שיעור האבטלה במשק ירד במרץ לרמה של 2.6%

סקירה שבועית 28.04.2025 – שוק העבודה בישראל

אחת ה"תעלומות" של המשק הישראלי בתקופה הנוכחית היא חוסר ההתאמה בין נתוני הפעילות הכלכלית לבין נתוני שוק העבודה. האומדן השלישי לנתוני הצמיחה של הרבעון הרביעי של 2024 הראה למשל שרמת התוצר בסוף השנה שעברה הייתה עדיין נמוכה ב-0.1% לעומת זו שלפני המלחמה (רבעון 3), 2023 מה שאומר למעשה שרמת התוצר נמוכה בכ-4.4% ביחס לתוצר הפוטנציאלי (בהנחת צמיחה פוטנציאלית של 3.5% בשנה). נקודה זו רק הולכת ומתחדדת אם מסתכלים על התוצר של המגזר העסקי בלבד, שם רמת התוצר נמוכה ב-2.4% מזו שלפני המלחמה ובכ-6.5% לעומת הפוטנציאל. במצב כזה, שוק העבודה אמור היה לחוות האטה משמעותית שכן אם הפירמות לא מייצרות בהתאם לפוטנציאל שלהן הביקוש לעובדים אמור לקטון.

למרות זאת, נתוני שוק העבודה השונים ממשיכים ללמד על שוק עבודה חזק ויציב. מסקר כח אדם של חודש מרץ עולה ששיעור האבטלה במשק ירד במרץ לרמה של 2.6% 2.7% (בפברואר) וזאת למרות ששיעור ההשתתפות בכח העבודה עלה בעשירית נ"א ל-.62.6% אם זה לא מספיק, אז גם אם נסתכל על שיעור העבודה המורחב ביותר נראה שזה עדיין נמוך יחסית ועומד על 3.9% בלבד. שיעור אבטלה זה כולל בתוכו מספר קבוצות מלבד לאלו המוגדרים כמובטלים:

1. אלו שנעדרו באופן זמני מעבודתם, אם מסיבות כלכליות ואם מסיבות אחרות (כמו מילואים למשל).

2. אלו שהפסיקו לחפש עבודה באופן אקטיבי בגלל פיטורים או סגירת מקום העבודה בשנתיים האחרונות (מה שאמור להכיל חלק גדול מהמפונים למשל).

3. אלו שפשוט התייאשו מלחפש עבודה.

שיעור אבטלה מורחב של 3.9% אינו עומד בקנה אחד עם משק שנמצא עדיין עמוק מתחת לרמת התוצר הפוטנציאלית. באופן דומה, גם סקר המשרות הפנויות (שבו סוקרים את העסקים ולא את העובדים) מצייר תמונה דומה של שוק עבודה חזק ויציב. חשוב לציין כי סקר זה הוא חדש יחסית כאשר הנתונים בו מתחילים רק ב-2017. בהתחשב בכך שבכמחצית מהזמן שחלף מאז שיש לנו נתונים בסקר הזה חווינו מגפה עולמית או מלחמה, קשה להשוות את התמונה בו לזו של מחזורי עסקים קודמים. יחד עם זאת, לפי סקר זה מספר המשרות הפנויות ירד אמנם מעט במרץ 140.5 (אלף משרות פנויות לעומת 141.5 אלף משרות בפברואר) אך הוא עדיין גבוה באופן יחסי ונמצא במגמת עליה. יתרה מכך, בהשוואה של הרבעון הראשון של 2025 לזה שלפני המלחמה נרשם זינוק בשיעור המשרות הפנויות במשק שעמד ברבעון הקודם על 4.41%, זאת לעומת 3.71% ברבעון השלישי של 2023. עלייה זו היא גם רוחבית ונרשמה בעוצמה כזו או אחרת בכל הענפים במשק. אז נכון, ב-2023 שוק העבודה עדיין סבל מתסמינים של התקררות הבום הכלכלי של הפוסט-קורונה אבל באופן אבסולוטי שיעור משרות פתוחות של 4.41% הוא גבוה יחסית ולא מלמד על שוק עבודה שבו הביקוש לעובדים הולך ופוחת.
 

הכל שקט בחזית המערבית.

אחרי שבשבוע האחרון נרשמה רגיעה יחסית בזירת מלחמת הסחר בין ארה"ב לסין, נראה כי הסיכויים לכך שמדובר בשקט מדומה בלבד אינם נמוכים. הסימנים לכך שהשקט הזה לא יישמר לאורך זמן הולכים ומתרבים – והם מגיעים משני הצדדים.

