טראמפ שכח שמגזר השירותים מייצג כ-75% מכלכלת ארה"ב

החודשיים הראשונים של דונלד טראמפ בבית הלבן היו אמורים להכין את פעילי שוק ההון לפצצה שתיפול על ראשם בערבו של ה-2 באפריל. הם ראו כיצד הוא מטיל מכסים גבוהים (ואז מבטל - ושוב מטיל) על קנדה, מקסיקו וסין. הם גם ידעו שב-2 באפריל הוא מתכנן את מה שהוא קרא לו "יום השחרור" של אמריקה: Liberation day. 

למרות זאת – הם נתפסו בהפתעה גמורה. ולראייה: במסחר שלאחר הסגירה צנחו אתמול מדדי המניות הבכירים – נאסד"ק 100, S&P500 ודאו ג'ונס - בשיעורים של 3%-5%. זאת היתה תגובה ראשונית לרשימה הארוכה של מדינות שעליהן החליט טראמפ להשית מכס בשיעורים של 10% עד 54%. 

אמירות שנשמעו בשוק לפיהן טראמפ יניח על השולחן הצעה מפויסת יותר, או שהוא יירתע מהטלת מכסים גבוהים לאור הנפילות בשוק המניות האמריקאי, נראות כרגע נאיביות מאוד. טראמפ הנחית מהלומת מחץ על הסחר החופשי בעולם – ושוקי המניות חסרי הסנטימנטים הגיבו בהתאם.

לאורך כל הדרך מנסה טראמפ להצדיק את מדיניות המכסים שלו במשפטים כמו "מדינות העולם מנצלות את טוב ליבה של אמריקה". בתור ראיה לכך הוא הציג את עודף היצוא על יבוא שיש להן  מול ארה"ב. גרעון הסחר של ארה"ב עם המדינות השונות היוו פרמטר מרכזי בחישוב המכסים החדשים.

על סין, שגרעון הסחר מולה עמד ב-24' על כ-300 מיליארד דולר, הוטל שיעור המס הגבוה ביותר 34% (שמצטרף למכס של 20% שהוטל חודש קודם לכן). מול יפן היה לארה"ב גרעון סחר של כ-70  מיליארד דולר, מה שהוביל למכסים בגובה 24%. על האיחוד האירופי כולו הוטל מכס של 20%. 

שורת המכסים שקבע טראמפ מאז שחזר לבית הלבן הקימה חומת הגנה סביב הכלכלה האמריקאית שמזכירה ימים מסוף המאה ה-19. טראמפ משוכנע שהצעדים הללו יסיימו עידן ארוך של סחר עולמי שנהיה חופשי יותר ויותר. הפתיחות הזאת, הוא טוען, אפשרה למדינות אחרות "לשדוד" את ארה"ב. "במשך שנים, אזרחי ארה"ב החרוצים אולצו לשבת בצד ולצפות במדינות אחרות מתעשרות ומתעצמות, במידה רבה על חשבוננו. עכשיו תורנו לשגשג", אמר בנאומו. המכסים החדשים הם בעיניו "הכרזת עצמאות כלכלית".

טראמפ מתעלם לגמרי מכך שהגלובליזציה של עשרות השנים האחרונות הובילה לשגשוג חסר תקדים של ארה"ב. מה גם שכוחה הכלכלי והצבאי אפשר לה להיות שותפה מרכזית בעיצוב הכללים שעליהם מתבסס כיום הסחר העולמי. 

אם טראמפ יקבל את מה שהוא רוצה, הסדר העולמי הכלכלי שנבנה בהדרגה אחרי מלחמת העולם השנייה יגיע לקיצו במהלך העשור השלישי של המאה ה-21. מה יבוא במקומו? אפשר רק לשער. לא בטוח שהעידן החדש צופן עתיד ורוד יותר לעולם כולו, ולארה"ב בפרט. בוודאי אם רואים את תגובת השווקים הפיננסיים. 

7 המופלאות הן יצואניות שירותים מצטיינות

בהמולת המכסים הגדולה של החודשיים האחרונים נשכח פרט אחד מאוד חשוב. כלכלת ארה"ב היא כבר מזמן לא כלכלת ייצור. 75% מכלכלת ארה"ב כיום – בדומה לכלכלות מתקדמות אחרות – מבוססים על סקטור השירותים. ענף הייצור מהווה רק כ-19% מהכלכלה, והחקלאות רק כ-5%. 

כלכלה של מדינה מודרנית נבנית בדרך כלל על שלושה נדבכים. הנדבך הראשון הוא חקלאות. רוב מדינות העולם התבססו בעבר הרחוק על חקלאות. במהלך המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 ענף החקלאות עבר מיכון מואץ. המצאות כמו טרקטור, קומביין, קטפת, ומכונות רבות נוספות יצרו עודפים גדולים בענף החקלאות ואיפשרו לצמצם את כח האדם המועסק בו.

