מי "ימצמץ" קודם, ג׳רום פאוול או טראמפ ?

ג'רום פאוול נתפס בעיני רבים כנגיד שמוכן "לירות מהמותן – "הוא פעל באגרסיביות גם כאשר נדרש להפחית ריבית במהירות (ב-2019 ובמשבר הקורונה), וגם כאשר נדרש להעלות ריבית בתקיפות  (2022–2023)  לכן עולה השאלה :אם הוא כה תקיף ואגרסיבי, מדוע טראמפ אינו רוצה אותו?
 

קרדיט: ai על ידי קובי אליסוף

הגרף מציג את שיעור ריבית הפדרל ריזרב במהלך כהונתו של ג'רום פאוול
 

2018–2025

2018 - ארבע העלאות רצופות של 0.25% – ריבית עולה מ־1.5% ל־2.5% סטנדרטי.

2019 -   שלוש הפחתות מתונות  של 0.25%  - לקראת האטה

מרץ 2020 - שתי הפחתות חירום , 0.5% ו- 1%  עם פרוץ הקורונה – ל־0.25%.

2022-2023 – ארבע העלאות של 0.75% וגל העלאות חד ל־5.50% בגלל אינפלציה.

2024 - הפחתה של 0.5% ושלש הפחתות מתונות  אוגוסט–דצמבר מ– ל־4.25%

2025 - שמירה על ריבית קבועה למרות לחצים פוליטיים

תיאור כרונולוגי של דרישותיו ולחציו של דונלד טראמפ על יו"ר הפדרל ריזרב ג'רום פאוול להתפטר או לשנות מדיניות, תוך התמקדות בתקופות המרכזיות (בעיקר כהונת טראמפ 2018–2021, ולאחר מכן החזרה לנושא ב-2024–2025):

תחילת העימות והלחצים הציבוריים 2018–2019

יולי 2018 – טראמפ מתחיל בפומבי לבקר את העלאות הריבית של הפד, דבר יוצא דופן מנשיא מכהן. הוא טוען שהריבית פוגעת בצמיחה הכלכלית.

דצמבר 2018 – לאחר העלאת ריבית נוספת, טראמפ שוקל להדיח את פאוול. לפי דיווחים, הוא התייעץ עם היועצים המשפטיים שלו האם הוא יכול לפטר את פאוול.

ינואר 2019 – טראמפ מצייץ שפאוול הוא "האויב הגרוע ביותר" של הכלכלה האמריקאית. אך פאוול ממשיך במדיניותו.

מרץ–יוני 2019 – טראמפ מגביר את הלחץ ומצייץ לעיתים קרובות שפאוול צריך להוריד ריבית ל-0 או אף לשלילית. מכנה אותו "לא יצירתי", "טיפש", ו"שגוי לחלוטין".

אוגוסט 2019 – טראמפ שואל בפומבי:

“מי האויב הגדול יותר של ארה"ב – יו"ר הפד ג'רום פאוול או שי ג'ינפינג?”

דבר שנתפס כהשפלה פומבית.

2020: לחץ לשינוי מדיניות בעיצומו של משבר הקורונה

מרץ 2020 – פאוול מוריד את הריבית כמעט לאפס. טראמפ טוען שזה "מאוחר מדי", אבל מפסיק את הקריאות להתפטרות בשלב זה, כי הפד נוקט במדיניות מרחיבה.

קיץ–סתיו 2020 – טראמפ לוחץ להמשך הדפסת כסף ומזכיר שהוא זה שמינה את פאוול – "שלא ישכח את זה".

2021–2022: סוף כהונת טראמפ ומינויה מחדש של פאוול

נובמבר 2021 – למרות התנגדות של חלק מהדמוקרטים, ביידן ממנה את פאוול לכהונה שנייה. טראמפ טוען שפאוול "עשה נזק אדיר" ו"לא היה צריך להישאר בכלל".

2024–2025: חזרת טראמפ לזירה – ולחצים מחודשים

קיץ 2024 – טראמפ מתחיל לתקוף את פאוול שוב במסע הבחירות. הוא טוען שפאוול שומר את הריבית גבוהה כדי לעזור לביידן בבחירות. מכנה אותו "בוגד לכלכלה האמריקאית".

ינואר–מאי 2025 – טראמפ מדגיש שבכוונתו להחליף את פאוול אם ייבחר מחדש. יועציו מגבשים תוכנית לשנות את מבנה העצמאות של הפד.

יולי 2025 – טראמפ, כבר כנשיא בפועל (בהנחה שנבחר מחדש), מצהיר שפאוול צריך "לעשות את הדבר הנכון ולהתפטר", מאשים אותו ב"ריבית שוחטת", ומרמז שהמשך כהונתו "אינו בר קיימא".

