בכל מה שקשור לפוטנציאל הפגיעה בחסכון הפנסיוני של הציבור, ישראל הפכה בשנים האחרונות, ובמיוחד תחת ענני המלחמה מאז ה-7 באוקטובר, למדינה ללא חוק, ללא אכיפה וללא הרתעה מינימלית. מערב פרוע פר אקסלנס. מקום שבו החוסכים לפנסיה, ובמיוחד אוכלוסיות עם אוריינות פיננסית נמוכה או כזו שלא קיימת בכלל, נאלצים להתמודד מול קמפיינים שיווקיים אגרסיביים ומתוחכמים שכל מטרתם לעשוק, לעקוץ ולאפשר לחברות גישה לכספי החסכון ארוך הטווח של אותו הציבור.
מה שהתחיל כבר במהלך תקופת מגפת הקורונה, כאשר שרלטנים פרסמו מודעות ברשתות חברתיות בהן הבטיחו "איתור של כספים אבודים", ובמרמה הם שידלו אזרחים תמימים למשוך את הכספים ה"אבודים" הללו בלי לגלות להם שמדובר בכספי הפנסיה שלהם עצמם. התפתח בחסות תקופת המלחמה, למגיפה של ממש. לעיתים אף נדמה שכל עברייני ישראל הצטרפו לחגיגה. מאות סוכני ביטוח כבר נתקלו בלקוחות שלהם שנפלו קורבן והתפתו לאפשר גישה לכספים שלהם לאותן החברות. לשכת סוכני ביטוח ניסתה למגר את התופעה, והשקיעה בקמפיין הסברה ובפעולות להעלאת המודעות לנושא אצל הרגולטורים השונים, ובזירה הציבורית והתקשורתית. אפילו אני, שעובד כסוכן ביטוח, הפכתי מטורגט ברשתות החברתיות וכך, אין יום שאינני מקבל בו פרסומים, מישויות חדשות שלא ראיתי בעבר, לפדות את כספי הפנסיה שלי כולל כספים מהמעסיק הנוכחי. הכל בניגוד לחוק כמובן.
כיום, אין כל בעיה לכל עבריין סוג ד', לייצר דף נחיתה משכנע בלחיצת כפתור ולהתחיל לגרוף שכר טרחה על החרבת החסכון הפנסיוני של הציבור. לא צריך משרד, לא כתובת, אפילו לא עסק פעיל. מספיק שיהיה כפתור "השאר פרטים" ומערכת בסיסית שתקלוט את הנתונים.
במאמציה וביכולותיה, ניסינו, חבריי סוכני הביטוח ואני, באמצעות לשכת סוכני הביטוח לפעול לטובת מיגור התופעה. הקמנו צוות ייעודי של מתנדבים שאוסף תלונות על עבריינות פנסיונית, מעביר חומרים ותיעודים לרשות שוק ההון, לרשות להגנת הצרכן, למשטרת ישראל ולמשרד המשפטים, וגם לאישי ציבור החברים בוועדות הכספים והכלכלה. אבל המאמצים שלנו הם לכל היותר טיפה בים ביחס להיקף התופעה.
כאמור, פנינו ושוחחנו עם כל רשות אפשרית, עם מחוקקים, עם גופים מוסדיים, עם אנשי תקשורת. הצענו פתרונות טכניים ואכיפתיים והצענו גם לבצע שינויי חקיקה. הגורם שאחראי לפיקוח על החסכון הפנסיוני של הציבור הוא רשות שוק ההון אך זו מסתפקת באכיפה סמלית ביותר. מתוך עשרות, אולי אפילו מאות, החברות העוסקות במרמה פנסיונית רק בודדות קיבלו קנסות כלשהם, שספק אם בכלל שולמו. לא קיים טיפול מערכתי. יש בעיקר גלגול עיניים ותירוצים. גם רשויות אחרות כמו הרשות להגנת הצרכן ואפילו המשטרה רחוקות מלהשיג הישג כלשהו למען מיגור התופעה. הצענו מספר שינויי חקיקה אך כולם נשארו ללא תגובה. מישהו פשוט נרדם וזה מתסכל מאד.
בינתיים, כל יום שחולף, מזרים מהפנסיות של הציבור מיליוני שקלים לכיסיהם של עבריינים וגם, יש לומר, לכיסה של המדינה בדמות מס גבוה על משיכת כספים שלא כדין. כמה אבסורד יש במונח "משיכה שלא כדין" שהרי מסתבר שהיא לחלוטין כדין.
באיזו מדינה מתוקנת המעסיק מפקיד מכיסו כספים להבטחת עתידו הפנסיוני של העובד, אך זה פודה אותם למחרת? ראוי לשאול גם מדוע המעסיקים לא מתקוממים נגד האבסורד? המצב מתסכל ומדאיג. התופעה מתרחבת, הפגיעה בציבור עצומה אם כי הוא ירגיש אותה כנראה רק בגיל מבוגר, אוזלת היד של הרשויות מקוממת והעבריינות משתוללת.
אנחנו נמצאים ברגע האחרון לפני שהעבריינות הזו תצא משליטה. הקמת שולחן עגול או צוות קרב משותף שבו יהיו נציגי מעסיקים, נציגי עובדים, רשויות החקירה והאכיפה, לצד הרגולטורים השונים, גופים מוסדיים וסוכני ביטוח, היא צו השעה כי האחריות שלנו זועקת לעשות הכל כדי למגר לחלוטין את העבריינות הפנסיונית.
הכותב הוא סוכן ביטוח פנסיוני המשמש כיו"ר הועדה הפנסיונית בלשכת סוכני הביטוח

יורם לביאנט, צילום: טל בדרק


