קמפיין הבחירות הנוכחי מהווה קרב על עתידה של ארצות הברית כמדינה דמוקרטית

היום, יום שלישי, 5 בנובמבר, הוא יום חגה של הדמוקרטיה הגדולה בעולם, ארצות הברית של אמריקה. בחירות 2024 נכנסות היום, יום הבחירות, לישורת הסופית.

כ-161 מיליון אמריקאים בעלי זכות בחירה ילכו היום לקלפיות כדי לבחור לעצמם נשיא חדש, וגם חברי קונגרס חדשים. או שאולי תהיה זו – לראשונה בהיסטוריה – נשיאה חדשה, סגנית הנשיא הנוכחית, קמלה האריס. 

בפועל, ילכו הרבה פחות כמובן. גם משום שלא כולם מצביעים – בבחירות 2020 מימשו את זכותם רק כ-67% מהבוחרים – וגם משום שרבים כבר הצביעו בהצבעה המוקדמת. כ-80 מיליון בעלי זכות בחירה כבר מימשו את זכותם והצביעו במעטפה חתומה לפני יום הבחירות. המעטפות ייפתחו רק לאחר תום יום הבחירות, ביחד עם הקלפיות הפעילות של יום הבחירות. להצבעה המוקדמת יש משמעות מסוימת שניגע בה מעט בהמשך.

טראמפ מעולם לא קיבל את תוצאות הבחירות ההן

רבים סבורים שהבחירות הנוכחיות הן גורליות לעתידה של אמריקה. יש לכך מספר סיבות, שנוגעות בעיקר למועמד הרפובליקני, דונלד טראמפ. הנשיא לשעבר טוען כבר 4 שנים שהליך הבחירות של 2020, שבו הוא הפסיד, היה תוצאה של זיופים.

טראמפ מעולם לא קיבל את תוצאות הבחירות ההן וכך גם תומכיו. לאמירה זו יש משמעות רבה משום שהוא עלול להעלות טענות דומות גם לאחר ספירת הקולות בבחירות הנוכחיות. טראמפ אמר שאם ינצח הוא יבצע שינויי חקיקה רבים בסוגיות שנמצאות במחלוקת בין שתי המפלגות הגדולות, באופן שיעניק לו כוח וסמכויות גדולות הרבה יותר מאלו שנתונות לו בחוקה הנוכחית. משום כך רבים בארה"ב ומחוצה לה חוששים שיום חגה של הדמוקרטיה עלול להתבטא דווקא בנסיגה מערכים דמוקרטיים רבים.

מערכת הבחירות של 2024 העלתה לכותרות כמה נושאים מרכזיים. הבולטים בהם הם כלכלת ארה"ב ובפרט יוקר המחיה, מלחמות רוסיה-אוקראינה וישראל-חמאס בעזה, חוקיות ההפלות ונושאים הקשורים להגירה לא חוקית ומהגרים בכלל. 

בכדי להתמצא מעט יותר בתהליך הבחירות ובסוגיות המרכזיות, הנה מדריך קצר, שעשוי לסייע מעט בנבכי הפוליטיקה האמריקאית המסובכת. 

מדינות מתנדנדות 

שיטת הבחירות בארה"ב מסובכת. קצרה היריעה מלהסביר כאן את כולה לפרטי פרטים. הרעיון המרכזי אומר שלכל מדינה מבין 50 המדינות יש מספר אלקטורים שמשקף בערך את כמות האוכלוסייה בה. מדוע בערך? משום שהקונגרס האמריקאי בנוי משני "בתים": בית הנבחרים שבו 438 נציגים שנבחרים על ידי המדינות באופן יחסי לגודלן, והסנאט שבו יש שני נציגים לכל מדינה ובסך הכל 100 נציגים. השיטה הזו נותנת עדיפות למדינות קטנות משום שכוחן בסנאט שווה לכוחן של מדינות גדולות בהרבה. 

שלא כמו הבחירות לקונגרס שהן יחסיות, הבחירה בנשיא נעשית בשיטה של "המנצח לוקח את הכל". כלומר, אם לניו יורק יש 28 נציגים בפרלמנט (2 בסנאט ו-26 בבית הנבחרים), יש לה גם 28 "אלקטורים" שבוחרים בנשיא. אם מועמד אחד קיבל מעל 50% מהקולות, אפילו בהפרש מזערי, כל 28 האלקטורים של מדינת ניו יורק הולכים אליו. בסך הכל בוחרות המדינות 538 אלקטורים. ולכן המספר הדרוש כדי להיבחר לנשיא הוא 270.  

בגלל שיטת הבחירות הזו, ברוב המדינות הקרב כבר הוכרע מזמן. ידוע למשל שניו יורק, קליפורניה ומסצ'וסטס הן "דמוקרטיות" (מדינות "כחולות"), בעוד שטקסס, פלורידה ולואיזיאנה הן "רפובליקניות" (מדינות "אדומות"). למעשה, 43 מדינות כבר מחולקות בין המועמדים כשלטראמפ מובטחים 219 אלקטורים ולהאריס 226. זה עדיין פחות מ-270 כמובן. 