באותה עת טראמפ שוקל מינוי כלכלנים נאמנים לו לתפקידי מפתח ב-FOMC הוועדה הפדרלית לשוק הפתוח.

סיכום:

הדרישות להתפטרות של פאוול חזרו בגלים – בראשונה ב-2018–2019, ואז שוב ב-2024–2025.

טראמפ לא פיטר את פאוול, אך שקל הדחה, חתר תחת עצמאותו, והשמיע לחץ פומבי חסר תקדים.

ב-2025 הוא מאותת במפורש על כוונתו לכפות שינוי במדיניות המוניטרית – מהלך שעלול לאיים על עצמאות הבנק המרכזי.

החשש המרכזי הוא לא עצם הפיטורים, אלא פוליטיזציה של הפד 

אובדן אמון בשמירה על יציבות מחירים ובלימת אינפלציה.

כל צעד ממשי של טראמפ להדיח את פאוול צפוי להוביל לתגובה חריפה יותר, עד כדי סכנת הורדת דירוג אשראי או משבר אמון במטבע האמריקאי.

תגובת הפד

תגובת הפד לאורך כל הדרך הייתה עיקשת, ממלכתית, ולא פרסונלית.

פאוול עצמו שמר על טון מאופק אך הגן בתוקף על עצמאות הפדרל ריזרב – גם מול מתקפות ישירות.

ביולי 2025 נרשם שיא המתח הפוליטי, עם אפשרות לעימות משפטי אם טראמפ ינסה להדיח את פאוול.

הסיבות המרכזיות לכך שטראמפ מתנגד לפאוול

1. פאוול לא נענה ללחצים פוליטיים

טראמפ מאמין שהנגיד צריך "להתיישר" עם מדיניות הנשיא, במיוחד אם הוא מינה אותו.

אך פאוול הדגיש שוב ושוב שהפד עצמאי ואינו כפוף לנשיא – אמירה שטראמפ רואה כביקורת עקיפה כלפיו.

ב־2018–2019, פאוול סירב להוריד ריבית למרות דרישות מפורשות מטראמפ, והמשיך במדיניות הידוק מוניטרית – זה נתפס על ידי טראמפ כבגידה.

2. פאוול משאיר ריבית גבוהה מדי בעיני טראמפ

ב־2024–2025, כשאינפלציה כבר בירידה, טראמפ טוען שפאוול היה צריך להתחיל בהפחתות מהירות כדי לעודד צמיחה לפני הבחירות.

טראמפ רואה את הריבית הגבוהה כמעכבת השקעות ובנייה – פוגעת בתדמית הכלכלה תחת ממשלו.

לכן מבחינתו, פאוול "משחק נגדו", גם אם במציאות הכלכלית פאוול פשוט פועל בזהירות.

3. פאוול נחשב ממסדי מדי ולא 'לויאליסט'

למרות מינויו על ידי טראמפ ב־2017, פאוול נתפס כפיגורה ממלכתית, רפובליקנית מתונה, שמסרבת להיגרר אחרי לחצים מהימין הפופוליסטי.

טראמפ מעדיף למנות דמויות נאמנות ואידאולוגיות, בדומה למינוייו לבית המשפט העליון או למשרדי ממשלה.

4. פאוול זוכה להערכה דו-מפלגתית – וזה מרגיז את טראמפ

הנשיא ביידן מינה את פאוול לכהונה שנייה ב־2021 – דבר שטראמפ ראה כ"בגידה כפולה".

הפד תחת פאוול גם שיתף פעולה עם תוכניות הדמוקרטים לתמיכה במשק בקורונה, דבר שטראמפ לא סלח עליו לחלוטין.

סיכום: קאובוי עצמאי – ולא קאובוי של טראמפ

ג'רום פאוול אולי נראה כ"קאובוי של פד", אבל לא כ"קאובוי של טראמפ".

הוא פועל במהירות כשצריך – אך לפי נתונים, לא לפי צווים.

בעיני טראמפ, זה חטא שאי-אפשר לסלוח עליו.

האם ג'רום פאוול, "הקאובוי של הפד", יפתיע את כולם ויתפטר בעצמו?

ככל הנראה – לא.

פאוול לא צפוי להתפטר מרצונו, אלא אם ייגרר לאירוע קיצוני מאוד. יש לקחת את זה בחשבון .

למה פאוול לא יתפטר?

1. הגנה על עצמאות הפד

פאוול רואה עצמו כמגן על עצמאות הבנק המרכזי מול לחצים פוליטיים.

פרישה כעת תיתפס ככניעה לטראמפ – תקדים מסוכן שיערער את המוסד כולו.