המחצית הראשונה של המאה ה-20 נתנה דחיפה עצומה לסקטור התעשייה. הפועלים שנפלטו מהשדות נקלטו בפסי הייצור של מפעלי המכוניות והטקסטיל, ומאוחר יותר גם במפעלי הנשק שפעלו שעות נוספות בשתי מלחמות עולם. 

גם ענף התעשייה עבר ייעול משמעותי כמובן. בתעשיות רבות נכנסו מכונות חדשות שאינן זקוקות למגע יד אדם. עודפי הייצור שהחלו להיווצר בשנות ה-60' וה-70' בישרו את בואו של עידן חדש: עידן השירותים. זהו תהליך שמתרחש כמעט בכל מדינה מודרנית. יש גבול לכמות המוצרים שאדם יכול לצרוך בזמן נתון. אבל אין כמעט גבול לכמות השירותים שהוא יכול לצרוך.

ענף השירותים מורכב מעשרות ענפי משנה: רפואה, תיירות, מסחר, שירותים פיננסים (ביטוח, בנקאות), שירותי תחבורה, דואר, שירותי אחסון,  שירותי תקשורת ומדיה, שירותים משפטיים, ביטוחים סוציאליים שונים, אמנות, בידור, שירותי פנאי שונים, והסקטור הצומח מכולם – טכנולוגיות מידע. 

אם ענף הייצור מאופיין ב"מוצרים מוחשיים", ענף השירות מאופיין ב"מוצרים בלתי מוחשיים". אלו מוצרים שלרוב קל מאוד למכור אותם באמצעים דיגיטליים שונים.

כשאדם משלם מנוי חודשי לשירות הסטרימינג נטפליקס או לעיתון ניו יורק טיימס – הוא מייבא מארה"ב "שירותי מדיה". כאשר הוא קונה זמן פרסומת בפייסבוק או ביוטיוב הוא מייבא שירותים מחברות אמריקאיות. כאשר משקיע קונה קרן סל של חברת ואנגארד הוא קונה שירותי בנקאות וניהול השקעות. כשהוא קונה מוצר באמזון הוא מקבל מארה"ב שירותי מסחר. וכשהוא טס לבילוי בדיסנילנד, הוא קונה מארה"ב שירותי תיירות ובידור. 

אם בתחום התעשייה ארה"ב נמצאת ב"גרעון" מול העולם, בתחום השירותים היא נמצאת ב"עודף" עצום. ב-2024 הוא הסתכם בכ-300 מיליון דולר. 

למותר לציין שיצוא השירותים של ארה"ב הולך וגדל ככל שתחום טכנולוגיות המידע תופס תאוצה. קבוצת "7 המופלאות" צומחת בעיקר דרך תחומי השירות. מיקרוסופט מוכרת עדיין את תוכנת חלונות ואופיס שבעבר נחשבו כמוצרים. אבל כמו חברות תוכנה רבות, היא עוברת בהדרגה למודלים של "מנויים" ושירות חודשי. 

אמזון לא מייצרת כמעט מוצרים לבדה אלא מספקת שירותי מסחר ותובלה. גוגל מספקת מוצרים רעיוניים (חיפוש, אימייל, שירותי ענן). פייסבוק מוכרת אינטראקציות חברתיות. אפילו אפל ואנבידיה שמוכרות מוצרים מוחשיים מוכרות בעצם את הידע שהן מפתחות ולא את הפלסטיק והסיליקון שמהם הם מורכבים.

העיתון ניו יורק טיימס העריך השבוע שבמידה ומדינות אירופה יחפשו מקום להטיל בו מכסי גומלין על ארה"ב הם עשויים לבחור לעשות זאת דרך הבטן הרכה: שירותים שארה"ב מייצאת לאירופה. מכסים כאלו עלולים לפגוע בחברות אמריקאיות רבות, לרבות "7 המופלאות". 

לאיחוד האירופי יש כבר היסטוריה בעניין. בעבר הוא השית מגבלות וסנקציות שונות על חברות אמריקאיות גדולות, בין השאר בגלל מדיניות של הגבלים עסקיים ורצון להגברת התחרות.  גוגל נאלצה לשנות את הדרך שבה היא מציגה תוצאות חיפוש באירופה. אפל עדכנה את חנות האפסטור שלה. פייסבוק נאלצה לבצע התאמות באפליקציית אינסטגרם כדי להתאימה לתקנות באירופה. הנפילות שנגרמו בחודשיים האחרונים במניותיהן של 7 המופלאות נבעו כנראה גם מחששות בכיוון הזה. 

מדינות האיחוד האירופי מונות כיום במשותף כ-450 מיליון איש (בארה"ב חיים כ-340 מיליון). זהו שוק גדול מכדי שחברות אמריקאיות לא ישחקו בו. ככל שטראמפ מגביה את  חומת המכס סביב ארה"ב, כך הוא מגביה גם את מחסומי הכניסה של חברות אמריקאיות - מכל ענפי הכלכלה – לשווקים שנמצאים מעבר לים. ים שבעידן הדיגיטלי ניתן לחצות אותו בלחיצת כפתור בודדת.