רוני מזרחי, צילום: עזרא לוי
רוני מזרחי
22/04/2025
המבוגרים שבינינו זוכרים איך פעם, לפני לא כל כך הרבה שנים, היינו מתגאים בכך שאצלנו רוב רובם של הישראלים נהנים מדירה בבעלות, שעה שגם במדינות אירופה וצפון אמריקה הרוב הגדול מתגורר בשכירות.
ובכן, על פי נתוני למ"ס העדכניים, הפער הזה נסגר לחלוטין ואחוז שוכרי הדירות אצלנו השתווה לזה של מדינות המערב המתוקנות.
על פי נתונים אלה, במשך 11 שנה בלבד, בין 2013 ל-2024 צנח אחוז הישראלים שהם בעלי דירות מ-75.2 אחוזים לפחות מ-70 אחוזים, שעה שאחוז שוכרי הדירות זינק מכ-24 אחוזים ב-2013 לכ-30 אחוזים ב-2024.
ובניגוד גמור לביטחון היחסי שיש לשוכרים במדינות המערב, שיכולים ליהנות משכירות ארוכת טווח, אצלנו כידוע כל שוכר רועד לו הפופיק מידי שנה שמא בעל הדירה יחליט לסיים את החוזה לטובת שוכר אחר. עובדה: רק בחודש פברואר האחרון עלה מדד השכירות לחוזים חדשים ב-4.4 אחוזים, שיא של כל הזמנים.
מתוך כ-3 מיליון דירות במדינת ישראל, כמעט 900 אלף הינן במעמד של דירות מושכרות, כשבראש הרשימה עומדות, לא במפתיע, הערים היקרות ביותר, תל אביב עם כ-48 אחוז מהדירות, כשאחרה צועדות גבעתיים ורמת גן, אף הן מעל ל-40 האחוזים
נתון לא פחות מטריד קובע כי למעלה מ-40 אחוז מהצעירים עד גיל 35 מתגוררים בשכירות, ונראה בעליל כי ככל שהשנים נוקפות, כך גם הולך וגדל אחוז הצעירים שאין להם דירה בבעלות והוא עלול להגיע ל-50 אחוז ויותר תוך עשור שנים.
עוד עולה מנתוני למ"ס כי רק 4 אחוז מכלל הדירות המושכרות, מופעלות על ידי הפרויקט הלאומי "דירה להשכיר", מספר שהינו לכל הדעות בטל בשישים לעומת התקוות הגדולות שהיו לפרויקט זה עם יציאתו לדרך לפני כעשור שנים.
יתרה מכך: במהלך העשור האחרון השקיעו ממשלות ישראל עשרות מיליארדי שקלים בפרויקטים של דיור מוזל, מחיר למשתכן, דירה בהנחה ומחיר מטרה. רק 3.25 מהזכאים שניגשו להגרלות, זכו להגיע לדירת החלומות שלהם והתוצאה, כמובן, באה לידי ביטוי מובהק בנתונים האחרונים של למ"ס.
מדובר כאן, לטעמי, בבעיה לאומית וחברתית החורגת מנושא בעיית הדיור פרופר. רק לשם המחשה: ב-2013 חיו בישראל כ-8 מיליון תושבים, מתוכם כ-2 מיליון ללא דירה בבעלות. כיום חצינו את גבול ה-10 מיליון, מתוכם 3 מיליון(!) המתגוררים בשכירות, כלומר מיליון נפשות יותר תוך כעשור שנים בלבד.
מגמה זו של עלייה מסחררת בישראלים, קל וחומר הצעירים, שאינם יכולים להגיע לדירה, רק תלך ותחמיר עוד יותר, אם בעיית המחסור בהיצע אל מול ההתייקרות הנמשכת במחירי הדיור, תמשך במהלך השנים הקרובות.
יתרה מכך: לטעמי נתוני למ"ס עוד עושים חסד עם המציאות בפועל, זאת משום שאחוז לא מבוטל מבין אלה שרשומים כבעלי דירות לכאורה, עדיין רחוקים מקבלת המפתח, שלא לדבר על אחוז גבוה ביותר שנאנק תחת משכנתא בריבית הנשך שמטיל בנק ישראל.
דווקא היום, לאחר המלחמה הממושכת ביותר בתולדות המדינה, בה נטלו חלק מאות אלפים, ביניהם רבים שאינם מסוגלים להגיע לדירה, הגיע הזמן שמקבלי ההחלטות יציבו סוף סוף את האתגר הזה בראש רשימת היעדים הלאומיים לעשור הקרוב, ובכלל.
מדוע, למשל, לא להעניק הטבות מפליגות ברכישת דירה או לחלופין רכישת חצי דונם קרקע בפריפריה של הגליל או הנגב, לכל מי שפעל במסגרת כוחות הביטחון?
ולפרוטוקול, דירה בבעלות הינה לטעמי לא רק בטחון לכל בני המשפחה, אלא גם ובעיקר שורשים חזקים למדינה בה אתה חי, לומד, עובד וגם לוחם על קיומה!
*כותב המאמר רוני מזרחי הוא יו"ר ובעלי קבוצת "מזרחי ובניו"