2. גיבוי ציבורי רחב

יש לפאוול תמיכה מהקהילה הכלכלית, מהתקשורת הכלכלית, ואף מרפובליקנים מתונים ודמוקרטים.

כל פרישה תחליש את האמון בשווקים, במיוחד בדולר ובאג"ח האמריקאי – והוא מודע לכך היטב.

3. אישיותו וזהותו הציבורית

פאוול נתפס כאדם נחוש, מתון, ורגוע אך עקשן – לא אדם שנכנע בקלות.

הוא כבר עמד בפני לחץ אדיר מצד טראמפ ב־2018–2019 ולא התקפל.

באילו תנאים ייתכן שיתפטר?

פאוול הוא רק בן אדם. טראמפ תוקף אותו בבוטות, מכנה אותו "בוגד", "גרוע משי", "חבל על הכיסא שהוא יושב עליו" – בעוד פאוול שומר על ממלכתיות כמעט אולימפית. הוא בן 72 ונמצא חודשים לפני סיום כהונה מפוארת. יתכן שיחליט שהגיע לגבול היכולת האנושית "יימצמץ ראשון" ויתפטר? בהחלט כן אם כי בהסתברות נמוכה.

תרחיש: פאוול מתפטר – השלכות רב־מערכתיות

1. פגיעה מיידית באמון בשווקים

הדולר ייחלש באופן מיידי – פרשנים יפרשו זאת ככניעה פוליטית.

תשואות אג"ח יעלו (פחד מהדפסת כסף והכפפת הפד לממשל).

מדדי מניות עלולים לרדת, לפחות זמנית, בגלל זעזוע במבנה הרגולטורי.

2. סערה תקשורתית ומערכתית

פאוול יתואר כ"קורבן" או כ"לוחם שהרים ידיים".

טראמפ יציג את זה כניצחון אישי - "החלפנו את האיש שניסה לחבל בכלכלה."

הכלכלנים יזהירו: "זהו הרגע שבו הסתיימה עצמאות הפד."

3. סיכון ארוך-טווח: דמוקרטיה כלכלית תחת מתקפה

הפד, מוסד עצמאי מ־1913, יהפוך לכלי נשיאותי.

ייווצר תקדים: כל ממשל יוכל "לשבור" נגיד באמצע כהונתו.

זה עלול להוביל בעתיד לריבית נמוכה באופן מלאכותי, אינפלציה מואצת, ואובדן שליטה פיסקלית–מוניטרית.

ומה עם פאוול עצמו?

אם יתפטר בשתיקה:

ייתפס כמי שנשבר. טראמפ ימחץ אותו תדמיתית.

עצמאות הפד תיפגע, ועמיתיו ירגישו נטושים.

אם יתפטר בנאום עוצמתי:

יוכל למסגר את הצעד כהתראה מפני סכנה לדמוקרטיה הכלכלית.

עשוי להיזכר כמי שנפל, אך הזהיר – "כמו שופט שפורש כי שלטון החוק נרמס".

סיכום הדברים:

פאוול אולי שומר על פאסון, אבל מתחת למקטורן יש נשמה פועמת.

הוא אולי לא "מצמץ" – אבל אין אף אדם שיכול לספוג השפלה אינסופית.

אם יתפטר – זה לא רק סוף כהונה, זו רעידת אדמה חוקתית וכלכלית.

 

מרווחים שוקי הון בע"מ.

דניאל בן אוליאל – מנהל תיקים

קובי אליסוף, מנכ״ל מרווחים שוקי הון בע״מ.

 

מסמך זה הוכן על ידי  חברת א.ב.מרווחים שוקי הון בע"מ,יתכן כי מטבע הדברים יאפשר והפרטים יהיו חסרים או בלתי מעודכנים. אשר על כן מופנה מסמך זה למגופים מוסדיים מקצועיים כחומר מסייע ואין לקבל על סמך המסמך החלטות השקעה. אין במסמך זה ובכל הכלול בו משום יעוץ או הזמנה לרכוש( או למכור) את ני"ע המוזכרים בו .ואין בו משום תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים או בצרכים המיוחדים של כל אדם. חברת א.ב.מרווחים שוקי הון בע"מ לא תהיה אחראית לכל נזק שיגרם , אם יגרם, למאן דהוא כתוצאה מהסתמכות על מסמך זה. חברת א.ב.מרווחים שוקי הון בע"מ מחזיקה עבור לקוחותיה ועבור עצמה, את ני"ע המוזכרים במסמך זה, כולם או חלקם, והיא עשויה למכור הן מגמת קניה והן במגמת מכירה, בכל אחד מניירות ערך הנ"ל.