כעת מתרכז הקרב ב"מדינות המתנדנדות", אלו שבהן הפער בין המועמדים קטן מאוד ומוערך בפחות מ-3%. 7 מדינות אלו, שבוחרות יחד 93 אלקטורים, הן שיקבעו בסוף את גורל הבחירות בארה"ב כולה. השבע הן: פנסילבניה (19 אלקטורים) ג'ורג'יה (16), צפון קרוליינה (16), מישיגן (15). אריזונה (11), וויסקונסין (10), ונבאדה (6).  

בגלל חשיבותן, כל אחד מהמועמדים נתן להן דגש מיוחד בקמפיין שלו. מבין ה-7, בפנסילבניה הסקרים היו הצמודים ביותר. מכיוון שהיא גם ספקית האלקטורים הגדולה ביותר מבין המתנדנדות (19), רבים סבורים שניצחון בפנסילבניה הוא קריטי לניצחון הכולל. 

אבל עדיין יש קומבינציות אחרות כדי לנצח. אם האריס למשל תנצח ב-5 מדינות ותפסיד באריזונה ופנסילבניה, יהיו לה 286 אלקטורים, שזה מספיק כמובן כדי לנצח. אם היא תפסיד גם בג'ורג'יה או צפון קרוליינה (אבל לא בשתיהן), יהיו לה בדיוק 270 אלקטורים וזה יספיק לה לניצחון. 

כך או כך, למי שיעקוב אחר פרסומי תוצאות הקלפיות החל ממחר בבוקר, אלו המדינות שבהן יתמקדו משדרי הבחירות. בשנת 2020 ביידן זכה ב-6 מתוך 7 המתנדנדות. טראמפ זכה רק בצפון קרוליינה.  

ספירה חוזרת 

במקרה שהתוצאות במדינות השונות יהיו צמודות מאוד, עשויה להתקיים בהן ספירה חוזרת, ידנית, של כל טופסי הצבעה. זה עלול לעכב מאוד את תהליך הבחירה. ההחלטה על בחירה חוזרת ניתנת לכל מדינה לפי שיקוליה. לכל מדינה כללים משלה מתי מבוצעת ספירה חוזרת באופן אוטומטי. אריזונה, למשל, העלתה את רף הספירה החוזרת מ-0.1% ב-2020 ל-0.5% ב-2024. 

החשש הגדול הוא שבגלל המרוץ הצמוד, שני המועמדים עלולים לפנות לבית המשפט ולדרוש ספירה חוזרת במדינות רבות, ובמיוחד באלו המתנדנדות. אם כך יקרה פרסום התוצאות הרשמי עלול להתעכב במידה ניכרת.

הצבעה מוקדמת

כאמור, כ-80 מיליון אמריקאים כבר הצביעו בהצבעה מוקדמת. הצבעה מוקדמת היתה אפשרית תמיד, אבל בבחירות 2020, בגלל מגפת הקורונה, רבים מימשו כך את זכותם להצביע על מנת שיוכלו להימנע מלהתגודד באזור הקלפיות. 

בבחירות הנוכחיות אמנם אין קורונה אבל רבים מהאמריקאים בחרו לנצל את הזכות להצבעה מוקדמת. החתך הדמוגרפי של המצביעים המוקדמים מראה שגילם גבוה מהממוצע ושיש להם נטייה להצביע למפלגה הדמוקרטית. 

יש לכך משמעות מסוימת בהמשך משום שבשלב ספירת הקולות נמנים קודם הקולות בקלפיות שפעלו ביום הבחירות. טפסי ההצבעה המוקדמת עוברים תהליך של זיהוי המצביע והם נספרים בשלב מאוחר יותר. 

בבחירות 2020 היה לכך משמעות משום שבתחילת הספירה נראה היה שטראמפ מוביל במדינות המתנדנדות. בהמשך, כשנספרו טפסי ההצבעה המוקדמת התמונה התהפכה, ורבות מהמדינות המתנדנדות נצבעו בכחול. ייתכן שכך יקרה גם בבחירות 2024. 

הסוגיות המרכזיות במערכת הבחירות

כלכלת ארצות הברית

מגפת הקורונה גרמה אחריה לאינפלציה גבוהה יחסית, ולהעלאה משמעותית בריבית מ-0% ל-5%. מקור האינפלציה הוא בתהליכים כלל עולמיים ובכללן תקלות בשרשרת האספקה. טראמפ ומפלגתו מאשימים את ממשל ביידן באינפלציה ורבים בציבור האמריקאי (בעיקר אלו שנפגעו ממנה) קונים זאת. באופן לא ברור הביצועים הטובים של שוק המניות ושוק התעסוקה (האבטלה בארה"ב בשפל של עשורים) לא נספרים לזכותם של ביידן והאריס. 

