירידת כמות הכסף על ידי ספיגת חלקו? בקיצור: פעילות ממשלתית הייתה כאן חריגה מתחומי העניין שלה הרגילים.
זה בהחלט נכון עקרונית. הבעיה היא שהאינפלציה הפכה מזמן לעניין פוליטי. וככל שמתקרבים לנובמבר 2024, זמן הבחירות בארה"ב, היה חשוב לממשל ביידן להיראות כ"עושה משהו אמיתי" לריסון האינפלציה הפוגעת כה קשה במעמד הביניים. הבעיה היא שאחרי סיום המכירות של המאגר, והקטנת המכסות של הייצור, מחיר הנפט פשוט השתולל כלפי מעלה, ואיים מחדש על יציבות המחירים.
באותה תקופה (עד תחילת אוקטובר), לצמיחה הגלובלית הייתה עוד תקווה גדולה ביחס לחזרתה של סין למעגל הצמחה. אירועי הקורונה ייבשו בה הרבה סקטורים, וההנחה הייתה שאלו יצליחו לחזור לעצמם, ועל ידי כך למשוך קדימה את העולם כולו. בדיוק כפי שקרה ב-2007-9. למרבה הצער של רבים, תקווה זו נגוזה, ונמעכה, תחת כובד פשיטת הרגל הכללית של סקטור הנדל"ן הסיני המקומי.
למרות כל מאמצי הממשלה הסינית לתקן זאת על ידי תוכניות תמרוץ שונות ומשונות. כל זה בשילוב מיתון מעשי של הייצור בכל העולם המפותח. כמו כן, באירופה, הכלכלה במיתון ממש, ובארה"ב נשארו רק השירותים על מנת לתת תחושה של "חיים כרגיל". במיוחד כאשר הכסף מגיע מגידול חוב ברוטאלי, הן הפרטי והן הממשלתי. וכך הבלתי נמנע קרה: קומפלקס האנרגיה חזר לרדת. הפעם, מילת המפתח היא הקטנת הביקושים.
פעם, אחרי הקורונה, הכרנו אינפלציה שנבעה מיכולת השגה מועטה של מוצרים, ופקקים באספקה. בקיצור: בעיות של היצע. הפעם, ולמרות ההיצע המוקטן גם כך ממכסות ייצור קטנות יותר מהרגיל, הצורך במוצרי האנרגיה פשוט קטן יותר. בקיצור: בעיות בביקוש.
הירידה המגמתית נעשתה בגלים, כיאה למגמה מסודרת, וזאת כאשר מלחמת "חרבות ברזל" גרמה לזעזוע קטן בלבד כלפי מעלה. בסופו של דבר, מ-96$ הנפט חזר ל-72$ (25%- !). ונציין שוב שהמתיחויות הגיאו-פוליטית באוקראינה, ובמזרח התיכון, וגם העימות הפוטנציאלי סביב טייוואן, אינם מצליחים לשמור על רמה גבוהה של מחירים.
אז מדוע אני כותב על כך עכשיו? דווקא פשוט: על פי כל הסימנים הטכניים, מחיר הנפט עושה רושם של תחתית. אזור 72-74 נבדק פעמיים, ויש סטייה חיובית בין התאוצה של המגמה והמחיר עצמו. אבל, זה לא הסוף: ראינו לאחרונה ימים של 2-3% עלייה, כאשר המגמה השלילית הינה מוסכמה.
זהו סממן של איסוף מסוג Contrarian. האם מובטחים לנו מחירי נפט גבוהים הרבה יותר? ממש לא. אבל, יש סיכוי מעניין למעקב, כאשר רמת הסיכון ברורה (אזור קטיעת ההפסד). אז נאמר: המקרה האופטימי: תחתית מאושרת סביב 72-74, כאשר המחיר עושה מהלך עולה, ונוגע בבולינגר העליון. חצייה מעלה של קו המגמה היורד יהיה אז יעד חובה לשינוי משכנע של המגמה.
המקרה הפסימי: אחרי דשדוש ותנועות Fake, נשברת סביבת 72-74 בסגירה שבועית. אזי, 68$ באופק המיידי, בואכה 64$. במקרה כזה, נמשיך לראות שוק מניות נהנה מהתקווה שהשחיקה במחירו של משאב הטבע הזה יביא את הפד לשקול ברצינות להוריד את הריבית. או, לפחות, ליהנות מזרי הדפנה שלו על "ניצחונו" נגד האינפלציה, וזאת דרך מיטוט הצמיחה בכלכלה האמיתית, וגרימת סבל ואבטלה לא מועטים. ביחד ננצח.
