של מי הכסף הזה ? הגיעה העת לגבש גישה מחודשת להשקעות בגיל 50+ מגזין FUNDER

את המאמר הזה כתבתי בעקבות שיחה שהייתה לי עם חבר שסיפר לי שהפסיד XXXX שקלים (תוסיפו סכום שמזעזע אתכם) במניות בשבוע!!! הבחור בן יותר מ־ 50 ודי הופתעתי מהתגובה שלו למימושים "הקלים" (כך בעיניי) ושאלתי אותו שאלה שדי הפתיעה אותו – של מי הכסף הזה בכלל שאתה מנהל בחשבון האישי?

1. של מי הכסף הזה?

בגיל 50 ומעלה, רבים מאיתנו מרגישים לראשונה שהגענו לרווחה כלכלית: הבית כבר נרכש, הילדים גדלו, המשכורת הגיעה לשיא והחסכונות, כך נדמה, סוף־סוף מתחילים "לעבוד בשבילנו". אלא שבמבט רחב יותר – שאלה מהותית עולה: של מי באמת הכסף הזה?

בפועל, רבים מבני המעמד הבינוני־גבוה – שצברו חסכונות נכבדים לצד דירה או שתיים – כלל לא יעשו שימוש מהותי בחלק הארי של רכושם. בין אם מתוך הרגל של חיים סולידיים, או תחושת אחריות לדורות הבאים. כלומר, הכסף שייך יותר ויותר לדור הבא. ולפעמים, לדור שלאחריו.

מה באמת קורה עם הכסף? תוחלת החיים בישראל עומדת כיום על כ־ 82.7 שנים לגברים ו־ 84.4 לנשים. רבים פורשים בגיל 67, מה שאומר שלפניהם תקופה של כמעט 20 שנה או יותר. אך הנה הפרדוקס: ההוצאות הצפויות בתקופת הגיל השלישי – לרוב אינן גדולות כפי שחשבו. הילדים כבר לא תלויים כלכלית, המשכנתא כבר נפרעה, והרגלי החיים נותרים לרוב צנועים. הוצאות הבריאות עשויות להיות גבוהות במקרים מסוימים אולם לרוב האנשים יש ביטוח בריאות מורחב שמספק את רוב ההוצאות.

התוצאה? סכומי כסף הולכים ונצברים בקופות גמל, בקרנות השתלמות, בתיקי השקעות ובפיקדונות – אך נותרים במצב של שימור, לא של שימוש. ובדיוק כאן עולה השאלה מחדש: האם אנחנו באמת צריכים לנהל את הכסף הזה כאילו הוא "שלנו"?

מרבית מנהלי ההשקעות לא יקחו סיכונים מיותרים על כספי בני ה־ 60+ . אך אם ברור שסכום ההון לא ישמש את בעליו בחייו, אולי דווקא נכון להקצות חלק ממנו להשקעות עתירות סיכון אך גם עתירות פוטנציאל?

2. הירושה נדחית... שוב ושוב

אם עד לפני דור או שניים הירושה הייתה מגיעה לילדים כשהם בני 40-50, כלומר בגיל שמאפשר גמישות כלכלית והשקעה מחודשת בחיים, כיום המצב שונה.

"ילד" בן 55 שמקבל ירושה מהוריו בני ה־ 85, כבר עבר את שלב הקמת המשפחה, את רכישת הדירה, ואף מתקרב בעצמו לגיל הפרישה. במילים אחרות – גם הוא שומר את הכסף לילדים שלו. כך מתהווה שרשרת דורות של חסכנות, אחריות, ולעיתים גם פסיביות פיננסית.

מרבית מנהלי ההשקעות לא יקחו סיכונים מיותרים על כספי בני ה־60+ הם יעדיפו מסלולים סולידיים, אג"ח ממשלתיות, פיקדונות בנקאיים. אך מה אם נסתכל אחרת? אם ברור שסכום ההון לא ישמש את בעליו בחייו – לפחות לא כולו – אולי דווקא נכון להקצות חלק ממנו להשקעות עתירות סיכון אך גם עתירות פוטנציאל? שוק המניות, למשל, הניב בארה"ב בממוצע כ־ 10.2% בשנה מאז 1926 (כולל ירידות משמעותיות כמו בשנים 2008 או 2020).

3. באפט צדק

וורן באפט, האיש שחי את שוק ההון, אמר לא פעם: "אם אינך מוכן להחזיק במניה עשר שנים, אל תקנה אותה אפילו לעשר דקות." העצה הזו הופכת רלוונטית שבעתיים כשמדובר בהון של אנשים בגיל מבוגר, שההשקעות שלהם – גם אם לא יניבו תשואה מיידית – יכולות להיות בעלות ערך עצום לדורות הבאים. דווקא בגלל שהשימוש בכסף נדחה, ניתן לייצר לו אפקט מצטבר חזק לאורך זמן.

'ילד' בן 55 שמקבל ירושה מהוריו בני ה־ 85, כבר עבר את שלב הקמת המשפחה, את רכישת הדירה, ואף מתקרב בעצמו לגיל הפרישה. במילים אחרות – גם הוא שומר את הכסף לילדים שלו

4. פרקטיקה להשקעה בין־דורית

הגיעה העת לגבש גישה מחודשת להשקעות בגיל 50+

פיצול כספים: חלוקה בין "הון לצריכה אישית" ו"הון בין־דורי".

הקצאה אגרסיבית: תיק השקעות נפרד שמיועד לדורות הבאים, עם נכסים בעלי סיכון גבוה יותר כמו מניות צמיחה, שווקים מתעוררים או קרנות טכנולוגיה.

שקיפות ותכנון משפחתי: שיחה עם הילדים – ואפילו עם הנכדים – על מטרות ההון ומה צפוי לקרות לו.

הדור שלנו אולי לא ישתמש בכל כספו, אך בהחלט אחראי על מה שיעשה בו. יש מקום לחשיבה אמיצה, שאינה רק מגינה אלא גם בונה. לא למען הצריכה של מחר – אלא למען הקפיצה של עוד שני דורות קדימה. אז בפעם הבאה שתשאלו את עצמכם – "של מי הכסף הזה?" – אל תופתעו אם התשובה תהיה של הנכדים של הנכדים שלכם! החבר הזה שלי עושה עכשיו רה ארגון רציני בתיק ההשקעות שלו...

בתקווה לחזרת החטופים וסיום המלחמה במהרה – תנחומים למשפחות השכולות שסוחבות את המדינה הזו על גבן.