עתיד הדמוקרטיה

לטענת המפלגה הדמוקרטית קמפיין הבחירות הנוכחי מהווה קרב על עתידה של ארצות הברית כמדינה דמוקרטית. גם בתקשורת הועלו לא מעט חששות מהעתיד של ארצות הברית כמדינה דמוקרטית. זאת בין היתר משום שלאחר ההפסד של טראמפ בבחירות 2020 הוא ניסה "לבטל" את החוקה האמריקנית על מנת להפוך את תוצאות הבחירות.

טראמפ אמר בין השאר שבכוונתו להשתמש במשרד המשפטים כדי לרדוף אויבים פוליטיים. בנוסף, ישנם מאמצים מתמשכים של הרפובליקנים להגביל את יכולת הציבור הרחב לקחת חלק בתהליך ההצבעה. גם האמירות הנחרצות נגד הגירה ומהגרים נחשבות על ידי מתנגדי טראמפ לפגיעה בדמוקרטיה.

מדיניות החוץ

מלחמת חרבות ברזל המתמשכת ומלחמת אוקראינה–רוסיה היוו סוגיות מרכזיות בחודשים האחרונים. ארה"ב סיפקה סיוע צבאי והומניטרי משמעותי לאוקראינה. טראמפ שנוטה לבדלנות במדיניות החוץ טוען שהתמיכה באוקראינה לא צריכה להיות סוגיה מהותית עבור ארצות הברית, ושהמעורבות האמריקנית צריכה להיות מוגבלת.

עם תחילת מלחמת "חרבות ברזל" הצהיר ממשל ביידן על תמיכה מלאה בישראל וגינה את פעולות ארגון חמאס  אותן סיווג כ"מעשי טרור". בהמשך הפכה המלחמה בעזה למקטבת. באגף השמאלי של הדמוקרטים רבים מביעים אי נוחות מפעולותיה של ישראל בעזה. במיוחד אמורים הדברים אצל מוסלמים אמריקאיים שנוטים לדעות אנטי ישראליות. רבים זוכרים את ההפגנות האנטי ישראליות בקמפוסים האמריקאיים שאורגנו על ידי פעילי שמאל רדיקליים, וגרמו לוויכוחים עזים בין תומכי ישראל למתנגדיה. 

גם העלייה באנטישמיות בארה"ב מיוחסת למלחמה של ישראל בעזה ורבים מיהודי ארה"ב נפגעו ממנה. חלקם נוטרים בשל כך טינה למפלגה הדמוקרטית שהיתה לאורך שנים הבית הפוליטי הטבעי שלהם.  

בחלק מהמדינות המתנדנדות ישנם ריכוזים גדולים של יהודים ומוסלמים, מה שהפך אותן לעוד יותר חשובות במהלך הקמפיינים של שני המועמדים.

הפלות

הגישה להפלות מלאכותיות הוא נושא מרכזי בארה"ב כבר עשורים. מערכת הבחירות הנוכחית מתרחשת  לאחר שתי פסיקות חשובות שהשפיעו על האפשרות של נשים אמריקניות רבות לקבל גישה להפלה מלאכותית. 

הראשון הוא פסק דין "דובס נגד הארגון לבריאות נשים בג'קסון" משנת 2022, שבמסגרתו בית המשפט העליון  ביטל את פסק הדין המפורסם "רו נגד וייד" משנת 1973. תחת זאת הוא קבע שהחוקה האמריקנית אינה מעניקה זכות להפלות, והעביר את הסמכות להסדרת נושא ההפלות לעם ולנציגיו הנבחרים. הללו יוכלו לקבוע איזה מדינות בארה"ב יהיו רשאיות לאסור באופן גורף ביצוע הפלות בתחומן. 

השני הוא פסק דין של בית משפט פדרלי בטקסס (2023) שהוציא צו מניעה זמני הפוסל את האישור שנתן ה-FDA בשנת 2000 למיפפריסטון Mifepristone))  - התרופה הנפוצה ביותר לביצוע הפלות. שתי הפסיקות זכו לתמיכה חזקה מצד פוליטיקאים ומחוקקים רפובליקנים.

הדמוקרטים תומכים בעמדה שגישה להפלות מלאכותיות היא זכות שאמורה להיות זמינה לכל הנשים בארה"ב  בעוד שהרפובליקנים באופן כללי מעדיפים להגביל ככל הניתן את חוקיותן. על פי קרן משפחת קייזר נכון לינואר 2024 ישנן 15 מדינות שבהן אין זה חוקי לבצע הפלות מלאכותיות בשלבים המוקדמים של ההיריון, כולל במקרי הריון שהם תוצאה של אונס וגילוי עריות.