מצד סין, התפרסמו דיווחים כי היא שוקלת להחריג את המכסים על אתאן – חומר גלם קריטי בתעשיית הפלסטיק הסינית שאין לו תחליף ראוי מלבד לזה האמריקאי – ממדיניות המכסים שלה על יבוא מארה"ב. לכאורה מדובר באיתות פייסני של סין, אך בפועל זהו מהלך שנובע מצרכים פנימיים ברורים: סין תלויה יותר ויותר בגז טבעי ובמוצריו לצורך הנעת הצמיחה התעשייתית שלה, בפרט על רקע המעבר מאנרגיה מבוססת פחם לאנרגיה נקייה יותר. אתאן הוא מרכיב מרכזי בשרשרת הייצור של תעשיית הפלסטיק, הדשנים והכימיקלים – ענפים שמניעים תעסוקה רחבה וצמיחה אזורית, במיוחד בפרובינציות שפיגורן הכלכלי החריף בעקבות מגבלות זיהום האוויר. לכן, ההחרגה של אתאן אינה ויתור אסטרטגי כלפי וושינגטון, אלא ניסיון טקטי לשמר מחיר אנרגיה נמוך ולהגן על היתרון התעשייתי המקומי. סין מאותתת שהיא מוכנה לגמישות, אך רק היכן שזה משרת את יעדיה הפנימיים.

לצורך הדוגמא, אחת התעשיות שעליהן הוטל מכס בגובה הרב ביותר היא תעשיית ייצור המזרקים לרפואה, תעשייה שבה סין היא היצואנית הגדולה ביותר לארה"ב עם נתח שוק של .70% כבר בסיבוב הקודם של מלחמת הסחר הוטל על יבוא מזרקים מסין לארה"ב מכסים בהיקף של כמעט .100% כעת, לאחר סבב המכסים האחרון, המכסים על יבוא מזרקים מגיעים לרמה של .245% עם זאת, גם לאחר מכסים אלו עלות המזרקים הסיניים עדיין נמוכה מאוד ותחרותית ביחס למזרקים ממדינות אחרות ולכן אם הסינים יצליחו לשמור על עלויות ייצור נמוכות יחסית, המכסים של טראמפ יפגעו בעיקר בצרכן האמריקאי ופחות בסינים עצמם. זהו רמז עבה לכך שבנושאים עקרוניים יותר – כגון קניין רוחני, סובסידיות ממשלתיות וטכנולוגיה – אין סיבה להניח שצפויים ויתורים דומים מצד הסינים.

במקביל, מהצד האמריקאי, טראמפ אמנם שידר בשלב הראשון רוח חיובית לאחר הדיווחים כי הממשל שוקל להקל חלק מהמכסים על סין, אך לא חלפה יממה והוא חזר בו. בראיון תקיף הדגיש טראמפ כי כל הסכם חייב להיות "בהתאם לתנאים של ארה"ב", ובכך רמז שאין כל כוונה לרכך את הדרישות המרכזיות מהצד הסיני. מהלך זה מצביע על הדינמיקה הצפויה – גם אם יתבצעו ניסיונות דיפלומטיים נוספים, המחלוקות המהותיות ימשיכו לבעור ברקע.

בהסתכלות קדימה, חשוב להדגיש: הסיכוי להסלמה מחודשת נראה לנו עדיין גבוה מהסיכוי להסכם מלא ומהיר. הן טראמפ והן הנהגת סין כלואים כיום בהקשר פוליטי שמגביל מאוד את יכולתם להציג ויתורים אמיתיים. טראמפ רק התחיל את הקדנציה ולא יכול להצטייר כחלש מול סין במשך 3 וחצי השנים הבאות, ואילו סין מנהלת קרב מורכב על שמירת היציבות הכלכלית והחברתית הפנימית. בהזדמנות זו נזכיר שוב כי גם ב-2018 וגם ב-2019 טראמפ הגיע ל"הסכמות" מול סין לסיום מלחמת הסחר. הסכמות אלו הכילו התחייבויות של סין לרכישת סחורות אמריקאיות אבל הן לא כובדו על ידי סין מעולם. כמובן שב2019- טראמפ היה לקראת סיום הכהונה והקורונה משכה את תשומת הלב לכיוונים אחרים ולכן לא נוצר נרטיב ברור שטראמפ הפסיד במלחמת הסחר. לעומת זאת, אם תרחיש כזה יחזור על עצמו עכשיו מצבו של טראמפ יראה אחרת לגמרי. מעבר לכך, הבעיות שבבסיס המלחמה – שליטה בטכנולוגיות עתידיות, שליטה על שרשראות אספקה עולמיות, והשפעה גיאו-פוליטית – רחוקות מפתרון. אלו סוגיות עמוקות בהרבה ממכסי אתאן או הוזלות זמניות, ולא ייפתרו בסבב שיחות אחד או שניים.

בשורה התחתונה: למרות השקט היחסי, מלחמת הסחר בין ארה"ב לסין רחוקה מאוד מסיום. האינטרסים הלאומיים לא השתנו, והלחצים הפנימיים בשתי המעצמות רק מחריפים. מי שמביט קדימה צריך להבין – הסיכון להסלמה נוספת בשנה הקרובה נותר גבוה, והסיכוי להסכם כולל נותר נמוך.