אנרגיה מתחדשת – מה אפשר ללמוד מסין? אפשר להשיג יעדים!

ישראל, שטופת השמש, לא תעמוד ביעד אנרגיה מתחדשת של 30% מסך המקורות ב-2030. רחוק מזה: האנרגיה המתחדשת היוותה כנראה רק 12.5% מצריכת האנרגיה בשנה שעברה.

תאמרו – מה עוד חדש? ממילא היה מדובר רק בהצהרת כוונות ולא במספר שניתן היה באמת להשיג. בואו נאמר – הלסת לא נפלה והכתפיים לא נשמטו מהחטאת היעד.

האמנם? בסין דווקא לקחו ברצינות מאוד את היעד שלהם ואף השיגו אותו מוקדם מהמתוכנן! ולא – אין להם יותר שמש מאתנו.

השבוע הודיעה הסוכנות הכלכלית העליונה של סין כי היא נוקטת צעדים לצמצום הסובסידיות למיזמי אנרגיה מתחדשת. כן, כן, קראתם נכון: צמצום.

היא לא עושה זאת כי היא צריכה לפנות משאבים להוצאות אחרות (למרות שסין צומחת לאט מבעבר ובהחלט צריכה ומתכוונת לספק תמריצים פיסקאליים לכלכלה).

היא עושה זאת כי...היעדים הושגו "מהר מדי". לאחר עליה משמעותית של התקנות מערכות לייצור חשמל מאנרגיה סולארית ורוח, הגיעה סין כבר כיום ליעד שהציבה לשנת 2030... שש שנים מוקדם מהמתוכנן!

כיום יש לסין קיבולת מותקנת של 887 ג'יגה וואט אנרגיה סולארית, 45% יותר מאשר בשנת 2023.

אז למה שם כן וכאן לא?

קודם כל, חשוב לדעת שלישראל דווקא יש פוטנציאל גבוה לאנרגיות מתחדשות, בעיקר סולאריות. בכל זאת, המדינה מתקשה לעמוד ביעדים שהציבה לעצמה ויש לכך כמה סיבות:

מחסור בשטח לקרקעות סולאריות: הקצאת קרקעות לפרויקטים סולאריים נתקלת לא אחת בהתנגדות מצד גורמי חקלאות, ביטחון וסביבה.

רגולציה ובירוקרטיה מסורבלת, שמאריכה את משך הקמת הפרויקט. היזמים מלינים על כך בכל הזדמנות.

תשתית חשמל חסרה: התשתית הקיימת לא מותאמת לקלוט כמות גדולה של אנרגיה סולארית. אין די פרויקטי אגירה שיאפשרו שימוש באנרגיה מתחדשת גם כשאין שמש.

תגליות מאגרי גז: בשני העשורים האחרונים התגלו בישראל מאגרי הגז תמר, לוויתן וכריש תנין. המיסוי על ההכנסות ממאגרים אלו גבוה משמעותית ולמדינה עניין ברור לעודד ניצול מרבי שלהם, לבטח בתקופה של הוצאות כלכליות ביטחוניות כבדות, מה שמאט וימשיך לאתגר את המעבר לאנרגיות מתחדשות.

בסין הדברים שונים.

ראשית, היא נהנית  מהשקעות של מאות מיליארדי דולרים מדי שנה באנרגיה סולארית, רוח, הידרואלקטרית ואפילו גרעינית. סין אף מובילה בייצור והתקנה של פאנלים סולאריים וטורבינות רוח.

שנית, הענף נהנה מתמיכה ממשלתית: חברות ואזורי תעשייה נדרשים לעמוד בתקני אנרגיה נקייה, אחרת ייקנסו.

בנוסף, מציעה הממשלה סובסידיות, הלוואות בריבית נוחה והקלות מס לחברות בתחום.

סין היא היצרנית הגדולה בעולם של פאנלים סולאריים, טורבינות רוח וסוללות אגירה, לממשלה יש תמריץ לעודד את הרכישה ואין צורך בשינוע הציוד מעבר לים.

אחרי הכל, לדעתי, היתרון העיקרי של סין על ישראל בכל הקשור להשגת יעדי האנרגיה המתחדשת טמון בממשל ובמשאבים הזמינים.

בסין הממשלה ריכוזית וקובעת מדיניות מחייבת לכל החברות במשק. היא יכולה להורות על בניית חוות סולאריות או טורבינות רוח ללא התנגדויות מקומיות משמעותיות.

מנגד, בישראל הרגולציה מסורבלת, לכל פרויקט נדרשים אישורים רבים ויש הליך של התנגדויות מקומיות.

הבדל משמעותי נוסף הינו כמובן הגודל הגיאוגרפי. לסין מרחבים עצומים שניתן להקצות להקמת מתקני אנרגיה מתחדשת. בישראל, מנגד, השטח מוגבל בהרבה.

אמנם, ניתן לפתור את הבעיה על ידי שימוש בגגות, אך מדובר בתהליך איטי.

סוגיה נוספת שיש לפתור היא שצריכת רוב החשמל מרוכזת במרכז הארץ, אך דווקא שם קשה לאתר שטח מתאים לפרויקטים הללו. לכן, צריך להוביל את החשמל מאזורי ההפקה לצריכה.  

בשורה התחתונה, אם אנו רוצים להתקרב ליעד, על הממשלה לפעול להסרת חסמים והאצת דו שימוש כלומר: התקנת מערכות סולאריות על גגות במרכז הארץ או מעל גידולים חקלאיים בפריפריה. ו..כן, גם בתקופה ביטחונית מאתגרת, אני רואה בכך צו השעה.